שולחן ערוך אבן העזר סו א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אסור להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה כתובה; ויש מקלין ומתירין להתייחד בלא כתובה, ובלבד שלא יבעל (הר"ן ריש כתובות); והבעל נותן שכר הסופר. ואפילו אם ירצה לייחד לה כתובתה במעות, או בשאר מטלטלין, אין שומעין לו, אלא צריך שיכתוב לה שטר על עצמו בדמי הכתובה ויהיו כל נכסיו משעובדים לה, או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו שהוא חייב לה, מנה או מאתים.

הגה: ויש אומרים דאין לסמוך אעדים רק בשעת הדחק, ומיד שיש לו פנאי לכתוב, צריך לכתוב, כל שכן שאין לסמוך עלייהו לכתחילה (כן משמע מלשון הטור, וכן כתבו מהרי"ק שרש ס"ד ומרדכי ריש כתובות), וכן ראוי להורות. העמיד לה ערב קבלן בעד כתובתה, והתנה שהוא יהא פטור ממנה, אסור, עד שיהא שעבודה עליו, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה (בית יוסף בשם הרשב"א בתשובה ח"ב סי' נ"ח). ועיין בחשן המשפט סימן ס' אם יוכל לשעבד עצמו בכתובתה בנכסים שלא באו לעולם. ואין לעדים לחתום הכתובה אלא לאחר שקיבל החתן קנין לפניהם (דברי הרב). ויש מקומות שמקלין בזה (מרדכי פ"ב דגטין); וכן שיש עדים חותמים על הכתובות שקראו תחת החופה, אף על פי שהם לא שמעו הקריאה; אף על פי דלא שפיר עבדי, אין לשנות מנהגן, שלא להוציא לעז על כתובות הראשונות (אור זרוע):

מפרשים

חלקת מחוקק

(א) אסור להתייחד עם הכלה:    בב"ח כתב שהרמב"ם דקדק בלשונו ולא כתב שיש איסור בדבר רק שכתב וצריך לכתוב כתובה קודם כניסת' לחופה ואח"כ יהיה מותר באשתו משמע שלכתחלה צריך לעשות כך שלא יבוא לידי איסור אבל איסור ממש לא שמענו ביחוד:

(ב) ויש מקילין ומתירין להתייחד:    א' מן הטעמים שכתב הר"ן שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודע' שהיא קלה בעיניו להוציאה ע"כ טוב להודיע לה זה אם מתייחד עמה בלא כתובה:

(ג) והבעל נותן שכר הסופר:    מפני שהוא טובה שלו שע"י הכתובה מותר לו לבא עליה ובגמרא אמרו אפי' הבעל ת"ח:

(ד) לייחד לה כתובה במעות:    כלומר בין שיתן לה המעות לידה שתצניע בבית אביה או בבית חמיה כדאיתא בגמרא שתקנו' שמעון בן שטח שיהא כותב לה כל נכסי אחראין לכתובתך כדי שלא יאמר לה בכעסו טלי כתובתך וצאי:

(ה) או שיעידו עליו עדים ויקנו מידו:    דכיון דסתם קנין לכתיבה עומד תלך אצל עדים ויכתבו לה כתובה דהא לא צריך לאמלוכי ביה כך הוא פשט דברי הרמב"ם לפי הנוסח' שלנו כמו שהבין הב"י והמ"מ דהא כתב בהדיא אחד הכותב הכתוב' בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו הרי דבחד' מחת' מחתינהו ומה שדקדק הרב בב"ח מדסיים הרמב"ם עד שיהא לו פנאי לכתוב ולא כתב לכתוב או לקנות ש"מ דקנין לא מהני רק בשעת הדחק אין דקדוק זה כדאי להוציא דברי הרמב"ם מפשטן דמאחר דסתם קנין לכתיבה עומד ותכלית הקנין הוא הכתיב' שיהא בידה לראיה ויכולה לעשות זה שלא בידיעתו ורצונו ע"כ כתב שיהיה לו פנאי לכתוב שהוא הנמשך מן הקנין ובסמ"ג מפרש דברי הרמב"ם במקום שאין כותבין ע"כ סגי בעידי קנין אבל במקום שכותבין אף דקנו מידו לא סמכה דעתה כי לא עליה מוטל הטורח וליתן שכר הסופר גם שמא ימות בעלה פתאו' ויטענו היורשים פרענו הכתוב' וקרענוה:

(ו) רק בשעת הדחק:    משמע מיהא דבשעת הדחק סומכין על עידי קנין לפי שעה וכדעת הטור ומהרי"ק והמרדכי בשם הסמ"ג אבל בב"ח כתוב דאפילו בשעת הדחק אין לסמוך על עידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין וכן כשנמצא הכתובה פסולה בעינן התפס' מטלטלין וכך ראיתי מרבותי והכי נהוג עכ"ל ואני אומר ודאי המחמיר תע"ב אבל כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יכול לסמוך על הטור ומהרי"ק והמרדכי בשם הסמ"ג ובאיסור קל כזה אין ראוי להחמיר ולבטל מצות עונה ופ"ו ובפרט בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ (וא"כ ליכא טעמא שיהי' קל בעיניו להוציא'):

(ז) והתנה שהוא יהא פטור ממנ':    נרא' דאף אם יש להערב קבלן פיצוי מן הבעל נמצא דלא תהא קלה בעיניו להוציא' דהא מיד כשיוציא' תתבע האשה את הקבלן והקבלן יתבע אותו שיפצה אותו והי' ראוי לדמות זה למכרה כתובתה לאחר שיתבאר בסמוך סעיף ה' מ"מ יש לחלק דהכא גרע טפי דהא מעולם לא היה לה שעבוד על בעלה דומה לזה כתבו הפוסקים ובתוכ' הרא"ש פ' החובל ס"ק ט' אם יכתוב הכתובה בשם הקונה הוי כמשה' אשתו בלא כתובה אף שאינה קלה בעיניו להוציאה:

(ח) עיין בחושן משפט סימן ס' אם יכול לשעבד עצמו בכתובה וכו':    לא נתבאר שם דין כתובה ועיין בדברי הרא"ש ר"פ אעפ"י מה שהקשה איך יכול לחייב עצמו בכתובה מה שאינו חייב עתה רק לאחר זמן וגם אין לו נכסים עתה:

(ט) ויש מקומות שמקילין בזה:    הטעם נתבאר שם דלא מחזי כשיקרא הואיל ועסוקין באותו ענין:

בית שמואל

(א) אסור להתייחד עם הכלה:    הרמב"ם לא כתוב אסור להתייחד אלא כתב צריך לשמוע /לכתוב/ משמע לכתחלה יש לעשות כן אבל איסור ליכא ב"ח:

(ב) ויש מקילין:    הר"ן כתב הטעם שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שתהיה קלה בעיניו להוציאה כתב בח"מ על כן טוב להודיע לה את זאת אם מתיחד עמה בלא כתובה:

(ג) והבעל נותן שכר סופר:    מפני שהוא טובה שלו שע"י הכתובה מותר לבוא עליה ובש"ס איתא אפילו אם הוא ת"ח נותן הוא שכר הסופר:

(ד) וי"א דאין לסמוך אעדים:    הנה המגיד והב"י מפרשים דברי הרמב"ם דקנין מהני אפי' לכתחלה אפילו אם יהיה לו פנאי לכתוב כתובה אבל התפסת מטלטלין לא מהני אלא כשלא היה לו פנאי הטעם הוא משום אם מתפיס מטלטלין הוא עובר על תקנות חז"ל שתקנו כל הנכסים משועבדים לה לכתובה אבל אם קנה קנין אינו עובר על תקנות חז"ל כי קנין לכתיבה עומד והטור ומהרי"ק מפרשים דברי הרמב"ם אפילו קנין לא מהני אלא לפי שעה ובסמ"ג מפרש דברי הרמב"ם דאין סומכים על הקנין אלא במקום שאין כותבין כתובה וכתב בח"מ וז"ל משמע מיהו דבשעת הדחק סומכים על עידי קנין לפי שעה אבל ב"ח כ' אפילו בשעת הדחק אין לסמוך על עידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין וכן כשנמצא הכתובה פסולה בעינן התפסת מטלטלין וכך ראיתי מרבותי והכי נהוג עכ"ל ואני אומר ודאי המחמיר תע"ב אבל כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יכול לסמוך על הטור ומהרי"ק ובאיסור קל כזה אין ראוי להחמיר בפרט בזמן הזה דאין מגרשים בע"כ עכ"ל:

(ה) העמיד לה ע"ק:    כתב בח"מ אפילו אם יש לערב פיצוי מהבעל ואז אין קלה בעיניו להוציאה מ"מ אסור דהוי כאלו אין כתובה בידה וכעין זה כתב הרא"ש בפ' החובל:

(ו) עיין בחושן המשפט סימן ס':    כלומר שם מבואר היכא דמשעבד נפשו וגופו יכול להשתעבד אף על פי שאין לו נכסים בשעת השיעבוד מזה נשמע ג"כ לדינים שבכאן לענין כתובה:

(ז) אלא לאחר שקיבל החתן קנין:    עתו' פ"ב דגיטין והג"מ כתובה הנכתבת ביום ונחתם בלילה כשר אבל ת"כ פסול והיכא דקנו מיניה ליכא למיחש למידי:

ט"ז

באר היטב

(א) הכלה וכו':    וברמב"ם משמע דליכ' איסור ועיין ב"ח וכנה"ג.

(ב) להתייחד:    הטעם שהיא לא תשמע לו מפני שהיא יודעת שתהיה קלה בעיניו להוציאה הר"ן. וכתב הח"מ ע"כ טוב להודיע לה את זאת אם מתייחד עמה בלא כתובה. כתב כנה"ג דף צ"ב ע"א ראיתי מנהג רע ומר דלאחר שידוכין מתייחדין החתן והכלה בחדר וסוגרין החדר ואיכ' איסור' מכמה פנים חדא מפני היחוד דהוי כמייחד עם אשה בעלמ' כיון שאין כאן קידושין. ועוד שנכשלים באיסור נדה וברוב הפעמים תצא הכלה לחופתה וכריסה בין שיניה אלהים הוא יודע שטרחתי הרבה לבטל המנהג הזה ועלה בידי ועשיתי הסכמות וחרמות ונדויים ע"ז עכ"ל.

(ג) הסופר:    אפי' הוא ת"ח ש"ס. ואם הכתובה ביד הסופר בשביל שכרו מותר להתייחד הר"א ששון סי' קי"ט. וכנה"ג הביא תשובת ב"י להר"א קאפסלי שכתב החזנים שנוהגים לעכב בידם שטר כתובה עד שיפרעו להם החתנים לא יפה הם עושים שלפעמים נרפים הם לפרוע החוב ובפרט העניים ואביונים ומניחים אותה עולמית ושוהים עם נשותיהן בלא כתובה ע"ש דף צ"ב ע"א ועיין ד"מ.

(ד) שומעין לו:    אבל אם מייחד לה קרקע מותר הר"ם איסרלש סי' כ"ג.

(ה) הדחק:    והב"ח כתב אפילו בשעת הדחק אין לסמוך על עידי קנין אלא בהתפסת מטלטלין. וכן כשנמצ' הכתובה פסולה בעינן התפסת מטלטלין. והח"מ כתב כשאין להחתן מטלטלין להתפיס לפי שעה יוכל לסמוך על עידי קנין בפרט בזמן הזה שאין מגרשין בע"כ א"כ ליכ' טעמ' שתהיה קלה בעיניו להוציאה.

(ו) קבלן וכו':    אפילו אם יש לערב פיצוי מהבעל ואז אין בעיניו קלה להוציאה אפ"ה אסור ח"מ.

(ז) לפניהם:    עיין תוס' גיטין דף י"ח ע"א בד"ה אף כתובה כו'. ועיין רדב"ז ח"א סי' קע"ד.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש