שולחן ערוך אבן העזר כט ב

אמרה לו: "תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך", ונתן לו ואמר לה: "הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך", הרי זו מקודשת:

הגה: ואם היו עסוקים באותו עניין, אף על פי שנתן סתם בציוויה הרי זו מקודשת (ב"י בשם ר"י). וכל זה דווקא שהיא התחילה לומר: "תן מנה לפלוני", אבל אמר לה הוא תחילה והיא אומרת: "תן לפלוני" – (עיין לקמן סימן ל' סעיף ח'). אמרה לו: "הלוה מנה לפלוני ואתקדש אני לך", והלוה לפלוני ואמר לה: "הרי את מקודשת בו", הוי קידושין כמו במתנה. אבל אם הרויח זמן מלוה על פיה וקידשה בו, אינה מקודשת (ב"י בשם הרשב"א):

מפרשים

חלקת מחוקק

עריכה

(ד) ואמר לה הרי את מקודשת לי: בב"ח כ' דוקא דאמר לה תוך כדי דיבור לנתינה אבל לאחר כדי דבור ה"ל שתיקה דלאחר מתן מעות ואינה מקודשת ואין דבריו ברורים דלא אמרו שתיקה לאחר מתן מעות לאו כלום אלא דוקא כשתחילת הנתינה היה בתורת פקדון וא"ל הפקדון שבידך כבר הרי את מקודשת בו והיא שתקה ודאי לאו כלום הוא אבל נ"ד דהיא אמרה תן מנה לפלוני שבמקום פלוני ואתקדש אני לך והוא קיים שליחות' אם לאחר זמן בא אליה ואמר לה הרי את מקודשת במנה זו שנתתי על פיך הודעה זו הוי כמתן מעות דבאותה שעה היא נהנית שנתקיים דיבורה ואף אם נודע לה קודם שהודיעה מ"מ היא מקודשת דלא גרע מעסוקין באותו ענין (כמבואר בסמוך בהג"ה):

(ה) אבל אם הרויח זמן מלוה על פיה: רשב"א בתשובה סי' אלף רכ"ה נתן טעם לדין זה שהרי אין הערב נתחייב בכענין זה שהרי שנינו בפ' גט פשוט הרי שהיה חונק וכו' שלא על אמונתו הלוהו והנה באמת אף שאין משיבין את הארי מ"מ תורה היא כי אין הראיה דומה לנ"ד דבגמרא מיירי אם ערב בעד כל הקרן שלא בשעת מתן מעות אז אמרינן שלא על אמונתו הלוהו אבל אם אמר הרחב זמן לפלוני על פי ואני אתן לך הריוח וע"פ הרויח לפלוני למה לא יתחייב הערב במה שנעשה על פיו ובתשוב' הרשב"א באותו תשובה נשאל ג"כ אם היא מקודש' בהרוחת זמן בהלואה שיש לו עליה ומשמעו' התשובה גם בזה פסק דאינה מקודשת וכבר נתבאר בסי' כ"ח ס"י דיש מחלוק' בזה ויש לחוש לב' הסברו' ועוד מה בכך שאין הערב מתחייב סוף סוף היא נהני' שנעשה ציוויה שפלוני נהנה על ידה ש"פ ומה לי תן פרוט' לפלוני או הרויח זמן לפלוני והנה אם היא אמרה הלוה לי מנה ואתן לך פרוטה אגר נטר אינה מתחייבת בפרוטה דהוי ריבית קצוצה ואפ"ה מתקדש' הואיל ונהנית א"כ ה"נ נהני' שהרחיבו זמן לפלוני על פיה ואולי הרשב"א בתשובה מיירי שערב גם בעד הקרן:

בית שמואל

עריכה

(ה) ואמר לה: אבל אם לא אמר לה הוי כנתן הוא ואמרה היא ומה שהיא אמרה ואתקדש אני לך לא הוי כעסוקין באותו ענין כיון שהוא לא אמר כלום כ"כ הר"ן והמגיד, ובט"ז מדייק טעמא דאמרה היא אבל אם אמר הוא בעת שאמרה היא מקודש' אף ע"ג דהנתינה היא אח"כ ולא אמר כלום אחר הנתינה מקודשת משום הנתינה נגרר אחר האמיר' ומזה ראיה אם אמר לה תתקדש בשכר שאעשה לך איזה כלי דא"צ לקדש אותה מחדש אחר העשייה ולא כתו' רי"ד שהבאתי בסי' הקודם מיהו יש לדחות דכאן נותן מיד ומה שנותן בשבילה היינו הקדושין אבל שם שעושה הכלי עדיין לא עשה שום דבר אשר שייך לקדושין כל זמן שאינו נותן לידה מ"ה ס"ל דצריך לקדש אותה מחדש, וע' תשוב' בן לב סי' ס"ו, וכתב מהרש"ל אפי' אם היא לא אמרה ואתקדש אני לך מקודשת וכן כ' בסי' ל' דמוכח כן מתו':

(ו) הרי את וכו': כ' ב"ח דוקא שא"ל תכ"ד אחר הנתינה אבל אחר כ"ד הוה כשתיקה אחר מתן מעות ובח"מ כתב כל שהיא קבלה לשם קדושין מהני אפילו אחר כ"ד כי הודעה זו שמודיע לה שנתן לפלוני על פיה הוי כמתן מעות ואפילו אם נודע לה קודם שהודיעה מ"מ לא גרע מעסוקין באותו ענין וכן הוא דעת הט"ז, מיהו מה שכ' הח"מ לא גרע מעסוקין באותו ענין תמוה:

(ז) ואם היו עסוקין באותו ענין: לכאורה נ' דאיירי באמרה דוק' תן לפלוני ואקדש אני לך דאם לא אמרה ואקדש אני לך הוי כתנם לאבא ולאביך דהא הם כבר עסוקין בענין קדושין והיא אמרה תן לפלוני, ואפשר שאני הכא אף על פי דהיו עסוקין בענין קדושין מ"מ כל שלא אמר לה התקדש לי במנה והיא השיבה תן לפלוני הוי קדושין ויותר נראה דאיירי דהיא התחילה לומר תן לפלוני ואח"כ מדברים מעסקי קדושין ונותן לפלוני:

(ח) אמרה לו הלוה: כ"כ הרשב"א וכתב דין זה נלמד מדין ערב כל מה שערב נשתעבד היא מקודש' לכן אם אמרה הלוה לפלוני מקודשת אבל אם אמרה הרויח לו זמן הוי כערב אחר מתן מעות ואינה מקודש' מיהו קשה אף על גב דערב לא נשתעבד מ"מ בקדושין מה שהרויח זמן ללוה על פיה הוי כאלו נותן פרוטה לפלוני בשבילה ובסי' הקודם כתב הב"י דהרשב"א דס"ל כדעת הרי"ף בהרויח זמן הוי קדושין וכן הקשו בח"מ ובט"ז:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

תן מנה לפלוני כולי בגמ' דמקודשת מדין ערב במה שמצינו בדין ערב שמשתעבד למלוה אע"ג דלא מטא הנאה לידיה האי איתת' נמי אע"ג דלא מטיא הנאה לידה קא משעבדה נפשה ואקנה לו:

הלוה מנה לפלוני כו' הטעם דהנאת מלוה בנתינו' פרוטה (שהיתה צריכה ליתן בשביל זה) וא"כ כ"ש באו' לאשה מקודשת לי במנה שאלוה לך מעות:

ואמר לה הרי את כו' כ' המ"מ הטעם דאלו לא אמר היא לא עדיף כשנותן לא' על פיה מאם נותן לידה ואמרה היא דקי"ל דהוי קידושי ספק עכ"ל ויש ללמוד מדבריו דאמירת הבעל מהני כשהיא אומרת תחלה והבעל אומר הן ואח"כ נותן המנה לפלוני דהא עיקר צורך אמירתו דהו' כנותן הוא ואמרה היא משמע שאלו אמר הוא בשע' שאמרה היא היה סגי והטעם נראה דכיון שאמר הוא שבאותו ענין שיתן מנה לפלוני תתקדש והלך עפ"ז ונתן הוה כמדבר עמה תחלה על עסקי קידושי' דא"צ אח"כ בשעת נתינה לו' כלו' דהנתינה עצמה נגררה אחר האמירה שאמר הוא תחלה דהא אמרי' שאו' שנתתי על פיך דמשמע שהנתינה היא ע"פ אמירתה תחלה אלא דלא סגי עד שתהיה גם אמירתו וכל שיש אמירתו מהני אע"פ שהיתה תחלה קודם הנתינה אבל אם לא אמר הוא ג"כ אלא היא לחוד' אמרה לא מהני ולא מקרי מדבר על קידושי' תחלה דלא עדיף מאם אמרה היא לחודה בשעת נתינה דלא סגי ומכאן יש לי ראיה למה שכתבתי בסעי' י"ד סי' כ"ח גבי בשכר שאעשה לך כלי דמהני אפילו לא אמר כלום אח"כ כיון שהוא אמר תחלה דלא כתוס' רי"ד אלא דשם א"צ לאמירתו כלל אח"כ אלא דיו במה שאמר תחלה בשכר שאעשה והיא אומרת (הן) וכן נמי כאן אם אמרה כן שיתן לפלוני ונתן על פי והיינו "כ בהנאת מתנה שנותן לפלוני כ"ז נ"ל ברור:

דברי המגיה כ' ב"ש בס"ק ה' ובט"ז מדייק דאם אמר הוא בשעה שאמר מקודשת אע"ג דהנתינה היה אח"כ ולא אמר כלום אח"כ כו' ומזה ראיה באם אמר התקדשי בשכר שאעשה לך כו' דא"צ לקדש מחדש כו' מיהו יש לדחו' דכאן נותן מיד והנתינה היא הקידושין כו' עכ"ל ואיני רואה כאן שום דחיה דאי מיירי כאן דהנתינה היה תיכף תוך כדי דיבור בודאי לא היה צריך הט"ז להדיוק כלל כיון דאמירתו והנתינה היה תוך כ"ד מה לי אם אמירתו קודם הנתינה או אח"כ בתוך כ"ד נחשב כאלו היה אמירתו ונתינתו כא' ולא היה צריך לדייק זה מהמגי' ואלא ודאי דהט"ז לטעמיה אזיל דבסק"ה כ' כמה ראיות לסתור מ"ש הב"ח דבעי' תוך כ"ד בין נתינות המעות לאמירתו אח"כ וחולק הט"ז עליו וכ' דא"צ תוך כ"ד בין נתינה לאמירה אח"כ ובודאי גם אם היה אמירה קודם ואח"כ הנתינה לא בעי' ג"כ תוך כ"ד דאין לחלק ולו' דוקא באם נתן תחלה דהיא משתעבדת מדין ערב אלא שמחוסרה אמירה כמ"ש הט"ז דבזה הוי אמירה ונתינה כא' משא"כ כשאו' תחלה ואח"כ נותן דלא שייך זה א"כ תוכרח לו' אף אם הנתינה היה תוך כ"ד לאמירה לא הוי אלא ספק קדושין כמ"ש הט"ז בקושיתו על הב"ח דגם כאן נימ' לחומר' דתוך כ"ד לאו כדיבור דמי ואם קידש שני צריכה גט משניהם דכאן לא שייך הני טעמ' שכ' הט"ז באם היה האמירה אחר הנתינה א"כ ק' האיך פסק בש"ע בסי' כ"ז סק"ח בנתן הוא ואמרה היא אם היה מדבר עמה על עסקי קדושין ודאי מקודשת דהוי כאו' הוא ג"כ ולפי הסבר' הנ"ל ק' דאף אם יאמר בפי' תחילה שנותן לה לשם קדושין לא הוי אלא ספק קדושין דשמ' תוך כ"ד לאו כדיבור דמי א"ו דאין חילוק בין אמירה אחר הנתינה או קודם הנתינה לעולם לא בעי' תכ"ד ואם כן אין חילוק אם שהה מעט בין נתינה לאמירה או הרבה וא"כ שפיר מדייק הט"ז מכאן דלא בעי' אמירה מחדש בשעת נתינה באו' בשכר שאעשה לך אף שתהיה הפסק הרבה בין אמירה לעשיה ונתינה אין בכך כלום כמו שכתבנו עכד"ה):

אבל אם הרויח זמן הטעם דרשב"א שהרי היא מקודשת מדין ערב ואין ערב מתחייב בענין זה דאין ערב משתעב' לאחר מתן מעות אלא דוקא בהלו' לו ואני אתן לך שהרי על אומנתו הלוהו וטוב' קהינו בהאי מלת' דק' לי דהא גבי אשה שהיתה חייבת לו ומקדש אותה במה שהרויח לה זמן שי' מקודשת כדלעיל סי' כ"ח סעיף י' והיינו לדעת רש"י ומטעם פירש"י בהאי הנאה שהיתה צריכה ליתן פרוטה לאדם שיפייסנו ע"ז אולי היתה נותנת נמצא בהאי הנאה שמרויח לה הזמן נחשב כמו נתינה פרוטה לידה דהו' דיעה קמיית' דלשם וכן הוא דעת הרי"ף כמ"ש שם הב"י ה"נ כאן במה שמרויח זמן לאותו פלוני הוי כאלו נותן פרוטה לאותו פלוני וא"כ נתינו' פרוטה זו נחשב לשעת מתן מעות של ההלואה שנעשה כבר דע"ז אינה משתעבדה אלא בתר מה שהרויח לו ונחשב נתינה ממש אזלי' ושפיר הוה כמו ערב וא"ל דהרשב"א לא ס"ל כפירש"י אלא כדיעה אחריתי דלשם דהוא דעת העיטור בטור דס"ל בהרווחת לה זמן אינה מקודשת דלא נחשב זה להנאה ע"ז ק' דהא ב"י הבי' שם דהרמב"ן והרשב"א מסכימים לדעת הרי"ף בהלכות והיינו כרש"י שזכרתי וא"כ קשיין דברי רשב"א אהדדי ותו דאי תימא דרשב"א דכאן ס"ל כדיע' בתר' דלעיל דאינה מקודשת במה שמרויח לה זמן דלא נחשבזה לנתינה א"כ למה הוצרך כאן לו' הטעם שאין זה דומה לערב הא פשיט' בלא"ה דלא הוי קידושין דהא אינו נותן כלום ומהי תיתי דיהא הרווח' זמן פלוני עדיף מהרווחת זמן לה לעצמה וצ"ע רב ליישב זה להלכה נ"ל דיש כאן קידושי ספק כנלע"ד זמן מלוה ע"פ איני יודע לחלק לפי טעם הרשב"א בין מלוה ע"פ למלוה בשטר נ"ל שיש כאן ט"ס האי ע"פ וצ"ל זמן לפלוני כו' וכן הוא בתשובת הרשב"א שם ובלבוש העתיק ג"כ על פה ואין זה עיקר הא דאמרי' בסעיף זה דצריך שיאמר הוא בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך כו' כ' מו"ח ז"ל דבעי' שיאמר תוך כ"ד לנתינה וכן בכל החלוקות שצריך אמירתו הוא דוק' תוך כ"ד דאל"כ הוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולא מהני ולא נהיר' דהא אמרי' בפ' י"נ דף קכ"ט הלכת' דתוך כ"ד כדיבור דמי בר מקידושין ופי' רשב"ם כגון שקידש אשה וחזר ואמר להוי מתנה אין שומעין לו ומקודשת מספק וחומר' מדרבנן הוא וא"כ ה"נ אי תלוי כאן בתוך כ"ד אימ' לך לחומר' דלאו כדיבור דמי ואם קידשה א' צריכה גט משניהם דמה לי חומר' זו או חומר' זו. ותו ק' במאי אמרי' בפ"ק דף י"ב ההוא גברא דקדיש בצפית' אמרו ליה והא לית בי' ש"פ אמר להו תקדוש בד' זוז דאית בה שקלת' ואשתק' פירוש רש"י כלו' שנטלה ולא השליכתו אמר רבא הוי שתיק' דאחר מתן מעות כו' ש"מ דאם היתה אומרת הן היתה מקודשת והא היה אחר כ"ד מן הנתינה לידה דהא הפסיק בנתיים אמירת האנשים והא לית ביה ש"פ והנהו תיבות הן יותר מן כ"ד דהיינו שלום עליך רבי וא"ל דנתקדשה מכח מאמר הראשון דהא הרא"ש כ' להדי' דחזר בו ממה שרצה לקדשה בפחו' מש"פ ותו דהא אית' בסי' כ"ח סעי' ד' בפקדון דאם אחר שנטלתו בתורת פקדון אמר לה כו' הן (ספק מקודשת) (צ"ל ודאי מקודשת) והרי שם יש הפסק בין הנתינה לידה ובין האמירה שלה הן אפ"ה יש קידושין (אלא מצד אחר יש שם ספק) (טעות הוא) וא"ל דהתם היה תתוך כ"ד דא"כ היה אפי' שתיק' מהני אם נאמר דתוך כ"ד (כדיבור) דמי א"ו דבהנהו כולהו מועיל אפי' א' כ"ד והטעם דבההי' דצפית' כיון שאותן ד' זוזי עדיין בידה ואין שם הלואה שפיר מועיל שם אמירתה הן אפי' לאחר מתן מעות דהוי כאלו נותן לה המעו' באותה שעה וכן בההי' דפקדון וכן בהך דהכ' שאמרה תחלה תן מנה ללוני ואקדש לך בזה נשתעבדה מדין ערב להתקדש לו בנתינה זו לפלו' אלא שמחוסר האמירה שלה ושלו וכשיבואו האמירו' נתקדשה והוי כאלו נתנה לפלוני עכשיו דהקדושין התחילו משעת הנתינה ונגמרים בשעת האמירו' מ"ה כתבו כאן דאחר הנתינה אומר לה ה"א מקודשת במה שנתתי כו' ולא נתנו שיעור איזה מקרי אחר הנתינה:

באר היטב

עריכה

(ג) מקודשת לי וכו': כתב הב"ח דוק' שא"ל תוך כדי דיבור אחר הנתינה: והח"מ חולק עליו ע"ש וכ"כ ט"ז ב"ש.

(ד) על פיה וכו': ח"מ וב"ש וט"ז הקשו ע"ז ע"ש.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}