שולחן ערוך אבן העזר י ג
<< · שולחן ערוך אבן העזר · י · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
המוציא את אשתו משום שם רע שיצא עליה, או מפני שהיא נדרנית, או מפני שהיא איילונית, לא יחזיר. ויש אומרים דווקא בדאמר לה מפני כך אני מוציאך, וכפל דבריו לומר: אלמלא כך לא הייתי מוציאך; אבל אם לא כפל דבריו יכול להחזירה. ויש אומרים שאם אמר לה: מפני כך אני מוציאך, אף על פי שלא כפל דבריו אינו יכול להחזירה. ויש מי שאומר שאפילו לא אמר לה מפני כך אני מוציאך לא יחזיר:
מפרשים
(ג) וי"א דוקא בדאמר לה וכו': (עיין בב"י מביא הסוגי' מוצא מקור דין זה) ודעה הראשונה הוא דעת הרא"ש והטור דפסקו כת"ק וחכמים וכרבא. ודעה השניה הוא דעת הרי"ף והרמ"ה. ודעת השלישית היא דעת הרמב"ם ג"כ כת"ק ולא כחכמים רק דפסק לחומרא כלישנא בתרא דאף בדלא אמר לה אסור להחזירה משום קנס' ובביאורי (לטור א"ה) הארכתי מה שיש להקשות על הב"י ואין צורך להאריך כאן בזה:
(ד) וכפל דבריו לו': עיין בגיטין דמ"ו בתוספות בד"ה דאי אמר לה וכו' דמיירי בכפל דבריו אבל לא כפל לתנאו דאם כפל לתנאו ואמר ע"מ זה אני נותן לך גט ואם ימצא הענין שקר לא יהיה גט א"כ בודאי הגט בטל ולא מהני מה דלא יחזיר וכן הוא בחדושי הרשב"א:
(ה) וי"א וכו': היינו דעת הרא"ש וכדאוקימת' דרבא דוקא בכפלי חיישינן ללעז, ונראה אפילו אם כפלי מ"מ אינו אלא לעז בעלמ' דהא איירי בכפלי מלתא ולא כפלי התנאי כמ"ש בתו' דאלו כפלי התנאי אין מועיל מה שלא יחזיר אותה וכן משמע כאן שאינו אומר אם אין את איילונית לא יהיה הגט גט ש"מ דאיירי דלא כפלי לתנאי אף על גב דהרא"ש כ' בלשונו דכפל התנאי י"ל ל"ד והטור כתב ג"כ כלשון המחבר:
(ו) וי"א שאם אמר לה וכו': כן הוא דעת הרמב"ן והרשב"א והרמ"ה דמתני' איירי בדאמר לה ע"מ כן אני מגרשך אלא הרישא איירי בדכפל מלת' והסיפ' איירי בדלא כפל וס"ל לר"מ בדלא כפל לא חיישינן ללעז ור"י ס"ל חיישינן ללעז והלכת' כר"י אף על גב דקי"ל בעלמ' כר"מ היינו בדבר שצריך תנאי אבל כאן אין חשש אלא לעז בעלמ' מ"ה חיישינן אפילו לא כפל וכן הוא דעת המאור:
(ז) ויש מי שאומר וכו': היינו דעת הרמב"ם דפוסק גם כן כלישנ' שלא יהיו הנשים פרוצים לכן לא יחזיר לעולם אפילו אם לא אמר לה, וכדי שלא יהיו פרוצים צריך שיאמר לה מפני כך אני מגרשך, והא דלא יחזיר איילונית אף על גב דלא אמר לה משום המום הוא מגרש אותה משום שהוא מום גדול הוי כפירש כ"כ המגיד מיהו אין פירושו מוכרח גם משמעות הסוגי' אינו כן אלא משמע דאיירי כשאומר לה מפני מום זה אני מגרשך אלא לא כפלי, ולפי פירושו צ"ל ר"מ ור"י פליגי אם אמרינן באיילונית דסתמ' הו' כפי' מפני המום אני מגרשך והב"י כתב אפילו לשיטת הרמב"ם איירי כשאומר לה מפני שהיא איילונית הוא מגרש אותה וכן נוטי' דברי רוב הפוסקים:
לא יחזי' בגמ' איכא תרי לישנא בהא לישנא קמא ס"ל טעמא משום קלקול דשמא יקלקלנה על בעלה פי' רש"י אחר שתנשא לאחר ויאמר אלו הייתי יודע שהדברים בדאים או שהנדר יש לו הפרה לא הייתי מגושה וכך אמרתי בשעת הגט שמפני כך אני מוציאך ואז היה בדעתי להחזירך אם ימצאו דבדאים ונמצא גט בטל לפיכך אומרים לא הוי יודע שלא תחזירנה עולמית ושוב אינו נאמן לומר כן שכיון שידע שאסור להחזירה אפילו לא תנשא ולא חש להמתין ולבדוק אחר הדברים גילה בדעתו שלא היתה חביבה עליו אבל אם לא אמר תחילה כן בשעת הגט אין יכול לקלקל שהרי לא אמר תחלה שמגרשה משום ש"ר ונדר וכיון שלא יכול לקלקל אם ניסת לא אסרו לו להחזירה עד שלא ניסת עכ"ל ראשון ולישנא בתרא ס"ל טעם שלא יחזיר משום קנס שלא יהא בנות ישראל פרוצות בעריות או בנדרים לפיכך צריך שיאמר לה הוי יודעת שמשום כך אני מגרש נמצא לפ"ז א"צ לאמירה זו אלא כדי ליסר' אבל הוא לא יכול להחזירה אפילו אם לא אמר כן ולא יסרה מ"מ הקנס שלח הוא דאסורה בחזרה והך אמירה דהיא הכרח לאיסור בלישנא קמא צריך שתהיה בתנאי כפול דהכי אוקמי רבא דהאי תנא ס"ל כר"מ דאמר בעינן תנאי כפול בכל תנאי וע"כ אין האמירה כאן אוסרו משום קלקול אלא אם כפל לומר אלמלא זה לא הייתי מוציאך אבל בלא כפל אין קפידא לקיים דבריו ופסק הרא"ש כלישנא קמא וזה י"א הראשון כאן בש"ע וי"א השני הוא דעת הרמב"ם דאין צריך כפול שלא זכרו כלל אלא ז"ל בפ"י מגרושין המוציא אשתו משום ש"ר או שהיה פרוצה בנדרם אומרים לו הודיעה מפני מה אתה מוציאה כדי לייסרה ודע שאין אתה מחזירה לעולם ומפני מה לא יחזירה לעולם גזירה שמא תנשא לאחר ותעשה תשובה ויאמר הראשון אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרשה ונמצא כמגרש על תנאי ולא נתקיים התנאי שנמצא הגט בטל למפרע עכ"ל וק' היאך פסק נגד רבא דאסיק בעינן תנאי כפול לרבנן דס"ל כר"מ דבעינן תנאי כפול ובפי' המשנה כ' הרמב"ם בה דהל' כר' יהודה דלא מצריך תנאי כפול וכ"כ המ"מ הביאו ב"י אלא שהקשה עליו דהא פסק הרמב"ם בפי' בפ"ו דאישות הלכה כר"מ דבעינן תנאי כפול וקודם לזה פי' ב"י הסוגי אדרבא לא אמר אוקימתא שלו אלא דרך חורפ' בעלמא אבל בקושטא דמלתא מיירי אפילו בלא כפול לתנאו וא"כ יש כאן תימא דדברי ב"י סותרים זא"ז כיון דלפי האמת צ"ל לכפול והא נגד דבריו מפ"ו דאישות שזכר ב"י עצמו מלבד מה שיש דוחק לומר דדברי רבא אינם אלא לחורפא ובאמת נראה דדברי ב"י כאן אינם אלא לחורפא בעלמא ומו"ח ז"ל דחק בשביל זה לפרש דר' יהודה באמת לא פליג עליה דר"מ בעלמא אלא הכא מצד החומרא אמרו אע"ג דלא כפלה כפלים וכ"ז אינו שוה לי אלא נלע"ד דודאי הרמב"ם בחיבורו חזר ממ"ש בפי' המשנה דכ' הלכה כר"י דצ"ל כפל אלא הלכה כר"מ כמ"ש בהדיא בהלכות אישות והכ' מיירי הרמב"ם בדכפלי' והא דלא זכר זה בפי' הוא משום דנתן טעם דהוה כמגרש על תנאי שמבואר בדבריו במקום המקור של דין תנאי דבעינן כפול ולא הוצרך להזכירו כאן כיון שזכר תנאי הוה כל דין תנאי והא דזכר בגמ' בדל' כפלי' מסייע לדברינו דבמקום שמיירי בלא כפל הוצרכו לבאר משא"כ שסתמ' היה כמפורש בכפל והנה הרמב"ם מביא בלשונו דהיינו וכדי לייסר' שהוא לישנא בתרא ואח"כ זכר חשש קלקול והוא בדרך זה דלישנא בתרא מחמיר על לישנא קמא דאמר משום קלקול ממילא אין איסור אלא באמר בשע' גרושין משום ש"ר אני מוציאך והיינו בכפל ואם לא אמר כן אין איסור ובתר' ס"ל דאפ"ה אסור משום פריצות לפיכך יש להודיע' ופסק הרמב"ם כקמ' דאמירה בעינן ובאמת סגי באמירה אפי' שלא בפניה אלא בפני עדים דבזה יש ג"כ קלקול אלא (פסק) דטוב יותר שתהיה אמירה בפניה כדי ליסרה מטעם לישנא בתרא אבל אין האיסור תלוי בזה ואיך שתהי' האמירה עכ"פ צריך לכפל כדרך כל תנאי ולא צריך להזכירו כאן ומש"ה כשהביא הטור דעת הרמ"ח שכ' שא"צ לכפול אלא פעם א' סגי לא זכר הטור שכן דעת הרמב"ם מטעם שזכרתי נמצא שהי"א השני הנזכר כאן בש"ע הוא (אינו) דעת הרמב"ם:
ויש מי שאומר אפי' לא אמר לה כו' פי' בשעת הגט אבל קודם זה עכ"פ אמר כן וכן פי' רש"י על מ"ש רב יוסף והוא שאמר לה משום ש"ר כו' בשעת גירושין אבל הרי"ף לא הבי' הך דרב יוסף ממילא לא אמר כן בשעת הגט סגי ונראה דהך יש מי שאומר הוא הרי"ף:
(ד) מוציאך: דוק' בשעת נתינת הגט הא לאו הכי אעפ"י שקודם לכן גילה דעתו דמש"ה מגרשה יוכל להחזירה הר"ם אלשך סי' ע"ח וכנה"ג.
(ה) דבריו: היינו כפל דבריו ולא כפל לתנאי דאי כפל לתנאי ואמר ע"מ זה אני נותן לך גט ואם ימצא הענין שקר לא יהיה גט א"כ בודאי הגט בטל ולא מהני בה דלא יחזיר תוס' גיטין דף מ"ו אחרונים.