שולחן ערוך אבן העזר סח ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

כשאמרו שטענתו על הבתולים טענה, אם הוא כהן הרי היא אסורה עליו, ואם היא אשת ישראל מותרת לו, אלא אם כן קבל בה אביה קדושין פחות משלש שנים ויום אחד.

הגה: ויש אומרים הא דנאסרה באשת ישראל, דוקא כשאינה מתרצת עצמה, אבל אמרה: נאנסתי, נאמנת (טור). ויש אומרים עוד, דדוקא שהיא גדולה לפנינו, אבל אם היא עדיין קטנה, אינה נאסרת (בית יוסף בשם רש"י, וכן נראה מדברי הר"ן). ועיין לקמן סימן קע"ח סעיף ג':

מפרשים

 

(ח) אם הוא כהן הרי היא אסורה:    נראה בזמן הזה שמקדשין בשעת חופה ומיד תוך ז' ימי המשתה בועל בעילת מצוה ואין הכלה מתיחד' עם שום אדם ותמיד יש עמה שושבינין ונשים ובתולות קטנות וגדולות אינו מצוי שתזנה בתוך זה הזמן גם החתן בעצמו יכול להעיד על זה ומסתמא כשלא נמצא לה בתולים ודאי זינתה קודם הקידושין כשהיתה פנויה ותולין במצוי ואז י"ל דלא נאסרה על בעלה כהן:

(ט) אשת ישראל מותרת לו:    אבל הכתובה יכול להפסידה ואף באשת ישראל דליכא כאן אלא חדא ספיקא שמא תחתיו נאנסה אבל אם נבעלה מקודם לכן הרי כנסה בחזקת בתולה ואין לה כלום אם לא כשטוענת ברי נאנסתי תחתיך שאז אינה מפסדת כתובתה כמבואר בסמוך סעיף ט':

(י) וי"א הא דנאסרה באשת ישראל:    נראה דה"ה באשת כהן אם מתרצת עצמה ואומרת שקודם אירוסין נבעלה והוא רוצה לקיימה וליתן לה מנה ג"כ אינה נאסרת אף על גב דליכא אלא חדא ספיקא מאחר שהיא טוענת ברי אף על גב דבשעת אירוסין אירסה בחזקת בתולה וכ"כ המ"מ פי"ח מהא"ב:

(יא) עדיין קטנה אינה נאסרת:    דפיתוי קטנה אונס הוא ואין להקשות א"כ אף כשהיא גדולה לפנינו וקבלה קידושין פחות מבת ג' אכתי איכא תרי ספיקא שמא באונס ואת"ל ברצון שמא קודם שנעשית גדולה עיין במ"מ פ"ג מהל' א"ב:
 

(יג) אם הוא כהן:    הכלל הוא כשאין כלל /כאן/ אלא ספק א' אזלינן לחומרא באיסור דאורייתא לכן באשת ישראל איכא ספק ספיקא שמא באונס ושמא קודם שנתארסה אבל אשת כהן או קיבל אביה הקידושין קודם ששהתה שלשה שנים ליכא אלא ספק א' ואסורה, וא"ל הא אכתי יש ספק ספיקא שמא מ"ע ושמא אחד מטענות הנ"ל משום מ"ע לא שכיח א"נ אם היתה מ"ע אין לה גנאי לטעון וא"ל שמא באונס ושמא ברצון כשהיתה קטנה ופיתוי קטנה קי"ל דמותרת וי"ל דהכל ספק אחד הוא כי פיתוי בקטנה הוי כאונס והא דנאסרה מחמת הטענה פ"פ אף על גב דקי"ל אין אשה נאסרת לבעלה אלא בשני עדים או בקינוי וסתירה כבר הקשה בש"ס ריש כתובות קושיא זו ותי' פ"פ הוי כשני עדים ובמרדכי איתא וק"ל אין אשה נאסרת לבעלה אלא בקינוי וסתירה וכו' וראשי תיבות הוא וקיימא לן ולא כב"ח שהביא שהיא ר"ת וקשה לי וכתב מה שכתב ול"ד, וכתב בח"מ בזה"ז מקדשים תחת החופה ואין מייחדים שום אדם עם הכלה אז אם נמצא שאינה בתולה מותרת לבעלה כי בודאי זינתה קודם החופה:

(יד) מותרת לו:    אבל אין לה כתובה משום לענין כתובה ליכא אלא חדא ספיק' שמא תחתיו נאנסה אבל אם נבעלה מקודם לכן הרי כנסה בחזקת בתולה ואין לה כלום וכ"כ בח"מ נשמע אם היה ס"ס לא היתה מפסדת הכתובה ומהני ס"ס להוצי' ממון וכן מבואר בתו' בשיטה זו וכן כ' לעיל בשם תשו' בן לב ורש"ך, וט"ז בסי' ס"ז חולק ע"ז:

(טו) וי"א הא דנאסרה וכו':    כן הוא דעת ר' יונה והרא"ש והרמב"ן והרשב"א וכ"פ בש"ג ומבואר במגיד פי"ח הא"ב ובש"ג אף באשת כהן אם אומרת נאנסתי קודם האירוסין מותרת לו וכן אמרה מ"ע אני וכן היכא דאיכא למימר שמא היטה מותרת לו הר"ן:

(טז) דוקא כשאינה מתרצת עצמה:    אלא מכחש' אותו אז הוא נאמן וכן בשותקת, והיכא דאיכ' ס"ס מותרת אפילו בשותקת:

(יז) אבל אמרה נאנסתי נאמנת:    וכאן אין שייך לומר מיגו דאף אם היה מיגו מ"מ כל שמכחיש אותה בברי שויא על נפשו חתיכה דאסורא:
 

אם הוא כהן כלי מו"ח ז"ל כתב) בגמ' דף ח' אמרינן בטוען טענת בתולים נאמן לאוסרה עליו והקשה במרדכי דהא אין נאסרת אלא על עסקי קינוי וסתירה או עד שיראה כדרך המנאפים אבל ראה שנתייחד' עם הגוי קיי"ל אין אוסרין על היחוד כו' עכ"ל ולא תירץ כלום ואפשר לתרץ קושיא הראשונה כו' עכ"ל מו"ח ז"ל ותמהני דהקושי' זו שהזכיר בשם המרדכי היא קושיא בגמ' פ"ק דכתובות דף ט' על ר"א שאמר פ"פ מצאתי נאמן לאוסר' עליו ומי אמר ר"א הכי והא אמר ר"א אין אשה נאסרה על בעל' אלא על עסקי קינוי וסתירה כו' ומשני שם דטוען פ"פ הוא כשני עדים דמי יפרש"י שהוי דבר ברור לו שנבעלה עכ"ל ובמרדכי יש בל' זה ור"א אומר הוא נאמן לשוויה חתיכא דאיסורא וקי"ל אין אשה נאסרה על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה או עד שיראו כדרך המנאפים אבל אם ראה שנתייחדה עם הגוי וק"ל אין אוסרין על היחוד כו' עכ"ל והך ק"ל כסבור מו"ח ז"ל דהוא ר"ת וקשה לי וזה אינו שהוא ר"ת וקיימא לן ואין כאן קושיא ואף שיש באיזה נוסח' כתוב בפי' וקשה לי מ"מ הוא טעות ממה שהיה כתוב וק"ל ובאמת אין זה כלל אלא פסקי דינים כותב במרדכי והיינו מה שמקשה בגמ' ומתרץ וזה פשוט:

אשת ישראל דשם יש ס"ס ספק תחתיו ואת"ל תחתיו שמא באונס אבל באשת כהן ליכא אלא חד ספק דא"ל ספק מוכחת עץ דלא שכיח:
 

(ב) עליו:    ובזמן הזה מקדשים תחת החופה ואין מייחדים שום אדם עם הכלה אז אם נמצא שאינה בתולה מותרת לבעלה כי בודאי זנתה קודם החופה.

(ג) לו:    אבל אין לה כתובה דלענין כתובה ליכ' אלא חדא ספיק' שמא תחתיו נאנסה אבל אם נבעלה קודם לכן הרי כנסה בחזקת בתולה ואין לה כלום ח"מ. וכתב ב"ש מזה נשמע אם היה ספק ספיקא לא היתה מפסדת הכתובה ומהני ספק ספיקא להוצי' ממון. וט"ז חולק ע"ש. ועיין כנה"ג.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש