שולחן ערוך אבן העזר ל ט
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ל · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
"התקדשי לי במנה", ואמרה לו: "הניחהו על הסלע" -- אינה מקודשת. ואם היה סלע שלה, מקודשת.
- ויש אומרים דוקא ביחדה לו הסלע, כגון שאמרה לו: "תן על סלע פלוני או על סלע שלי", אבל אמרה סתם: "על הסלע", ונתן על שלה -- אינה מקודשת (טור בשם הרמ"ה).
היה סלע של שניהם -- הרי זו מקודשת בספק.
- הגה: והרא"ש (בית יוסף בשמו) והתוספות (טור בשמם) מפרשים דכל זה מיירי שנתן אחר כך לתוך חיקה בשתיקה, אפילו הכי אם אמרה תחלה: "תן על סלע", אינה מקודשת, ובסלע שלה וכו':
מפרשים
(יג) וי"א דוק' ביחדה לו סלע: דברי הרמ"ה אף שכ' אותם בשם י"א הם מוסכמים ואין חולק עליהם דזה דבר פשוט דאם היא אמרה תן על הסלע דרך דחיה מה מועיל שהוא נתן על סלע שלה הא אפילו לתוך חיקה לא מהני:
(יד) והרא"ש והתוס' מפרשים דכל זה מיירי: המעיין ברא"ש יראה פשוט דלא מוקי לה הרא"ש בזרק לתוך חיקה בהניח על סלע שלה דמה לי חיקה ומה לי חצירה או סלע שלה רק דהתוס' והרא"ש כתבו זה משום דס"ל דבסלע של שניהם אינו קונה מטעם חצר דבחצר של שניהם לא הוה מקודש' ע"כ הוכרחו לפרש דלאו משום חצר מיירי והיכא דאמרה הנח על סלע אינה מקודשת אפילו נתן לתוך חיקה אבל בהנח על סלע שלי מקודשת אף בלא חיקה דמה לי חצירה או סלע שלה או חיקה וזה לדעתי ברור ובב"ח עשה מחלוק' בין הרמ"ה והתוספ' בחנם ודעת הרמב"ם דלא כדברי התוספו' וס"ל דחצר של שניהם אף דלא קנה לענין מקח מ"מ לענין קידושין הוי ספק קידושין ויליף לה מההיא דסלע של שניהם וס"ל כרש"י וכן פסק לעיל סעיף ג' דחצר של שניהם הוי קידושי ספק:
(טז) הניחהו על הסלע: הנה לפרש"י ורמב"ם איירי הסוגיא שתתקדש מתורת חצר אם הסלע שלה הוא וכן בסלע של שניהם עלתה בתיקו אם תתקדש בתורת חצר אף על גב בעלמא קי"ל חצר שותפין אין קונין זה מזה מ"מ כאן בקדושין שיש לה חלק בחצר ולו ניחא שתקנה אמרינן שמקנה לה החצר, ולשיטות תוס' לא איירי בתורת חצר כי חצר שותפין לא מהני אפילו בקדושין אלא איירי כל הסוגיא בבא המנה אח"כ לידה אז אמרינן כשאמרה הניחהו על הסלע והוא אין שלה גלתה דעתה שאין רצונה להתקדש לו תו לא הוי קדושין אפילו כשבא לידה כמו בהבא מיהבא ובסלע של שניהם עלתה בתיקו אם בא לידה, מיהו גם לשיטות תו' נראה אם היה סלע שלה ועמדה אצל הסלע מקודשת מדין חצר אלא הסוגיא לא איירי מזה, וכתב הרא"ש כל הסוגיא בתנו לעני תנו לכלב איירי נמי שבא לידה וכמ"ש בהג"ה בסמוך, מיהו נראה דכוונתו אם אמר תנו לכלב דעלמ' דאפילו בא לידה אינה מקודשת אבל אם אמרה תנו לכלב שלי מקודשת בההוא הנאה שנתן לכלבה אפילו לא בא לידה וכן אם הכלב רץ אחריה עלתה בתיקו אם היא מקודשת בההיא הנאה דקא מצלה נפשה והיינו אפילו אם לא בא לידה היא ספק מקודשת ומ"ש בהגה גם זה מיירי שנתן אח"כ לתוך חיקה ה"ק אפילו נתן לחיקה מ"מ בכלב דעלמא אינה מקודשת ובכלב רץ אחריה ספק קדושין וכ"כ בח"מ וכן לשיטות רש"י והרמב"ם איירי התחלת הסוגי' מדין חצר ותנו לכלב שלי ע"כ לאו מתורת חצר אלא בההיא הנאה שנותן לכלב שלה:
(יז) שנתן אח"כ לתוך חיקה: הנה בהרא"ש לא כתב דנתן לחיקה אלא כתב אם זרק לחיקה ושתקה לא הוי קדושין כיון שגלתה דעתה דאינה רוצה הקדושין ומ"מ יפה כתב הרב רמ"א אפי' אם נתן לידה לא הוי קידושין כמו באמרה הבא מיהבא אפי' אם נתן לידה בשתיקה לא הוי קידושין כיון שגלתה דעתה דאינה רוצה הקידושין, מיהו נראה דיש חילוק אחר אם אמר בעת הנתינה כשנותן לידה תתקדש לי הרי היא מקודשת כמו בהבא כמ"ש סוף סימן הקודם אבל אם זרק לה לא הוי קידושין כיון שגלתה דעתה דאינה רוצה הקדושין ולא שייך בזה לומר אי לא ניחא לה לישדינהו כיון שגלתה דעתה דאינה רוצה בקדושין וכמ"ש בסי' כ"ח:
הניחהו על הסלע כו' כדי לברר דין זה בס"ד נעתיק הגמרא דף ח' והפוסקים בקיצור ת"ר תנם על הסלע אינה מקודשת ואם היה הסלע שלה מקודשת פירש"י שחצרו של אדם קונה לו והרי הוא כאלו קבלתו והתו' הקשו ע"ז דמאי איבעי' אח"ז סלע של שניהם מהו פשיטא דאין קונה כיון שהוא חצר של שניהם כו' ונראה לפרש דהכא אין הטעם תלוי בקנין חצרה אלא כשהסלע שלה סמכ' דעתה וכשאינו שלה לא סמכה דעתה ובעי' בסלע של שניהם אי סמכה דעתו או לא עכ"ל וק' דמה לנו לסמיכות דעת' בסלע שלה הא פשיטא דמקודשת גמורה כיון שאמרה שיתן הקידושין לחצרה אין לך קידושין מעולה מזו דחצרה כידה אלא נר' דהתוס' מפרשים שהסלע שלה דכאן אין לו דין חצר לענין קנין דלענין קנין צריך שיהא משתמ' כדאי' ריש הסי' וכאן לא מיירי מזה דסתמא משמע שהיא אינה אצל הסלע (רק שאמרה תנו אצל סלע) שלי או סלע פלו' כמו שיתבאר אח"ז וא"כ אין כאן דין חצר דלענין קנין אלא דמיירי שבלאו הכי מקדש אותה בזרקה לחיקה אלא דאם הסלע של אחר לא מהני הקידושין כי האמירה שלה מבטלת אותה משא"כ בשלה דאין כאן ביטול וכ"כ הרא"ש וז"ל ונ"ל דאין הדבר תלוי בקנין שתהא קונה ע"י הסלע דמיירי הכ' בבעי' אפי' זרק המנה לחיקה והא דתנא בבריי' ע"ג סלע אינה מקודשת מיירי אפילו זרקו לתוך חיקה וקבלתו דכאן דאמרה תנם ע"ג סלע הוה כאמירה אינה חפץ בקידושין ואפי' זרקו לחיקה ושתקה מאחר שכבר גילתה אדעתה שאינה רוצה להתקדש לו יכול' לו' במתנה קבלתים אבל בסלע שלה מקודשת שזה הלשון מורה שהיא חפצה בקידושין ומבעיא לרב ביבי בחצר של שניהם מה יש לדון בלשון זה ונ"מ אם זרקו לחיק' ושתקה ועד"ז י"ל גם תנהו לכלב או לעני עכ"ל מבואר ג"כ דאין הסלע הזה קונה בתורת קנין דיש קנין בלאו הכי כדין כל קידושין דהיינו בחיקה או בחצרה אלא דכאן אין הסלע הזה בתורת חצר כמו שזכרנו ואפ"ה מועיל מה שהו' שלה דחפיצ' בקדושין שתקבל אח"כ כדין הקידושין ואה"נ אם יהי' הסלע משתמ' כדין חצר דהוי קידושין וא"צ להיק' וזהו פשוט וא"צ להזכירו דמ"ל אם אומרת תנהו לחיקי או לסלע שלי שהוא חצר' אלא דכאן קמ"ל אפי' באין קנין מצד חצרה וה"א דדבר זה שאמרה ליתן על הסלע הוי גלוי דעת במה שיתן לחיקה והיא שותקת דבמתנה בעלמ' היא מקבלת הכסף קמ"ל כיון דשלה הוא אין כאן ביטול קידושין ושתיקת' מהני אח"כ נמצא דלענין דין התוספות חולקין על רש"י דאם היה הסלע שלה כדין חצר המשתמר דודאי פשיט' דקידושין יש כאן והוכרחו לפרש דסלע שלה מיירי שלא בתורת קנין דא"כ לא הוי סיפא דומיא דרישא דהא איש' מיירי בענין ביטול קידושין שנותן לחיק' וסיפ' מיירי מענין שבאות' דיבור עצמה מקדשה ולא נתן לחיק' ואין זה דבר והפוכו:
דברי המגיה ובזה מסולק פי' החמ"ח שכ' דהרא"ש מיירי בהנח בסלע שלי בלא חיקה ומקודשת ולפ"ד ק' עליו דאין הסיפא דומי' דריש' ומוכרח לפי' הט"ז עכד"ה):
והב"י כ' והיכי דאמר סלע סתם וזרק' לחיק' בשתיקה לא נתבאר בדעת הרמ"ה אם הוא כדעת התו' והרא"ש שיכולה לומר במתנה קבלתים או אמרי' כיון ששתקה ודאי סמכה אדבריו הראשונות שאמר התקדשי לי וזה נרא' יותר עכ"ל ונראה דמה שהכריע דמהני בזה היינו מדאמר הרמ"ה דאם אמר סלע סתם אפי' הניחו על שלה דאינה מקודשת ולא כתב רבות' דאפי' לחיק' לא מהני אלא ודאי דבזה מהני וראיתי בד"מ שחלק על הכרעות ב"י כי הרמ"ה לא בא אלא לפר' דברי הגמ' במה שאמרו בסלע שלה מקודשת ולא דיבר כלום אם מיירי בנותן לתוך חיקה וכמו שהתו' מפרשים הגמ' דמיירי שנותן אח"כ לחיקה נוכל לפרש גם דברי הרמ"ה ואין כאן מחלוקת וכן נראה לשון הטור שכ' ומפרשים התוס' כו' אחר דברי הרמ"ה ולא כתב והתוספות מפרשים אלא ודאי דלא פליגי ומר אמר חדא כו' עכ"ל ולפי דברינו בזה ברור ופשוט שאין מחלוקת בין הרמ"ה ובין התו' דלהרמ"ה מיירי בסלע כראוי לקנין חצר דהיינו משתמר וכמוזכר בש"ס זה ואפ"ה אין מקודשת אפילו בסלע שלה אם לא יחד' אותו ממיל' וכ"ש בסלע של אחר דלא מהני אם נותן לחיק' דהיינו ממש סלע שלה אלא להתוספות מיירי בסלע שלה שאין לו דין חצר לפיכך הוצרכו להזכיר לחיק'. והנה ראיתי לבעל הפרישה שהאריך מאד לפלפל בדברי התוס' ובדברי הטור וכתב דמ"ש הטור בסלע שלה זרקו לחיק' לאו דוקא כו' ודחק מאד בזה ולא נחית לפרש כמו שזכרנו דסלע שלה שהוא משמר היינו ממש חיקה ואין צריך לכל הפלפול שלו בזה לפי דברינו גם מו"ח ז"ל לא נחית לזה וכתב שיש מחלוקת בין הרמ"ה להתו' והרא"ש דלהרמ"ה בסלע שלה מקודשת ולהתו' אינה מקודשת אלא א"כ זרק בחיק' ומשמי' אנהירנהו לעיינין לפ' כראוי שאין מחלוקת ואין חילוק בין סלע שלה אם הוא ראוי לקנין חצר ובין לתוך חיקה ודברי מפריד בין הדבקים האלו דבריו מרפסן איגר' ואין ממש כלל לחלק ביניהם כנלע"ד:
וי"א דוקא ביחדו הוא הרמ"ה והאי ל' וי"א אינו מתוקן דהא מ"ש הש"ע קודם לזה הוא לשון גמר' והרמ"ה מפרש הגמ' כן ומה שייך לומר י"א על לשון גמר' עכ"פ שהוי"ו היא בטעות וצ"ל י"א ולא בא לחלק על הקודם:
על סלע פלוני בב"י מוכיח כן דאל"כ ק' דיוק' דריש' אדיוק' דסיפא פי' דבריו אם תחלק לומר בסלע שלה (מהני) דוקא יחוד סלע פלוני ולא סלע שלי למה אמר ברישא דסלע סתם דוקא לא תיפוק לי' דאפילו בסלע שלה לא מהני ביחוד סלע שלי אבל אם כל היחודים מהני אין כאן קושיות הדיוקים אהדדי דריש' אמר בסלע סתם לא מהני והיינו אפי' בסלע שלה לא מהני סיפ' קמ"ל דכל היחודים מהני בסלע שלה וממילא מה דמבעי' אח"כ בסלע של שניהם מאי היינו נמי אפי' אמרה תנם על סלע של שנינו וא"ל בזה יש וודאי קידושין דאי לא סמכ' דעתה הי' לה לומר ע"ג סלע סתם די"ל דהי' רוצה לברר דבריה טפי שאינ' חפצ' בו וע"כ אמרה שיניח באותו סלע שיש לו חלק בו ממילא לא יצא הכסף מרשותו כלל ומו"ח ז"ל הקשה על הב"י דא"ת שאמרה על סלע של שנינו ודאי מקודשת כיון דלא אמרה על סלע סתם ומכח זה חלק על הב"י ולא נהירא לע"ד:
ובסלע שלה כו' פי' דבזה מהני בסלע שלה אם זרק לחיקה אח"כ כבר כתבתי דבסלע שלה כל שהוא מהני מדין חצר אז הוי הניח לסלע ממש כמניח לחיקה וא"צ להזכירו כלל:
(ח) הסלע: הרש"ך ח"א סימן קנ"ב כתב אם הסלע קרוב לד' אמותיה יש לחוש לקדושין ועיין ב"ש ס"ק ט"ז. נתן הכסף ע"ג קרקע ונטלתו משם אינה מקודשת כלל. תשובת מהרי"ל סי' ע"ד. אבל הרשד"ם חא"ה סימן כ"ד והרנ"ח ח"א סימן פ"ד והרא"ש בתשובתו סימן כ"ב פסקו דהוי מקודשת גמורה. דמהריב"ל ח"ב סי' ל"ו כתב שאין בידו להכריע אם היא מקודשת גמורה או ספק מקודשת. והרש"ך ח"א סי' קנ"ב כתב דהוי ספק מקודשת. זרק הקדושין לתוך שוליה לא הוי כטלי קדושין מע"ג קרקע והוי מקודשת הרשד"ם חא"ה סי' פ"ו ועיין כנה"ג דף ס"א ע"ב.