שולחן ערוך אבן העזר סו ו


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

כמה שיעור הכתובה, לבתולה מאתים, ולאלמנה מנה, ושל זו וזו כסף מדינה; נמצא, כתובת בתולה הם שלשים ושבעה דרהם וחצי כסף צרוף, וכתובת אלמנה מחציתם, שהם שמונה עשר דרהם ושלשה רביעים כסף צרוף.

הגה: עיין ביורה דעה סימן רצ"ד וסימן ש"ה ערך המטבע שנקראת דרהם. וכל זה לדעת קצת הפוסקים, שסבירא להו שכתובת בתולה אינה רק זוזי דרבנן (הרי"ף והרמב"ם והר"ן והר"ם), שמאתים של בתולה עולין ששה סלעים ורביע. ויש מי שמשער כתובת בתולה עשרה זהובים ואלמנה חמשה זהובים (מהרי"ל בשם אגדה). אבל לדעת יש פוסקים, מאתים של בתולה ומנה של אלמנה משערים בזוזי דאורייתא, והוא שמונה פעמים יותר, וכתבו דלכן נהגו לכתוב בכתובה "דחזו ליכי מדאורייתא" (רבנו תם). ויש אומרים דכותבין "דחזו לכי" סתמא (הגהות מימוני פרק י' דאישות). והמנהג לכתוב לבתולה: "דחזי ליכי מדאורייתא", אבל לא לאלמנה. וכל זה במקום שאין מנהג, אבל במקום שיש מנהג, מה שגובין, הולכין אחר המנהג, וכמו שיתבאר לקמן:

מפרשים

חלקת מחוקק

(כא) ושל זו וזו כסף מדינה:    לשון הרמב"ם פ"י מה"א דין ח' ולא תקנו אותם מן הכסף הטהור אלא מכסף מדינה שהיא ז' חלקים נחושת וא' כסף נמצא שמאתים זוז אינם רק כ"ה זוז מכסף טהור וכל זוז הוא דרה"ם וחצי משקל כל זוז הוא צ"ו שעורות נמצא שיעור כתובה כסף טהור משקל כ"ה פעמים צ"ו שעורות שהוא ב' אלפים וארבע מאות שעורות:

(כב) עיין ביורה דעה סי' רצ"ד וסי' ש"ה:    לפי החשבון שכתב ביורה דעה סי' ש"ה דה' סלעים של פדיון הבן עולים לשני זהו' פו' נמצא דדינר הוא המטבע שנקרא דרייא"ר וה' סלעים הוא ך' דינר שהם ך' דרייא"ר שהם שני זהו' נמצא כתובה שהוא כ"ה דינר הוא שני זהו' וחצי זהב שהם א' שוק ליטוויש:

(כג) ויש מי שמשער כתובת בתולה עשרה זהו':    לפי חשבון זה יהיה פדיון הבן שמונה זהובים דהא הכתובה היא כ"ה דינר ועולה עשרה זהובים וא"כ פדיון הבן שהוא ה' סלעים שהם כ' דינר יהי' ח' זהובים ודינר יהי' לפ"ז יב"ג פולניש והתימ' על הרב מהרמ"א למה לא הביא דיעה זו ביורה דעה סימן ש"ה שכתב פדיון הבן הוא ב' זהובים פולניש וה"ל לכתוב שי"א שהוא ח' זהובים והנה עיינתי בתשובת מהרי"ל סי' פ' ובאגוד' כתבו מה שנוהגים לעשות תנאי לפחות מן הכתוב' משום דר"ת פי' דזקוק כסף הוא מנה ושני זקוקים כסף הוא מאתים נמצא כשכותבין לבתול' י' זהובים ולאלמנ' ה' זהובים הרי לא פחתו עכ"ל כי בזמנם זקוק כסף שוה חמש' זהובים ושני זקוקים שוים עשר' זהו' וידוע שר"ת ס"ל דכתובת בתול' דאורייתא א"כ גדול וחצי בזמן ר"ת הי' דינר של כסף ומאה דינר הוא חמש' זהובים (ועיין בפסקי מהרא"י סימן נ"ד) א"כ לפי זה יהי' בפדיון הבן די בחמישית זקוק ושוה זהב אחד וע"כ לא הביא דעתו ביורה דעה סימן ש"ה כי הוא קולא גדול' בזמן הזה שגדול וחצי הוא נחושת אבל ראיתי בדברי הריב"ש סימן ס"ו וסימן כ"ג כי כל דינר הוא ג' ארגינ"ן נמצא בכ"ה דינר כתובת בתול' הוא ע"ה ארגינ"ן וט"ז ארגינ"ן הם אוקיא אחת נמצא ס"ד ארגינן הם ד' אוקיות נשאר עוד י"א ארגינ"ן הם חצי אוקיא וג' ארגינ"ן ס"ה ד' אוקיו"ת וחצי אוקי"א וג' ארגינ"ן ובהג"ה מרדכי כתב כי משקל המעה י"ו שעורות נמצא הדינר שש מעה הוא צ"ו שעורות ומשקל הסלע שהוא ד' דינר שפ"ו שעורות ושקלנו דוק"ט חדש ממטבע וינציאה הוא מ"ח שעורות שהוא ג' מעות א"כ כתובת הבתול' שהוא מאתים דינר צורי וכל דינר הוא ב' דוק"ט מטבע הנ"ל נמצא כתובת אשה ת' דוק"ט של כסף ממטבע ווינציא' הנ"ל והנ' לכאור' חשבון זה עול' ג"כ יותר מחשבון של הרב מהרמ"א ביורה דעה סי' ש"ה אך דרך כלל אין לדקדק באשר אין כל המשקולת שוים ואין כל המטבעות כסף צרוף רק דרך כלל למאן דס"ל כתוב' מדרבנן ואינ' רק כ"ה דינרים כסף צרוף שהם משקל ב' אלפים ת' שעורות ומאחר שכתבו האחרונים שפדיון הבן צריך כ' דינר כסף צרוף שהם משקל אלף תתק"ך שעורות וכבר שקלו הם ועולה למשקל ה' לו"ט ובזמנם הי' שוה ב' זהו' רייני"ש וקצת כתבו שהוא ה' לו"ט וקווינט או ה' לו"ט ורביעית לויט רק שכתבו שהלו"ט שבמדינ' זו הם קטנים ע"כ אין לסמוך על הלו"ט ועל המטבעות רק לפדיון הבן כסף צרוף השוקל אלף תתק"ך שעורות ולכתובת האש' יתן משקל ב' אלפים ת' שעורות ועיין בספר מעדני מלך במסכת בכורות דף רס"ט ע"א מ"ש בזה וכלל דבריו שצריך לפדיון הבן ה' לוט כסף נקי למשקל פראג והוא יותר משלש' רייניש טאליר כי כל ר"ט הוא א' לוט וחצי לוט וא' פשוט וחצי פשוט ותשיעית מחצי פשוט וכל לוט הוא ד' קווינט וכל קויינ"ט הוא ד' פשיטים וע"ש שהאריך בזה:

(כד) משערים בזוזי דאוריית':    דעת ר"ת הוא דכתוב' דאורייתא וע"כ צריך ליתן לה מאתים דינר צורי והוא עד"מ אם כ' דינר של פדיון הבן עולים לער ה' לוט נמצא מאתים דינר עולים לחמשים לוט כסף צרוף דהיינו עשרים זהובים ריינוש בזמנם ודעת הרא"ש אף שכתוב' דרבנן מכל מקום צריך ליתן כסף צורי מאתים דינר ודעת הרמב"ן להיפך אף שכתוב' דאורייתא מכל מקום הסך אינם דאורייתא רק התור' אמרה יתנו לה מוהר ולא נתנה קצבה ומאחר שאין הכסף קצוב בתור' הנה הוא כסף מדינ' דהיינו כ"ה דינר כסף צורי שעולים למאתים כסף מדינ':

(כה) והוא שמנה פעמים יותר:    לכאור' יש מקום לטעות מאחר שכתב למעל' כתובת בתול' עשרה זהו' כשהיא דרבנן נמצא כתוב' דאוריית' שמונים זהובים אבל כבר כתבתי כי חשבון עשרה זהו' או שכתב על פי דעת ר"ת ששני זקוקים כסף הוא מאתיים דאורייתא והי' שוה בזמנם עשרה זהו' ויוצא בזה ולמאן דס"ל כתובה מדרבנן וא"כ יוצא בכ"ה דינר כסף שהוא ב' זהובים וחצי רייניש וא"כ כשכותב לה עשר' זהובים פשיט' דאין כאן בעילת זנות דהא נותן לה על חד ארבע אבל שיהי' עשר' זהובים סך כתוב' דרבנן שהם כ"ה דינר כסף דממילא הי' צריך לפדיון הבן שמנה זהובים זה לא עלה על הדעת כלל:

(כו) והמנהג לכתוב לבתול' וכו':    נרא' אף דלהלכ' ק"ל כמ"ד כתוב' דרבנן דהא רוב הפוסקים ס"ל הכי ובפרט שהבעל מוחזק וכמו שפסק הב"י מ"מ מאחר שהמנהג לכתוב לבתול' מדאוריית' הכוונ' היא כמ"ש הרא"ש שיתן לה מאתים דינר כסף צורי וכל תנאי שבממון קיים:

בית שמואל

(יב) כסף מדינה:    היינו חז"ל סמכו על סמך הקרא כמוהר הבתולות ליתן לה חמשים סלעים של מדינה נגד חמשים סלעים של מוהר הבתולות וכסף קצוב של תורה של צורי הוא ושל דרבנן הוא כסף מדינה היינו שמיני' של צורי ועולה ששה סלעים ורביעי של צורי להני פוסקים דס"ל דגובה כסף מדינה ועיין ביורה דעה שם מפורש בפרישה ובט"ז שיעור חמשה סלעים של פדיון הבן ומשם תלמד לכאן:

(יג) י' זהובים:    עיין תשובת מהרי"ל סימן פ' כתב כן בשם ר"ת דס"ל כתובה דאורייתא וס"ל שני מנה היינו שני מרק כסף מנה היינו זקוק כסף שקורין מרק ובימיו היה כל מרק בעד חמשה זהובים, ומיהו הרב רמ"א לא הביא דעה זו אלא לשיטת הפוסקים דסבירא להו כתובה דרבנן אז הביאה דעה זו להקל אבל למ"ד כתובה דאורייתא לא סמכינן ע"ז, ומה שכ' בסמוך לפוסקים דס"ל כתובה דאורייתא הוא שמונה פעמים יותר לא קאי על חשבון זה דהא לפי חשבון שכתב בי"ד לא הוי אלא עשרים זהובים ריינש, אלא ארישא קאי שכתב דעולה ששה סלעים ורביעי ולפוסקים אלו עולה חמשים סלעים ועיין בח"מ:

(יד) בזוזי דאורייתא:    משמע הכתובה דרבנן אלא משערי' בזוזי דאוריית' וכן הוא לשיטת כל הפוסקים סבירא להו כתובת בתולה דרבנן וכן פסק הבית יוסף ובד"מ אלא ר"ת ור"י סוברי' כתובת בתולה דאורייתא מה שכותבין דחזי ליכי מדאורייתא כתב הרא"ש היינו מטבע של צורי שהיא דאוריית' דחז"ל תקנו לה מטבע של דאורייתא, ולכאור' נראה ע"כ צ"ל כן דהא בש"ס איתא למ"ד כתובה דאורייתא אין נאמן לומר פ"פ מצאתי וכמה שכתב במרדכי והג"מ ואנן קי"ל דנאמן לומר פ"פ מצאתי אלא ע"כ מה שכותבין דחזי ליכי מדאוריי' לא קאי אלא על המטבע ולא כפרישה שכתוב כתוב' דאורייתא ומה שהקשה אי קאי על המטבע למה אין כותבים כן באלמנה לק"מ כי באלמנה לא תקנו חז"ל כסף צורי כי אף לר"ת ור"י דס"ל כתובת בתולה דאורייתא מ"מ כתוב' אלמנה מדרבנן כמ"ש בש"ס דף י' וכן הוא להרא"ש לא תקנו מטבע דאורייתא באלמנה והג"מ סוף כתובו' דס"ל באלמנ' תקנו גם כן מטבע של צורי דעת יחידאי הוא, ודברי הג"ה מ"ש באלמנה משערי' בזוזי דאורייתא היינו דעת הג"מ ולא נהגו כוותי' אלא עיקר ככל פוסקים באלמנה לא משערי' בזוזי דאורייתא אף לפי המנהג שגובין באלמנה חצי הסך של בתולה מכל מקום לא שייך לכתוב דחזי ליכי מדאורייתא כי חז"ל לא תקנו זאת כתב בב"ח למ"ד כתובה דאורייתא אז גובין מן בינוני' ואנ"ל דהא כתבו תוס' אפילו לר"מ דסבירא ליה כתובה דאורייתא מכל מקום מה דסבירא ליה לר"מ דגובין מבינוני' לאו מטעם כתובה דאוריית' אלא משום חינא סבירא ליה לר"מ כן לפי זה אף למאן דאמר כתובה דאורייתא יש לומר דגובין מזיבורי' מיהו עכשיו שכותבין שפר ארג גובין מעידית כן כתב בהג"מ וכן כתב ב"ח, והיינו דווקא שגובין מן קרקע אז שייך לומר מן עידית אבל כשגובין מן מטלטלין קי"ל כל מילי עידי' הוא כמה שאיתא בש"ס ועיין תשובו' מהר"מ ב"ב:

(טו) אבל במקום שיש מנהג:    ב"ח כתב מה שכתב במדינו' פולין מאתים זקוקים היינו מאתים מרק וכל מרק הוא שני זהובים לכן גובין במדינות פולין ארבעה מאות זהובים ובמדינות ליטא מרק עה"ג וגובין ת"ק זהובים ובאלמנה גובין חצי סך של בתולה ושיעור זה הוא עם סך כתובה שלה והכל נכלל בזה, ובדרישה כתב דשיעור כתובה אין נכלל בסך זה וס"ל זקוק היינו מח"ג עולה ש"ך זהובים וכתובה ס"ל עולה שמונים זהובים היינו לפי שהבין שמנה פעמים יותר היינו שמונים זהובים נמצא עולה ארבע מאות זהובים וכבר כתבתי מה שכתב הרב בהג"ה שמנה פעמים יותר לא קאי על שיעור עשרה זהובי' ובח"מ כתב נמי דאין נכלל סך הכתוב' תוך מאתים זקוקים והביאו ראיה מריב"ש ומדברי הג"ה בסמוך דאין הכתובה בכלל ויש לדחו' ויש לומר בוודאי אין הכתוב' בכלל אלא ב"ח כתב דמנהג פולין כך הוא שכוללים הכתובה בסך מאתים זקוקים לכן גובין ארבע מאות זהובים או ת"ק זהו' ולכאורה נראה דאין גובין סך זה במטבע של נחושת אלא במטבע של כסף היינו כל זקוק ב' זהובים של כסף דהא כותבים כסף צרוף, ופה במדינות אשכנז כותבין מאה ליטרין כתב בתשובת מהרי"ו סימן י"ד שהם מאה זקוקים דלטרא היא זקוק ובימיו היה שוה זקוק ששה זהובים עולה ששה מאות זהובים וכתב לא שמעתי להגבות לאשה יותר משש מאות ליטרין משמע דנכלל בסך זה הכתובה לכך אין גובין יותר כתב בט"ז אם בעת הכתיבה הכתובה היה מעות קלי' ואח"כ הוסיפו על המטבע דק"ל בהלואה אם לאו משום ריבית היה צריך לשלם ממטבע שניה אלא משום איסור ריבית אינו משלם מטבע חדשה אם הוסיפו יותר מחומש אף על גב דקי"ל אם נעשה הלואה במקום א' והוציא' הש"ח במקום אחר הולכים אחר השיעבוד ולענין הוספה אין הולכים אחר השיעבוד משום אם נשתנה המטבע אז בז"פ אין שם מאה זהובים שחייבים לו על סך מן המטבע הראשונה אבל בשני מקומות יש שם ק' זהוב' דהא במקום אחר יש עליהם שם זה א"כ בסך כתובה דליכא הלואה ולא שייך רבית לכן צריך לשלם מטבע שניה אבל בסך נדוני' שהיא חוב יתן מטבע הראשונה אף על גב דמוסיפים שליש לא חיישי' לרבית דשאני הוספת שליש שחייבו אותו חכמים להוסיף תיכף אף אם לא תטיב בעיניו ויגרשנה מיד אף דלא נשא ונתן במעות מ"מ חל עליו חובת תוספות שליש ע"פ תחז"ל כמ"ש מהרי"ק סימן פ"א שתוס' שליש אינו הרצון של בעל אלא מצו' חכמים הוא עליו תיכף נמצא לפ"ז שהתוס' לא התירו בו ריבי' אלא משום שאם מגרשה אפילו תיכף חל עליו התוספות משא"כ בענין שיתן לה ממטבע חדשה ודאי אין חיוב עליו לומר אם גירשה תכף אחר הנישואין ודאי לא היה צריך ליתן כ"א מטבע הישנה שהרי אף לא היה שם כ"א מטבע הישנה רק אח"כ נתהווה שינוי מטבע אין חילוק בין אם זמן רב אחר הנשואין או יום או יומים מ"מ לא שייך לומר תיכף חל עליו חיוב זה א"כ הוי ככל שאר הלואה ועיין סימן ק' מ"ש בזה:

ט"ז

באר היטב

(יא) מנה:    מי שאנס בתולה ונשאת לו אין לה כתובה ממנו אלא מנה הר"ם מינץ ועיין סימן קע"ז.

(יב) יותר:    ועיין זה בח"מ וב"ש.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש