שולחן ערוך אבן העזר סד ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

הנושא את הבעולה צריך לשמוח עמה שלושה ימים, בין בחור בין אלמון. ויש אומרים דבחור שנשא בעולה צריך לשמוח עמה שבעה ימים.

והאשה יכולה למחול על שמחתה (ר' ירוחם נתיב כ"ב):

מפרשים

 

(ג) הנושא את הבעולה:    הא דלא נקט את האלמנ' דהא סתם אלמנה מן הנשואין היא בחזקת בעולה משום דטעם שהאלמנה אין צריכה שמחה כ"כ מאחר שהיא כבר בעולה א"צ פיתוי ע"כ נקט אלמנ' בלשון בעולה:

(ד) וי"א דבחור שנשא בעולה וכו':    הטעם כתב הר"ן דלא נפישי ימי ברכה מימי שמחה דאינו בדין שיהא משכים למלאכתו ומברכים לו ברכת חתנים (כמבואר לעיל סימן ס"ב סעיף ו' דמברכין כל ז' ימי המשתה בבחור שנשא אלמנה) אלא ודאי ז' נמי אית ליה לשמח' וכן נהגו עכ"ל:
 

(ג) הנושא את הבעולה:    מדייק ב"ח אם היא אלמנה ואין בעולה צריך לשמוח עמה ז' ימים:
 

(ד) הבעולה:    ב"ח מדייק אם היא אלמנה ואינה בעולה צריך לשמח עמה ז' ימים.

(ה) ז' ימים:    דאינו בדין שיהא משכים למלאכתו ומברכים לו ברכת חתנים כמ"ש סי' ס"ב דמברכין כל ז' ימי משתה בבחור שנש' אלמנה. דקדקתי לפ"ז מאי הקשה הגמר' בכתובות דף ה' ע"א מאי איכ' בין ברכה לשקדו וכו'. לימא האיכ' בינייהו הא אם בחור נשא אלמנה דשקדו ליכא וברכה איכ' ע"ש ודו"ק. ועיין במגי"ד פרק יו"ד מה"א דין י"ב י"ג. ומש"ש ויש מי שכתב דהנהו לישנ' פליג' אהדדי ונקטינן כלישנ' בתר' ע"ש. אע"ג דלפי גי' ספרינו הוא לישנ' בתרא בחור שלשה לשמחה ע"ש. נ"ל דהה"מ מצא הגירסות הפוכות וכ"כ הרא"ה וכן הב"י [טור אבן העזר סב|סוף סימן ס"ב]] ע"ש.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש