שולחן ערוך אבן העזר מח ז
<< · שולחן ערוך אבן העזר · מח · ז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
מי שאמר: "קודם שקידשתי את אשתי קידשתי את אחותה בפני פלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים, ולא גירשתיה", והרי היא נשואה, אינו נאמן לאוסרה על בעלה כל זמן שלא יביא עדים. ואפילו אם תאמר היא: אמת שקידשתני, אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה. ואפילו אם יביא עדים שקידשה, אם נתקדשה אחות אשתו בפניו, אינה נאסרת על בעלה. וזה אסור באשתו, שכיון שאמר שקידש אחותה תחילה, נאסר בקרובות שתיהן. ועין לעיל סוף סימן מ"ו:
מפרשים
חלקת מחוקק
(ד) וזה אסור באשתו: עיין לקמן סי' קע"ח סעיף ט' דבזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש אשה בע"כ אינו נאמן שמאמין לדברי אשתו שאומרת שזינתה וה"ה בנ"ד וכ"כ בב"ח בשם מהרש"ל:
בית שמואל
(ד) אינה נאמנת: היינו כל זמן שהי' תחתיו אבל אם גירש אותה אסורה לו דשויתא עליו חתיכא דאיסורא ועיין תשו' ב"ל ח"ג ועיין פרישה והא דאינה נאמנת על בעלה במיגו גרשתני משום דהוי מיגו דהעזה:
(ה) בפניו: דאז הוי כאלו אמרה גרשתני ועיין ריש סי"ז:
(ו) וזה אסור באשתו: דיכול לאסור על עצמו מיהו אחר תקנות ר"ג א"י לאסור עליו כ"כ מהרש"ל וב"ח:
ט"ז - טורי זהב
אינו נאמן לאוסרה על בעלה דלא מהני שווי' על נפשיה חתיכה דאיסורה לקלקלה לאחר:
וזה אסור באשתו כתב רש"ל וז"ל דוקא בדורתיהם אבל ביניו דאסור לגרש בע"כ אינו נאמן וכ"כ המרדכי באומר שראה אשתו שזינתה דאין נאמן לאוסרה עליו עכל ועי' לעיל ס"ס מ"ו פי' דשם כתב מיהו אם היא מודה אח"כ שנתקדש' לראשון כו' והוא מתשו' הרא"ש שמבי' ב"י שם והוא סותר מ"ש בגמרא בדביתהו דר' חייא בגמר וכתב שם דאפשר לחלק בין אם היא עצמה מודה ובין אומרת כן בשם אחרים וחילוק זה אינו דודאי (גם בהיא מודה בעצמה א"נ) דהא אמרינן כאן דהיא עצמה אינה נאמנת ורמ"א תירץ קושית ב"י דשאני כאן הואיל ויצא הקול תחלה ג"ז אינו מיושב דהא מבואר שם בתשובה דאין בזה קול כלל ומי (הוא) שחלק לנו לומר דעכ"פ מקרי קצת קול ומהני בצירוף הודאתה ותו דהיה לטור לחלק בזה דלפעמים מהני הודאתה ותו דההיא תשובה עצמה סותרת דברי עצמה שז"ל שאפי' אם היא עצמה מודה בפי' שקבלה קידושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמו על אותה שקידשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכה דאיסורא ויוציאנה בגט בלא כתובה וכיון שהיא עומדת בדבריה הראשונים ואומרת שלא נתקדשה ויש אמתלא טובה למה לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכה דאיסורא עכ"ל הרי דמתחלה החליט דאינה נאמנת לאסור ואח"כ כתב דאלו היא מודה היה בה חתיכא דאיסורא ונראה דהכל ניחא דהסיפא דאמר ולא היה בה שום איסור כו' הוא דרך שני להיתר וה"ק דאין כאן חתיכת איסור אי מטעם הודאת' לאו כל כמינ' ואין כאן איסור אפי' בע"א ודרך שני הוא דאת"ל דהודאתה מהני ונחשב לעדות מ"מ אין כאן איסור בעצם הבעילה שיבא לאשתו דצריך לשני עדים לאיסור רק שפיה ענתה בה לאסור אותה וכאן אין שום חתיכה דאיסורא דהיא עומד' בדברי' ואין הודאה כלל כן י"ל ביאור הדבר ואין שום חולק לאסור ע"פ הודאת' כמשמעות הגמ' דדביתהו דר' חייא שמביא ב"י:
באר היטב
(ה) באשתו: דיוכל לאסור על עצמו. מיהו אחר תקנות חר"ג אינו יוכל לאסרו עליו מהרש"ל ב"ח ח"מ ב"ש.