באר היטב על אבן העזר כט
סעיף א עריכה
(א) שתחזירהו לי וכו': כתב ב"ח דאיירי בכפל התנאי דאל"כ התנאי בטל ומעשה קיים. וכ"מ מהרמב"ם בפ"ה מה"א ע"ש. ובה"י הקשה על הב"ח מהתוס' קידושין דף ו' ע"ב ע"ש. ויש לדחות מידי אריא הא כדאית' והא כדאית' עיין ודו"ק ועיין ב"ש.
(ב) אינה מקודשת: משמע דאינה מקודשת כלל ואינה צריכה גט. אבל ש"ג בפ"ק דקדושין כתב שאם פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר צריכה גט משניהם ע"ש. ובד"מ פסק דלא כש"ג: כתב בתשובת רש"ך אם מקנה לה הטבעת שבידו ע"י ק"ס ומקדש באותו טבעת הוי קידושין. ובש"ג כתב כשמקנה לה ע"י סודר מנה להתקדש בו לא הוי קדושין עיין ב"ש.
סעיף ב עריכה
(ג) מקודשת לי וכו': כתב הב"ח דוק' שא"ל תוך כדי דיבור אחר הנתינה: והח"מ חולק עליו ע"ש וכ"כ ט"ז ב"ש.
(ד) על פיה וכו': ח"מ וב"ש וט"ז הקשו ע"ז ע"ש.
סעיף ג עריכה
(ה) תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו: כצ"ל.
(ו) ברצונך: אע"ג דלאו אדם חשוב הוא מ"מ מקודשת כיון דלא חסר לה ממון משא"כ לעיל סי' כ"ז חסרה ממון המ"מ פ"ה מה"א.
סעיף ו עריכה
(ז) משכון: אבל אם אמר התקדשי לי במשכון והמשכון יהא שלך דבר פשוט הוא דמקודשת בנימין זאב סי' ל"ח.
(ח) הדינר: הח"מ חולק ופסק בנתן לה שטר על הדינר הוי ס"ק. ועוד חוששין שמא ש"פ במדי ע"ש. וכן דעת הב"ש ע"ש.
(ט) המשכון: כתב הפ"מ תוספת קדושין דף ח' כתבו בשם ר"ח כהן דאם אמר אדם לחבירו אתן לך מנה וכו' ונראה דגם בקידושין כן וא"צ שיאמר תזכה בגוף המשכון עכ"ל. ובעל עצמות יוסף דף למ"ד ע"א נסתפק אי דמי קדושין למתנה בענין זה. וכנה"ג דף ס' ע"ב כתב ול"נ פשוט דבקדושין אין מקודשת כלל ע"ש הטעם. וכן דעת הב"ש ע"ש. ולדידי נמי פשוט דלא מהני בקדושין סברת ר"ח כהן. דא"כ לא מקשה מידי רבא לרב נחמן קידשה במשכון מקודשת דילמא שם איירי כסברת ר"ח כהן. וא"ל השתא נמי קשה דלמא שם איירי שאמר לא תזכה בגוף המשכון. זה אינו הואיל וסתמ' כתב קידשה במשכון מקודשת ולא כתב תזכה בגוף המשכון ודו"ק ועיין בהרא"ש שם.
סעיף ז עריכה
(י) דינר: לרש"י ור"ן והרא"ש משמע דוקא אם קיבל עליו המקדש למלוה. ואם לא קיבל לא הוי קידושין. ולרמב"ן ושאר פוסקים אפי' לא קיבל מקודשת וכ"מ מרמב"ם. והרשב"א ס"ל אפילו אם אמר תהא עלי במלוה לא הוי קידושין משום דכסיפא לה למיתבעי' כיון שחסר רק דינר א'. ומ"ש ויש חולקין הוא דעת הרשב"א. ויש לתמוה על הרב רמ"א שהגיה וכתב או רע דמשמע דיש חולקים גם אנמצא רע וכך הבין בעל הלבוש. הלא נמצא רע מפורש בפ"ק דקדושין אליבא דכ"ע מקודשת ואוקמא שם כגון דנפיק ע"י הדחק לכן נ"ל דתיבת או רע צריך להיות למטה אצל דינר נחושת וכן הוא בטור דינר רע או של נחושת וכ"כ נחלת צבי עיין ב"י וב"ח.
(יא) ידה: כ"כ הרמב"ם. מיהו נראה אף להרמב"ם אין קפידא בזה אלא העיקר הוא במה שאמר ק' דינרים אלו ח"מ ב"ש. וי"א שהביא בהג"ה פליגי וס"ל אם התחיל למנות הוי כאלו אמר אלו. והפלוגתא שהביא בסמוך בחסר דינר איירי שנתן לה צ"ט דינר בפעם א'. היה בידו יו"ד זהובים וא"ל תרצי להתקדש באלו והיא השיבה תנם ע"ג קרקע ונתן הוא דינר א' על גבי קרקע ונטלתו אינה מקודשת עד שישלים העשרה ואם חזרה קודם שיטלם אינה מקודשת רשד"ם חא"ה סי' ח'.
(יב) בהן: משמע אפילו אם היא מרוצה יכול הוא לחזור עיין מ"מ פט"ו מה"מ. ובש"ע חושן משפט סי' רל"ב ועיין בה"י.
(יג) מקודשת: ויחליף כ"ה בש"ס וכ"כ הרמב"ם. מיהו אין עיכוב בקדושין אם לא החליף הר"ן.
סעיף ח עריכה
(יד) לי ר': ואם היה קציצה ביניהם והסכימו ביניהם לדעה א' שיתן לה דינר בשעת קידושין וישלים לה עד מנה ואח"כ חזרה האשה ואמרה שיתן לה ר' והלך זה לביתו וזו לביתה ואחר כך הלך הוא אצלה וקידשה סתם בדינר ולא אמר לה כלום עיין בה"י.
סעיף ט עריכה
(טו) שבתוכו: עיין סי' ל"ח סעיף כ"ד אם אמר כוס של יין ונמצא של דבש אינה מקודשת ולא אמרינן דלא היה כוונתו אלא על הכוס שאני התם שאמר של יין אז בודאי כוונתו על היין אבל אם אמר סתם בכוס זה שאני ב"ח בה"י ח"מ. אם לא א"ל בכוס זה אלא א"ל התקדש לי בזה בכוליה קאמר ולא בחלק ממנו. ואם יש חלק ממנו שאינו שלו אינה מקודשת הר"ש חיון סי' כ"ו. הא דמחלקינן בין כוס זה סתם ובין כוס של יין היינו שלא היו אוכלין ושותין אבל אם היו אוכלין ושותין לא זכתה אלא ביין אפילו אם אמר לה בכוס זה סתם רשד"ם חא"ה סי' ה' והר"ש חיון סי' נ"ו. אם היו אוכלין בבית ראובן וקדש את בתו בהא ודאי ביין קדשה ולא בכוס משפט צדק ח"ב סי' ע"ד וע"ל סימן כ"א ס"ק ל"ב מש"ש. לקח התרנגולת ושם בתוך כלי או בגד שקורין נעס"טוך וקדשה לכ"ע קדשה בו ובמה שבתוכו ואם א' מהם הוא גזול או שאול הוי ס"ק כנה"ג דף ס' ע"ב.
סעיף י עריכה
(טז) ונתן לה וכו': אבל אם שתקה לא מהני ולא אמרינן בשתיקה מהני רק באומר לה פעם שנית בשעת נתינה הרי את מקודשת וקבלה בשתיקה אבל אם שאל אותה אם אתן לך תהא מקודשת והיא שתקה וקבלה אין זה כהודאה דהא הוא לא אמר רק דרך שאלה והיא שתקה וסמכה על דבריה הראשונים שאמרה תן לי בלא קידושין ד"מ ב"ח ח"מ ב"ש. וט"ז פסק אם שתקה הוי ס"ק. וכ"כ בעל עצמות יוסף דף למ"ד וכ"כ מהרי"ט ח"ב חא"ה סי' ל"ח. ועיין כנה"ג דף ס"א ועיין תשובת מהרי"ט ח"א סימן קל"ט שכתב דכל שלא אמרה הן ושתק אפילו בדשדיך אינה מקודשת ע"ש. ובתשובת הרב בצלאל סי' ע' הקשה מש"ס דקידושין דף י"ג ע"א בעובדא דהאי גברא דחטיף ורשכי ואמרה הבא ניהלי ואמר לה אי יהבינא לך מקודשת לי שקלתי' ואשתקא ואמר רב נחמן די"ל אין שקלי ודידי שקלי משמע טעמא די"ל דידי שקלי הא בדבר שאין שלה מקודשת אע"ג דאשתקא ע"ש. ומש"ה פסק שם אפילו אם אמר לה בלשון שאלה ואיהי שתקה מקודשת וב"ש תירץ דהש"ס מקצר ובאמת איירי בעת הנתינה אמר התקדשי לי ע"ש. ולדידי נמי קשיא ממה דתנן בקדושין דף נ"ב ע"ב ההיא איתתא דהוה קא משיא וכו' אתא גברא חטף זוזי מחברי' וכו' לית דחש לר"ש דאמר סתם גזילה בייאוש בעלים וכו'. משמע אי הוי אמרינן סתם גזילה יאוש בעלים מקודשת אע"ג דשתקה ולא אמרה הן. והוא אמר בלשון שאלה ודו"ק. והר"ן כתב איכא מ"ד דטעמא דאינה מקודשת משום דאדיבורא קמא סמכה דאמרה ליה מעיקרא הב שלא לשם קידושין אבל אי א"ל איהו מעיקרא אי יהבינא מקודשת לי ואמרה הבא א"נ הבא מיהבא כדקאמר איהו קאמר ומקודשת וזהו דעת התוס' דף ט' ע"א ד"ה הב שדי וכו'. ועיין בהר"א ששון סי' קע"ה. אבל הרשב"א סובר דאפילו לא אמרה איהי מעיקרא מידי כיון דהוא א"ל בלשון שאלה יהבינא לך מקודשת לי ואיהי לא אהדרי' ליה אין מקדשנא לך אלא א"ל הב או הב מהבא אפילו חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי בזה לא מהני דעיקר טעמא דאינה מקודשת היינו משום דכיון דבלשון שאלה קא"ל ועיין בב"י. נמצא לסברת הרשב"א הקושי' של הרב בצלאל וקושייתי במקומה עומדת דלא שייך לתרוצי כתירוץ הרב ב"ש דאיירי בעת הנתינה א"ל התקדשי לי בזה. דהא להרשב"א לא מהני אלא דוקא דקאמרה הן. ולסברת הר"ן קושיא שלי נמי מתורץ דהא איירי שם דהוא אמר מעיקרא מיקדשת לי א"כ לא צריך לבוא לתירץ של ב"ש בזה ודו"ק. עיין כנה"ג דף ס' וס"א.
(יז) בשתיקה רק חזרה וכו': הלשון מגומגם. נלע"ד למחוק תיבת בשתיקה רק פירושו ואם קבלה דהיינו בשעה שהוא חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי קבלה וחזרה היא ג"כ ואמרה וכו'. ותיבת בשתיקה שייך לפני זה אצל וקבלה מקודשת דשם איירי שקבלה בשתיקה כמבואר בב"י וכ"כ בנחלת צבי ע"ש. או י"ל דצ"ל ואם לא קבלה בשתיקה רק חזרה וכו' וכן היא בד"מ ע"ש ועיין ב"י.
(יח) שחוק: ואפי' אם לא השיבה בלשון שחוק. הוי ס"ק עיין ח"מ ב"ש.
(יט) שנתנו לה וכו': גם הרב רמ"א כתב זה לפני זה בהג"ה בסעיף יו"ד. ולא ידעתי מאחר שהמחבר בעצמו כ בו למה כתבו הרמ"א דרך הג"ה ח"מ.