בית שמואל על אבן העזר סד
סעיף א
עריכה(א) צריך לשמוח עמה ז' ימים: אם היא בתול' אמרו חז"ל אפילו אם הוא בחור צריך לשמוח אות' ז' ימים ומכ"ש אם הוא אלמון דאז צריך לשמוח אות' יותר אבל אם היא אלמנ' אז יש לחלק בין ברכה לשמחה דברכה בא על שמחת לבו של החתן לכן אפילו אלמנה שנשאת לבחור מברכים כל ז' ימים דהוא משמח את עצמו אבל שמח' היינו ביטול מלאכ' תקנו משום תקנות דידה מ"ה אלמנה דא"צ פיתוי כ"כ סגי לה בביטול מלאכה ג' ימים כ"כ הר"ן לפ"ז נראה דיכולה למחול על השמחה וביטול מלאכה דהא משום תקנתא דידה תקנו יכולה לומר א"א לי בתקנה זו ומ"ש הר"ן החתן אסור בעשיית מלאכה משמע דלא מהני מחילה דידה לא כתב כן אלא לדע' הפוסקים שהביא בסעיף ב' דס"ל דצריך לשמוח ז' ימים הואיל דמברכים ז' ימים אין בדין שילך הוא למלאכתו והם יברכו בשבילו לפ"ז א"י למחול, והר"ן ס"ל כהני פוסקים דהא כתב וכן נהגו ורי"ו שכתב דיכולה למחול כ"כ לדיע' קמייתא והרב רמ"א שהביא דברי רי"ו בפשיטות צריך ישוב:
(ב) וחתן אסור בעשיית מלאכ': הרב רמ"א חידש בזה דלא מהני מחילה שלה וזאת לא נשמע מדברי המחבר מ"ש שלא יעשה מלאכה דה"ה דמהני מחילה שלה:
(ב) ואסור לצאת יחידי. כתב בפרישה מזה נשתרבב המנהג שאינו יוצא החתן לב"ה כל שבעה ימים כי אין בנמצא שילווהו אותו מביתו לב"ה ומב"ה לביתו:
סעיף ב
עריכה(ג) הנושא את הבעולה: מדייק ב"ח אם היא אלמנה ואין בעולה צריך לשמוח עמה ז' ימים:
סעיף ג
עריכה(ד) י"א שאין נושאים נשים בע"ש: שמא ישחוט בן עוף אף על גב דמותר לבעול בשבת ש"מ דאין עושים סעודה בליל ביאה אבל בתו' ריש כתובות בסוגיא דם מפקיד פקיד משמע דעושין סעודה ועיין בח"ש:
סעיף ה
עריכה(ה) אין כונסים בתולה לחופה: ואם היה לה חופה מבע"י והיתה נדה תליא בפלוגתת הרמב"ם ושאר פוסקים לרמב"ם לא מהני חופה אז אסורה לטבול בשבת ולשאר פוסקים מהני חופה מותרת לטבול בשבת אף על גב דהיא זכתה תוספות כתובה מ"מ הוא קנה כבר אותה ולגבי אשה לא שייך קנין ועיין תשו' מ"ב סי' צ"א ולמ"ש לעיל סי' ס"א סק"ח יש תקנה אפילו להרמב"ם היכא שמודיע להחתן שהיא נדה:
(ו) ואלמנה אין חופה קונה: כן איתא בירושלמי הני דכנסין ארמלין בע"ש צריכים להכנס מבע"י וכן בין השמשות מותר דכל שבות לא גזרו ב"ה במקום מצוה ט"ז, והרא"ש פ"ק דכתובות הביא דברי ירושלמי זה וכן תוספות פ"ק דיומא ש"מ דנשתנה דין אלמנה מבתולה, ולמ"ד חופה היינו יחוד שראוי לביאה קונה בבתולה אז אלמנה אינו קונה ביחוד אלא בביאה ולמ"ד חופת בתולה היינו יחוד שאינו ראוי לביאה אז באלמנה א"צ ביאה אלא יחוד הראוי לביאה ולהר"ן דס"ל חופה היינו שהביא אותה לביתו אם כן באלמנה לא מהני, ולא כח"מ בסי' נ"ד והמ' פ' משילין פסק באלמנה צריך ביאה וכ"כ במהרי"ל וי"ל דס"ל כשיטות הפוסקים דס"ל חופה של בתולה היינו יחוד הראוי לביאה, והרמב"ם דס"ל חופה היינו יחוד הראוי לביאה מ"מ י"ל באלמנה א"צ ביאה כי י"ל דלא פסק כירושלמי אלא כש"ס שלנו דאין מחלק בין אלמנה לבתולה וכ"כ בתשו' רמ"א סי' קכ"ה לשיטת הרי"ף, מיהו בתשו' מהרי"ל תפס עיקר כפי' הרמב"ם דחופה היינו יחוד הראוי לביאה ופסק כירושלמי מ"ה פסק באלמנה צריך ביאה, לפ"ז דעת המחבר דפוסק כאן כירושלמי ובסימן ס"א פוסק כרמב"ם דחופה היינו יחוד הראוי לביאה צ"ל כאן בעינן יחוד של ביאה היינו ביאה ממש ולשונו לא משמע כן וצ"ע, ובתשו' מ"ב סימן הנ"ל פסק דמהני יחוד באלמנה היינו ע"פ פסק הרב רמ"א סימן ס"א דחופת נדה הוה חופה מ"ה מהני באלמנה יחוד הראוי לביאה ויחוד שאמרנו היינו אחר הקידושין אבל קודם הקדושין לא מהני דקי"ל חופה בלא קדושין אינו קונה גם אסור להתיחד עמה שם בתשו' מ"ב, ולשיטות הפוסקים דצריך ביאה באלמנה לאו גמר ביאה בעינן אלא העראה דהא כבר קידש אותה והעראה אחר הקידושין קונה כמ"ש בסימן נ"ה ומ"ש בתשו' מהרי"ל העראה לא מהני תמוה וכבר הקשה עליו בתשו' מ"ב שם וכל זה איירי אם היא טהורה אבל אם היא טמאה מותר לכונסה בערב שבת דהא הוא אין בא עליה בשבת ואינו קונה אותה בשבת וכ"כ בט"ז, וכת' עוד אף על גב חופה לא מהני באלמנה מ"מ אם הבעל הולך עמה מן החופה להוליכה לבית הנשואים קונה אותה בהולכה זו ואין נראה:
סעיף ו
עריכה(ז) אין נושאים נשים בחול המועד: ע' באורח חיים סימן תקמ"ו שם מבואר דמותר לישא בערב הרגל, וכתב הרשב"א מותר לעשות סעודה ברגל דעיקר שמחה הוא הנישואין לכן אם היה לו נישואין קודם הרגל אפילו לא עשה סעודה מותר לעשות סעודה ברגל וכ"פ בש"ע שם ובש"ג אצל המ' כתב בשם הריטב"א אסור לעשות סעודה בי"ט אא"כ נכנסו מעצמן: