שולחן ערוך אבן העזר מ ה
<< · שולחן ערוך אבן העזר · מ · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
האומר לאשה: הרי את מקודשת לי בפרוטה זו לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי, לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי, לאחר שימות בעלך, לאחר שתמות אחותך, אינה מקודשת, לפי שאינו יכול עתה לקדשה:
מפרשים
(י) לאחר שימות בעלך: כתב בב"ח אם א' קדשה לאחר ל' ובא השני וקדשה תוך ל' וא"ל לאחר שימות בעלך הרי זו מקודשת מאחר שבידו לקדשה עכשיו תוך ל' ואפי' אם הראשון קדשה מעכשיו ולאחר ל' ג"כ בידו של שני לקדשה ספק קידושין וע"כ אם קדשה לאחר שימות הראשון הוי ספק קדושין:
(ט) אינה מקודשת: אפילו אם הקדושין בעין מ"מ קדושין הראשונים לאו קדושין הם וצריך לקדשה מחדש אחר שנתגייר ויאמר אז שמקדש אותה בזה ודוק' כשהו' בעין מיהו קדושין אלו לאו לטבועי' נתנו מאחר שהקדושין בטילים וצריכה היא להחזיר לו ולא אמרינן במתנה נתן אלא המקדש אחותו אמרינן במתנה נתן לה ואם א' קידש לאחר ל' ובא שני וקידש תוך ל' ואמר לה לאחר שימות בעלך הרי זו מקודשת דהא בידו לקדש' מיד אפילו אם אמר מעכשיו ולאחר ל' יום מ"מ ביד השני לקדשה קדושי ספק לכן גם עכשיו ספק קידושין הם ועיין כל זה בכ"מ:
לאחר שאתגייר כו' בכל אלו אין קידושין תופסין בה עכשיו ע"כ מה שמזכיר אחר שיהיו ראויה לקדושין הוה דבר שלא בא לעולם אבל ביבמה יש ספק אי תפסי בה קידושין בעודה יבמה ע"כ גם בתנאי זה הוה ספק כסעיף שאח"ז. בב"י מביא סוגית הגמרא בזה דרב ס"ל דבאומר מעכשיו לאחר ל' יום הוי ספיקא כר' יוחנן ס"ל אפי' הן מאה קידושין תופסין בכולן ולענין הדין שנים שוין דצריכה גט מכולהו וכ"כ הטור בהדיא לדעת ר"ח ורי"ף צריכים גט משלשתן והיינו דר"ח פוסק כר' יוחנן ורי"ף פוסק כרב ומכח זה הקשה ב"י על דברי הרא"ש שכ' דר"ח פוסק כר' יוחנן ורי"ף כרב ומסתברא דמאי צריך להכריע כר"י והלא גם ר"ח דפוסק כר"י הוי דינא הכי דצריכה גט מכולן ודחק לפרש דבאמת אין נ"מ לדינא אלא דבטעמ' פליגי ודרך זה הוא תמוה מאד ומו"ח ז"ל כתב דיש נ"מ לדינא לר"ח דלאו כל שלשתן שוה (דקידושין) ודאי הן דאוריית' ואי מיית חד מינייהו והיא ערוה לאחיו פוטרת צרותיה מחליצה ומיבום אבל לרי"ף דקדושי ספק הן אינה פוטרת ומ"מ לגבי גט השוו דצריכה גט משלשתן וכ' על הב"י דכ' דאין נ"מ לדינ' תקפ' עליו משנתו בזה ואני אומר דמ"ש הוא דיש נ"מ לענין פטור חליצה תקפה עליו משנתו דודאי אינה פוטרת מחליצה זו האשה דהא אסורה לו לאחיו שקידשה להיות לולאשה כיון שהי' תפוסה לאנשים אחרים בקידושין ג"כ ממילא לענין פטור חצרות הוי כאלו זו לא היתה אשתו של אחיו המת כמפורש לקמן סי' קע"ג סעיף ד' דאם היתה היבמה באיסור ערוה על הבעל אינה אשתו ואינה פוטרת הצרה שלה מחליצה דהיא כאילו לא היתה אשתו מעולם מכ"ש כאן שאסורה לכל אדם כ"ז (שלא) נתגרשה מכולן והאיך יפטר את צרתה מחליצה מכח צרת ערוה דהיה ערוה למקדש אותה ולכל אדם מחמת איסור א"א שעליה מכל (אלו) שקדשו אותה אבל באמת תקפו על הרב רבינו ב"י משנתו דלא דק דהא יש נ"מ רבתא בין ר"ח שפסק כר"י ובין הרי"ף דפסק כרב דהיינו אם אומר בפי' אני מקדש מעכשיו בתנאי שתמתין לי שלשים יום דלרב פשיטא שהי' מקודשת לראשון ולא להאחרונים כלום עלי' דהא אין כאן חזרה א"ו תנאי ממילא דאין כאן קדושין אלא לראשון אבל לר"י אפילו בזה דהוי תנאי קדושי כולן תופסין בה דהא כ"א שבק רוחח' לחברו ותמהני על הגאונים הנ"ל איך נעלם מהם דבר מפורש כזה וגם על הר"מ יש לתמוה במ"ש ב"י בשמו דמ"ה פסק הרמב"ם כרב משום דבז' יוצא כל החומרות הרי מצינו לר"י חומרא טפי באומר בפי' לשון תנאי דאפ"ה כולן יש להם בה קידושין משא"כ לרב ע"כ נראה ועיקר דמה שפסק הרי"ף דלא כר"י הוא מטעם דלר"י צריך לדחוק ולתירץ בגמ' גזירה משום מהיום אם מתי וכמ"ש הרא"ש מטעם זה מסתברא כרי"ף נמצא דקי"ל כרב אפי' לקולא דהיינו באומר כפי' בתנאי דאז מקודשת ואינה מקודשת עד שיגמרו ל' יום ונגמרו קדושי א' ובז' ס"ל לרב כשמואל: