שולחן ערוך אבן העזר סט ד

מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך, אם אמרה: איני ניזונת ואיני עושה, שומעין לה.

הגה: ועיין לקמן סימן פ'. יש אומרים דכל אשה האומרת: איני נזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני ניזונת ואני עושה (בית יוסף בשם הר"ן שכן כתב בשם הרא"ה). ויש חולקין (רבנו ירוחם נתיב כ"ג ח"ה). וכל שאינה ניזונת, אין לה כסות, דהוא בכלל המזונות (שם בהר"ן).

אבל הבעל שאמר: איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך, אין שומעין לו.

אבל יוכל לומר: צאי מעשה ידיך במזונותיך, ומה שאינו מספיק אשלים לך (הר"ן פרק המדיר):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ד) איני ניזונית ואיני עושה שומעין לה: וכתב המ"מ בשם המפרשים שלא אמרו אלא שיכולה להפקיע עצמה ממלאכה שמרוחת בה כטווה בצמר ושאינה לצורך הבית אבל טוחנת ואופה ומבשלת ועושה כל צרכי הבית כמו אם היתה ניזונת וכ"כ הרב הרמ"א בהגה לקמן [[שולחן ערוך סי' פ' סעי' ט"ו:

(ה) ואינה יכולה לחזור בה: הטעם כתב הר"ן (ד' תצ"ג הביאו הב"י סוף סימן פ') בשם הרמ"ה שאינו בדין שיהא הרשות בידה לשנות הדבר בכל פעם כמו שתרצה שא"כ כשלא תמצא מלאכה תרצה להיות ניזונית וכשתמצא תאמר איני ניזונת ולקתה מדת הדין אלא ודאי מיד כשאמרה אי אפשי בתקנת חכמים הפסידה וששוב אין לה מזונות וה"ה דאין לה כסות דכסות בכלל מזונות:

(ו) ויש חולקין: טעם היש חולקין מאחר דק"ל דמזוני עיקר ואם כן דין הוא שתהא ידה על העליונה דהא יש חוק קצוב בכל שבוע כמה היא עושה משקל ה' סלעים א"כ בכל שבוע שתרצה הברירה בידה לומר שבוע זו אני אעשה לעצמי ולשבוע האחרת תאמר תתן לי מזונות ואני מוכנת לעשות החוק הקצוב עלי וע' בדברי הרא"ש פרק נערה ס"ק י' שאם אמרה איני ניזונת היום ואיני עושה למחר היא ניזונת ועושה וכו' וע"ש שמסתפק שם אם היא יכולה להפקיע לגמרי מעשה ידיה ולומר איני ניזונת לעולם:

(ז) אבל יוכל לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך: לשון הר"ן ד' תק"ב נהי דבאומר מהני כי לא אמר משעבד לה ולא כל הימנו לומר איני נותן מזונות ושהיא בעצמה תעכב מעשה ידיה ודכוותה גבי אשה אף על פי שהי' יכולה לומר אינה ניזונת וכו' אינה יכולה לומר איני עושה בלבד ושהוא בעצמו יעכב מזונות דהא תנן וכו':

בית שמואל

עריכה

(ב) ועיין סי' פ': אם יכולה להפקיע את עצמה מצרכי הבית לטחון ולאופה:

(ג) וא"י לחזור ולומר וכו': הטעם מבואר בר"ן שאינו בדין לשנות בכל פעם שתרצה בעת שתמצא מלאכה תאמר איני ניזוני' ואיני עושה וכשלא תמצא תאמר רצוני במזונות וי"ח הוא דעת רי"ו דכתב כיון דקי"ל מזוני עיקר בדין הוא שתהיה ידה על העליונה דהא יש חוק קצוב בכל שבוע כמה היא עושה מ"ה הברירה בידה לומר בשבוע זו אני אעשה לעצמי ובשבוע אחרת תאמר תן לי מזונו' ואני מוכן לעשות חוק הקצוב, נמצא להר"ן א"י לומר זמן קצוב אני אעשה לעצמי ולרי"ו יכולה לומר כן, ולכאורה נראה דפלוגתא זו תליא בפלוגתא אם כסות גם כן תחת מ"י והר"ן אזל לשיטתו דס"ל כסות ג"כ תחת מ"י מ"ה ס"ל דא"י לומר בשבוע זו איני ניזוני' ובשבוע אחרת ניזוני' ורי"ו ס"ל כשיטו' הרא"ש דאין כסות בכלל מזונו' דאי כסות בכלל מזונו' א"כ תקנו' חז"ל היה כל מ"י של כל ימי חייה תחת מזונו' וכסו' דהא כסות הוא דבר שאין מתחלק ע"כ שבוע וא"כ איך י"ל זמן קצוב אני אעשה לעצמי ובזמן אחר תאמר אני עושה ואוכל ואיך תעשה עם הכסות, וכעין זה מצינו בתו' פנ"ש דתקנת חז"ל היה פירו' של כל ימיה תחת פרקונה ואם אומרת פ"א איני נפדת ואיני נותן פירות תו א"י לו' הריני נפדת ואתן הפירות ובתו' דף מ"ו והרא"ש משמע דס"ל כרי"ו שכתבו אם אמרה איני ניזונת היום ואיני עושה למחר הוא עושה וניזונת:

(ד) אבל יכול לו' וכו': היינו בעל כרחה כמו שהיא אומרת איני ניזונת לפ"ז מ"ש בסי' ע' סעיף ט' בעל שאמר טלי מ"י למזונותך ושתקה וכו' משמע דיכולה למחות איירי כשלא מספיק לה וכ"כ בח"מ שם אבל לא משמע כן מרמב"ם פי"ב והטור שם דהא כתבו שאלו לא רצתה היה לה לתובעו או לומר אין מ"י מספיק לי משמע מ"ש היה לה לתובעו היינו אפי' אם מספיק לה אלא ס"ל הבעל א"י לו' בע"כ צאי מ"י למזונתך וכן איתא ברש"י וכ"כ המ' והג"א ר"פ דייני גזירות בשם רש"י ומסתמא כשהוא בכאן ג"כ א"י לו' בע"כ צאי מ"י למזונותיך ולא כהר"ן:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

מעשה ידיה תחת מזונותי' פיר' תחלה תקנו מזונותי' ואח"כ תקנו שיהי לו מעשה ידיה ממילא לטובתה נתכוונו חז"ל לפיכך כו':

שומעין לה כתב הרב המגיד וכתבו המפרשים שלא אמרו אלא שיכולה להפקיע עצמה במטוו' בצמר ושאינה לצורך הבית אבל טוחנת ואופ' ומבשל' ועושה כל צרכי הבית:

באר היטב

עריכה

(ב) עושה: מלשון זה נראה לדקדק דדוק' באמרה איני נזונית ואיני עושה שומעין לה. אבל אם היתה עושה אלא שאומרת איני נזונית ואיני נותנת לך אין שומעין לה. אבל מה אעשה שלא מצאתי חילוק זה בשום פוסק כנה"ג.

(ג) אשלם לך: והיינו כשהיא מרוצה לכך. אבל בע"כ לא ב"ש.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}