שולחן ערוך אבן העזר סו א

אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה; ויש מקלין ומתירין להתייחד בלא כתובה, ובלבד שלא יבעל (הר"ן ריש כתובות); והבעל נותן שכר הסופר. ואפילו אם ירצה לייחד לה כתובתה במעות, או בשאר מטלטלין, אין שומעין לו, אלא צריך שיכתוב לה שטר על עצמו בדמי הכתובה ויהיו כל נכסיו משעובדים לה, או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו שהוא חייב לה, מנה או מאתים.

הגה: ויש אומרים דאין לסמוך אעדים רק בשעת הדחק, ומיד שיש לו פנאי לכתוב, צריך לכתוב, כל שכן שאין לסמוך עלייהו לכתחילה (כן משמע מלשון הטור, וכן כתבו מהרי"ק שרש ס"ד ומרדכי ריש כתובות), וכן ראוי להורות. העמיד לה ערב קבלן בעד כתובתה, והתנה שהוא יהא פטור ממנה, אסור, עד שיהא שעבודה עליו, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה (בית יוסף בשם הרשב"א בתשובה ח"ב סי' נ"ח). ועיין בחשן המשפט סימן ס' אם יוכל לשעבד עצמו בכתובתה בנכסים שלא באו לעולם. ואין לעדים לחתום הכתובה אלא לאחר שקיבל החתן קנין לפניהם (דברי הרב). ויש מקומות שמקלין בזה (מרדכי פ"ב דגטין); וכן שיש עדים חותמים על הכתובות שקראו תחת החופה, אף על פי שהם לא שמעו הקריאה; אף על פי דלא שפיר עבדי, אין לשנות מנהגן, שלא להוציא לעז על כתובות הראשונות (אור זרוע):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(א) אסור להתייחד עם הכלה: בב"ח כתב שהרמב"ם דקדק בלשונו ולא כתב שיש איסור בדבר רק שכתב וצריך לכתוב כתובה קודם כניסת' לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו משמע שלכתחלה צריך לעשות כך שלא יבוא לידי איסור אבל איסור ממש לא שמענו ביחוד:

(ב) ויש מקילין ומתירין להתייחד: א' מן הטעמים שכתב הר"ן שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודע' שהיא קלה בעיניו להוציאה ע"כ טוב להודיע לה זה אם מתייחד עמה בלא כתובה:

(ג) והבעל נותן שכר הסופר: מפני שהוא טובה שלו שע"י הכתובה מותר לו לבא עליה ובגמרא אמרו אפי' הבעל ת"ח:

(ד) לייחד לה כתובה במעות: כלומר בין שיתן לה המעות לידה שתצניע בבית אביה או בבית חמיה כדאיתא בגמרא שתקנו' שמעון בן שטח שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתך כדי שלא יאמר לה בכעסו טלי כתובתך וצאי:

(ה) או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו: דכיון דסתם קנין לכתיבה עומד תלך אצל עדים ויכתבו לה כתובה דהא לא צריך לאמלוכי ביה כך הוא פשט דברי הרמב"ם לפי הנוסח' שלנו כמו שהבין הב"י והמ"מ דהא כתב בהדיא אחד הכותב הכתוב' בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו הרי דבחד' מחת' מחתינהו ומה שדקדק הרב בב"ח מדסיים הרמב"ם עד שיהא לו פנאי לכתוב ולא כתב לכתוב או לקנות ש"מ דקנין לא מהני רק בשעת הדחק אין דקדוק זה כדאי להוציא דברי הרמב"ם מפשטן דמאחר דסתם קנין לכתיבה עומד ותכלית הקנין הוא הכתיב' שיהא בידה לראיה ויכולה לעשות זה שלא בידיעתו ורצונו ע"כ כתב שיהיה לו פנאי לכתוב שהוא הנמשך מן הקנין ובסמ"ג מפרש דברי הרמב"ם במקום שאין כותבין ע"כ סגי בעידי קנין אבל במקום שכותבין אף דקנו מידו לא סמכה דעתה כי לא עליה מוטל הטורח וליתן שכר הסופר גם שמא ימות בעלה פתאו' ויטענו היורשים פרענו הכתוב' וקרענוה:

(ו) רק בשעת הדחק: משמע מיהא דבשעת הדחק סומכין על עידי קנין לפי שעה וכדעת הטור ומהרי"ק והמרדכי בשם הסמ"ג אבל בב"ח כתוב דאפילו בשעת הדחק אין לסמוך על עידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין וכן כשנמצא הכתובה פסולה בעינן התפס' מטלטלין וכך ראיתי מרבותי והכי נהוג עכ"ל ואני אומר ודאי המחמיר תע"ב אבל כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יכול לסמוך על הטור ומהרי"ק והמרדכי בשם הסמ"ג ובאיסור קל כזה אין ראוי להחמיר ולבטל מצות עונה ופ"ו ובפרט בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ (וא"כ ליכא טעמא שיהי' קל בעיניו להוציא'):

(ז) והתנה שהוא יהא פטור ממנ': נרא' דאף אם יש להערב קבלן פיצוי מן הבעל נמצא דלא תהא קלה בעיניו להוציא' דהא מיד כשיוציא' תתבע האשה את הקבלן והקבלן יתבע אותו שיפצה אותו והי' ראוי לדמות זה למכרה כתובתה לאחר שיתבאר בסמוך סעיף ה' מ"מ יש לחלק דהכא גרע טפי דהא מעולם לא היה לה שעבוד על בעלה דומה לזה כתבו הפוסקים ובתוכ' הרא"ש פ' החובל ס"ק ט' אם יכתוב הכתובה בשם הקונה הוי כמשה' אשתו בלא כתובה אף שאינה קלה בעיניו להוציאה:

(ח) עיין בחושן משפט סימן ס' אם יכול לשעבד עצמו בכתובה וכו': לא נתבאר שם דין כתובה ועיין בדברי הרא"ש ר"פ אעפ"י מה שהקשה איך יכול לחייב עצמו בכתובה מה שאינו חייב עתה רק לאחר זמן וגם אין לו נכסים עתה:

(ט) ויש מקומות שמקילין בזה: הטעם נתבאר שם דלא מחזי כשיקרא הואיל ועסוקין באותו ענין:

בית שמואל

עריכה

(א) אסור להתייחד עם הכלה: הרמב"ם לא כתוב אסור להתייחד אלא כתב צריך לשמוע /לכתוב/ משמע לכתחלה יש לעשות כן אבל איסור ליכא ב"ח:

(ב) ויש מקילין: הר"ן כתב הטעם שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שתהיה קלה בעיניו להוציאה כתב בח"מ על כן טוב להודיע לה את זאת אם מתיחד עמה בלא כתובה:

(ג) והבעל נותן שכר סופר: מפני שהוא טובה שלו שע"י הכתובה מותר לבוא עליה ובש"ס איתא אפילו אם הוא ת"ח נותן הוא שכר הסופר:

(ד) וי"א דאין לסמוך אעדים: הנה המגיד והב"י מפרשים דברי הרמב"ם דקנין מהני אפי' לכתחלה אפילו אם יהיה לו פנאי לכתוב כתובה אבל התפסת מטלטלין לא מהני אלא כשלא היה לו פנאי הטעם הוא משום אם מתפיס מטלטלין הוא עובר על תקנות חז"ל שתקנו כל הנכסים משועבדים לה לכתובה אבל אם קנה קנין אינו עובר על תקנות חז"ל כי קנין לכתיבה עומד והטור ומהרי"ק מפרשים דברי הרמב"ם אפילו קנין לא מהני אלא לפי שעה ובסמ"ג מפרש דברי הרמב"ם דאין סומכים על הקנין אלא במקום שאין כותבין כתובה וכתב בח"מ וז"ל משמע מיהו דבשעת הדחק סומכים על עידי קנין לפי שעה אבל ב"ח כ' אפילו בשעת הדחק אין לסמוך על עידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין וכן כשנמצא הכתובה פסולה בעינן התפסת מטלטלין וכך ראיתי מרבותי והכי נהוג עכ"ל ואני אומר ודאי המחמיר תע"ב אבל כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יכול לסמוך על הטור ומהרי"ק ובאיסור קל כזה אין ראוי להחמיר בפרט בזמן הזה דאין מגרשים בע"כ עכ"ל:

(ה) העמיד לה ע"ק: כתב בח"מ אפילו אם יש לערב פיצוי מהבעל ואז אין קלה בעיניו להוציאה מ"מ אסור דהוי כאלו אין כתובה בידה וכעין זה כתב הרא"ש בפ' החובל:

(ו) עיין בחושן המשפט סימן ס': כלומר שם מבואר היכא דמשעבד נפשו וגופו יכול להשתעבד אף על פי שאין לו נכסים בשעת השיעבוד מזה נשמע ג"כ לדינים שבכאן לענין כתובה:

(ז) אלא לאחר שקיבל החתן קנין: עתו' פ"ב דגיטין והג"מ כתובה הנכתבת ביום ונחתם בלילה כשר אבל ת"כ פסול והיכא דקנו מיניה ליכא למיחש למידי:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

אסור להתיחד כו' שלא תהא קלה בעיניו להוציא' כ' ב"י בשם רש"י ובמקום שאין כותבין כתובה אלא גובין הכתובה אפי' אם לא כתב לה כלל אלא מתנאי ב"ד ע"כ מותר לשהות עם אשה בלא כתובה:

והבעל נותן שכר הסופר כמו בכל שט"ח שהלו' נותן שכר:

וי"א דאין לסמוך על עדים כולי הוא דעת הטור כ"כ בשם הרמב"ם והב"י חולק על כ' הטור בהבנת דברי הרמב"ם וז"ל הרמב"ם א' הכותב לבתול' כו' וא' שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה ק' או ר' ה"ז מותר וכן אם נתן לה מטלטלין נגד כתובתה ה"ז מותר לבעול עד שיהיה לו תנאי לכתוב עכ"ל כ' הטור אם שכח לייחד לה מטלטלין יבעול ואח"כ יכתוב לה מיד ואח"כ כ' בשם הרמב"ם בלשון זה וכן אם העיד עליו עדים וקנו ממנו שהוא חייב לה ה"ז מותר עד שיהיה לו פנאי לכתוב עכ"ל וכ' ב"י דלא דק רבינו במ"ש דלרמב"ם בעינן בקנו מידו עד שיהיה לו פנאי לכתוב דזה אינו דהרי השוו' הרמב"ם קנו מידו לכתוב לה כתוב' אלא דוקא במייחד מטלטלים כ"כ דתיכף שיהיה לו פנאי צריך לכתוב אבל בקנו מידו מותר אע"פ שיש לו פנאי אלא שבק לה למחר וליומא אוחרא וע"כ כתב כאן או שיעידו עליו עדים כולי ואני משתומם על זה דאנו רואים כוונת רבינו להשמ' שלא מבין דברי הרמב"ם כהבנת ב"י והוא נכון דודאי קשה האיך נאמ' דבעדים וקנין א"צ להיות תיכף שיהיה לו פנאי דלמא נחלק בכך דהא עכ"פ צריך כתיבה דאע"ג דסתם קנין לכתיב עומד מ"מ הוא צריך לכתוב דלא סמכ' דעת' דשמא ימותו העדים או ירחקו נדוד מכאן ובמה יודע שהיה לה כתוב' ומטעם זה הצריך גם ב"י שיכתוב למחר וא"כ שיש צורך בכתיב' אח"כ ודאי דינו כשיהיה לו פנאי כמו במטלטלים שנקט אח"כ דלמא נחלק ביניהם בחילוק כזה בענין הפנאי כיון דהכרח הוא בשניהן ולא עוד אלא ק"ו הוא ממטלטלין דהא במטלטלים יש עכ"פ בידה הסך שלה אלא שיש חשש שמא יהיה נאבדים ע"כ צריך לכתוב ולשעבד נכסיו ק"ו בזה שאין ביד' כלום אלא סומכ' על קנין של עדים וכי עדים תמיד אצל' וסוף אדם למות הא ודאי שצריכ' טפי לכתוב' וא"כ צריכה להיות תיכף כשיהיה לו פנאי אלא דבר ברור ופשוט שמ"ש הרמב"ם בסוף עד שיהיה לו פנאי קאי גם על עדים וקנו ומה שהקשה ב"י דהא מדמ' עדים וקנו לכותב כתוב' אומר אני דהי' להקשות טפי דלמא כ' הרמב"ם ב' בבות בזה דכ' תחילה על עדים ה"ז מותר ואח"כ כתב שנית על מטלטלים והיה לו לרמב"ם לכללם בבבא א' ומזה היה לו להב"י להוכיח דיש חילוק ביניהם לענין פנאי אבל האמת יורה דרכו דחילוק זה אין בו ממש דא"כ שנתכוין הרמב"ם לבזה היה לו לכתוב גבי עדים וקנו דהכתיבה תהיה אח"כ אע"פ שיש לו פנאי אלא ברור דתנאי הפנאי קאי על שניהם ומה שעשה מזה ב' בבות הוא מטעם זה דבעדים וקני לא מהני אח"כ כשרוצה לבעול והוא מוכח הגמרא דאמרינן דשרי לבעל כשמתפיס לה מטלטלין ולא אמר עד שיקנו מידו א"ו דלא מהני בזדה עדים וקני אלא דוקא אם (הוא) קודם החופה בשע' שכותבין הכתיבה מהני ההוא שעתא אם קנו אע"פ שלא נכתב עדיין מותר אח"כ לבעול עד שיהא אח"כ פנאי לכתוב ולהכי מדמ' קנין לכותב כתיבה דתרווייהו הם קודם החופה ולכוונ' זו זכר הכותב כתוב' דהיא מלתא דלא צריכה כלל אלא נתכוין שנבין דגם הקנין בעדים שזכר אח"כ מיירי באותו ענין כמו שכותב כתובה שהיא קודם חופה משא"כ בבא דמטלטלין מיירי אפילו אחר החופה דהיינו קודם הבעילה וכונ' זו מתבארת היטב בלשון הרמב"ם שכ' בזה ה"ז מותר לבעול ובבא ראשונה כ' ה"ז מותר ולא זכר לבעול אלא ברור ופשוט שנתוכין לדברינו דבסיפא כ"כ כדי להורות שהתפס' מטלטלים מיירי בשע' שרוצה לבעול משא"כ ברישא שצריך להיות דוקא קודם החופה ועכ"פ על שניהם סיים הרמב"ם עד שיהיה לו פנאי כיון שבשניהם צריך עכ"פ כתובה. וזה מבואר בל' רבינו הטור שכ' תחלה דבשכח לכותבם יכול לייחד מטלטלים כדי שיבעול ויכתוב לה מיד אח"כ ואח"כ ביאר הדבר מה נקרא מיד אח"כ דודאי לא נימא תכף אחר שיבעול אלא היינו או שיהיה לו פנאי וע"ז מביא דברי הרמב"ם שכ' אם העיד כו' ה"ז מותר עד שיהיה לו פנאי ומלמד אותנו שלא תטע' לפי דתנאי של הפנאי קאי דוקא אמטלטלין כמו שהביא ב"י (אלו) (צ"ל) ולא קאי גם על קנו בעדים ולא זכר כאן כדי שיבעול כמו שזכר במטלטלין תחילה מטעם שזכרתי דכאן בקנו בעדים מיירי קודם החופ':

וצריך שתדע דבמה שזכר הרמב"ם אחר שהעידו עליו עדים אין פירושו שיבואו העדים לב"ד ויעידו כן דלאו ברשיעי עסקינן דנחשד לשקר אלא דעיקר ההיתר קמ"ל שאסור' לו עד שיעידו עדים וקנו ואם הוא עשה כן מותרת לו אעפ"י שלא נכתב עדיין אלא בועל ויכתוב כשיהיה פנאי אח"כ וזה מבואר בפירו' בלשון הטור שכ' וכן אם העיד עליו עדים כו' היינו שהוא עשה כן אז מותרת לו כ"ז הוא ברור ונכון בס"ד ויפ' דק רבינו הטור בדבריו אלה ויהא רעוא דיהוי נהירין לנו בכל דוכתא כהא מלתא בס"ד:

באר היטב

עריכה

(א) הכלה וכו': וברמב"ם משמע דליכ' איסור ועיין ב"ח וכנה"ג.

(ב) להתייחד: הטעם שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שתהיה קלה בעיניו להוציאה הר"ן. וכתב הח"מ ע"כ טוב להודיע לה את זאת אם מתייחד עמה בלא כתובה. כתב כנה"ג דף צ"ב ע"א ראיתי מנהג רע ומר דלאחר שידוכין מתייחדין החתן והכלה בחדר וסוגרין החדר ואיכ' איסור' מכמה פנים חדא מפני היחוד דהוי כמייחד עם אשה בעלמ' כיון שאין כאן קידושין. ועוד שנכשלים באיסור נדה וברוב הפעמים תצא הכלה לחופתה וכריסה בין שיניה אלהים הוא יודע שטרחתי הרבה לבטל המנהג הזה ועלה בידי ועשיתי הסכמות וחרמות ונדויים ע"ז עכ"ל.

(ג) הסופר: אפי' הוא ת"ח ש"ס. ואם הכתובה ביד הסופר בשביל שכרו מותר להתייחד הר"א ששון סי' קי"ט. וכנה"ג הביא תשובת ב"י להר"א קאפסלי שכתב החזנים שנוהגים לעכב בידם שטר כתובה עד שיפרעו להם החתנים לא יפה הם עושים שלפעמים נרפים הם לפרוע החוב ובפרט העניים ואביונים ומניחים אותה עולמית ושוהים עם נשותיהן בלא כתובה ע"ש דף צ"ב ע"א ועיין ד"מ.

(ד) שומעין לו: אבל אם מייחד לה קרקע מותר הר"ם איסרלש סי' כ"ג.

(ה) הדחק: והב"ח כתב אפילו בשעת הדחק אין לסמוך על עידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין. וכן כשנמצ' הכתובה פסולה בעינן התפסת מטלטלין. והח"מ כתב כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יוכל לסמוך על עידי קנין בפרט בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ א"כ ליכ' טעמ' שתהיה קלה בעיניו להוציאה.

(ו) קבלן וכו': אפילו אם יש לערב פיצוי מהבעל ואז אין בעיניו קלה להוציאה אפ"ה אסור ח"מ.

(ז) לפניהם: עיין תוס' גיטין דף י"ח ע"א בד"ה אף כתובה כו'. ועיין רדב"ז ח"א סי' קע"ד.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}