בית שמואל על אבן העזר י
סעיף א עריכה
(א) מותרת לחזור: דכתיב והלכה והיתה לאיש אחר הוויית' היינו קידושין אוסרים ולא זנות עיין ברמב"ם פי"ג ה"ג:
(ב) ואפילו לא נתגרשה וכו': דהשומע א"י אם היה הגט להרווחה דמלת' ויאמרו דמחזיר גרושתו וכ"ת יכריזו שמא איכא דישמע מהגט ולא ישמע הכרזה תשובת הרא"ש כלל ל"ה, אף על גב בסי' מ"ד איתא אם קידש פקח אשת חרש נותן גט ומותרת לבעלה ולא חיישינן שמא גירש בעלה אותה ונשאת לפקח משום שם היא אשת חרש ואין קידושין תופסין מדאוריית' לכן אין חוששין לשמא יאמרו אבל כאן איכ' חשש איסור דאוריית':
סעיף ב עריכה
(ג) ונתקדשה לחרש: כ"כ הרמב"ם פי"א ה"ג וכתב המגיד חז"ל תקנו נשואין לחרש לא יפה כחו מכח הפקח שגירש ונשאת לכיוצ' בו דאסור להחזירה כן הוא בחרש לפ"ז שוטה דלא תקנו חז"ל נשואים כמ"ש בסי' מ"ד א"כ אם נשאת לפקח מותרת לבעלה שוטה:
(ד) מותרת לחזור: שם במגיד איתא כיון דנשואי חרש מדרבנן לא תקנו לו נישואין להורעת כחו של פקח, ומזה יש ללמוד לכל נישואים דרבנן אם גירש הראשון שנשואיו מדרבנן הוא ונשאת לאחר אסורה לראשון אבל אם להראשון נשואין מדאוריית' וגירש ונשא' למי שנישואין שלו הם מדרבנן אינו אוסר על הראשון, וכל זה כשגירש הא' אבל אם לא גירש הראשון שנשואין שלו מדרבנן אפילו שקדשה אותה מי שקדושין שלו הם מדאוריית' מותרת לראשון ולא חיישינן בכה"ג שמא יאמרו גירש הראשון ועכשיו מחזיר גרושתו כיון דליכ' איסור דאוריית', אף על גב כשנשא קטנה ונתגדלה אצלו ולא בעיל משנתגדלה כתב הרמב"ם פי"א ולקמן סוף סימן קנ"ה אם קידש אחר ולא גירש הראשון אסורה להראשון משום שם יש חשש שיאמרו שבעיל הראשון א"כ איכ' איסור דאוריית' ועיין בח"מ:
סעיף ג עריכה
(ה) וי"א וכו': היינו דעת הרא"ש וכדאוקימת' דרבא דוקא בכפלי חיישינן ללעז, ונראה אפילו אם כפלי מ"מ אינו אלא לעז בעלמ' דהא איירי בכפלי מלתא ולא כפלי התנאי כמ"ש בתו' דאלו כפלי התנאי אין מועיל מה שלא יחזיר אותה וכן משמע כאן שאינו אומר אם אין את איילונית לא יהיה הגט גט ש"מ דאיירי דלא כפלי לתנאי אף על גב דהרא"ש כ' בלשונו דכפל התנאי י"ל ל"ד והטור כתב ג"כ כלשון המחבר:
(ו) וי"א שאם אמר לה וכו': כן הוא דעת הרמב"ן והרשב"א והרמ"ה דמתני' איירי בדאמר לה ע"מ כן אני מגרשך אלא הרישא איירי בדכפל מלת' והסיפ' איירי בדלא כפל וס"ל לר"מ בדלא כפל לא חיישינן ללעז ור"י ס"ל חיישינן ללעז והלכת' כר"י אף על גב דקי"ל בעלמ' כר"מ היינו בדבר שצריך תנאי אבל כאן אין חשש אלא לעז בעלמ' מ"ה חיישינן אפילו לא כפל וכן הוא דעת המאור:
(ז) ויש מי שאומר וכו': היינו דעת הרמב"ם דפוסק גם כן כלישנ' שלא יהיו הנשים פרוצים לכן לא יחזיר לעולם אפילו אם לא אמר לה, וכדי שלא יהיו פרוצים צריך שיאמר לה מפני כך אני מגרשך, והא דלא יחזיר איילונית אף על גב דלא אמר לה משום המום הוא מגרש אותה משום שהוא מום גדול הוי כפירש כ"כ המגיד מיהו אין פירושו מוכרח גם משמעות הסוגי' אינו כן אלא משמע דאיירי כשאומר לה מפני מום זה אני מגרשך אלא לא כפלי, ולפי פירושו צ"ל ר"מ ור"י פליגי אם אמרינן באיילונית דסתמ' הו' כפי' מפני המום אני מגרשך והב"י כתב אפילו לשיטת הרמב"ם איירי כשאומר לה מפני שהיא איילונית הוא מגרש אותה וכן נוטי' דברי רוב הפוסקים:
סעיף ד עריכה
(ח) שרואה דם: כתב המגיד שם בשם הרמב"ן ורשב"א אפי' לא אמר מפני כך הוא מגרש אותה הוי סתמא כפירושו כיון דא"י לשמש עמה כלל, וסתמא כפירושו כאן היינו כאלו אמר מפני כך הוא מגרש אבל לא הוי כפירש וכפלי דא"כ אפילו לא יחזי' אותה אסור תו':
סעיף ה עריכה
(ט) אם עבר והחזיר: בירושלמי יש נוסח' מוחלפת אם קידש ולא כנס אם מותר לכנוס והכריע הריב"ש להיתר, והדין אם התרה בו תלי' נמי בנוסח' זו והטור לא הביא דין זה וכתב ב"ח משום לשיטת הרא"ש דאיירי בכפלי מלתא תצא ול"ד וכבר השיג עליו בח"מ:
סעיף ו עריכה
(י) אומרי' לו וכו': ואז אינו יכול להוצי' לעז כיון שידע דאסורה לו ולא חש להמתין ולבדוק שפי' גילה דעתו דלא היתה חביבה לו רש"י:
סעיף ז עריכה
(יא) יכול להחזירה: ולא חיישינן לקלקול כתב ב"ח הטעם הכל יודעים דאפשר להתיר הנדר ודוחק הוא דהא בנדרה חיישינן שיאמר אלו הייתי יודע דיכול להפר בין הוא או החכם, ובדריש' כתב הטעם דא"י לקלקל' דהא לא נדר אלא לגרשה והיה יכול להחזירה מיד אחר הגט ולא החזירה לפ"ז אם נדר לגרשה לעולם ומגרשה בשביל הנדר שייך הקלקול אם נמצא אח"ז היתר לנדרו וט"ז מתרץ כאן לא שייך קלקול דהא לא אמר בשביל שאני סובר דאין היתר לנדרי אני מגרשך תו ליכא כאן קלקל דא"י לומר אילו הייתי יודע דיש היתר לנדרי לא הייתי מגרשך אף אם יהיה כן ליכא קלקול דהא גירש אותה בלי שום תנאי משא"כ כשאומר בשביל זה אני מגרשך הוי כאלו התנה תנאי אם ליתא דבר זה הגט אינו גט: