שולחן ערוך אבן העזר ז ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · ז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
אין הבעל נאמן להעיד באשתו השבויה שלא נטמאה, שאין אדם מעיד לעצמה. וכן שפחתה לא תעיד לה, אבל שפחת בעלה מעידה לה, ושפחתה שהיתה מסיחה לפי תומה נאמנת:
- הגה: כותי פסול לעדות שבויה, ואפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן (הרא"ש כלל ל"ב). ויש מקילין במסיח לפי תומו (ריא"ז), והוא הדין לעד מפי עד. ומסיח לפי תומו לא מהני רק להקל, אבל לא להחמיר (ר"ד כהן בית ח'):
מפרשים
חלקת מחוקק
(ד) וה"ה לעד מפי עד: כלו' גם זה תלוי בפלוגת' אם מדמין עדות נשים לעדות שבויה וכן הוא בד"מ:
(ה) ומל"ת לא מהני רק להקל אבל לא להחמיר: כלו' אם כותי א' מל"ת שהוא חי וכותי אחר מל"ת שהוא מת מותרת להנשאת ודין זה הוציא מתשובת רד"ך וכתב שם דין זה בשם הרשב"א ובשם המרדכי שכ"כ בשם ר' דוד ברבי קלונימוס והנה המעיין במרדכי (בפ' האשה בתרא בסופו) יראה דדעת ר"ד ברבי קלונימוס נדחת שם וכתב שנפלא מאד על דברי ר' דוד שהתירה ומביא דעת ר"ת ותשובת ר"ג לאיסור וכן פסק לקמן סי' י"ז סעיף ל"ז לאיסור וכן הוא בתשובות הר"ן (ועי' לקמן סי' י"ז סעי' ל"ז מה שכתוב שם):
בית שמואל
(ד) מעיד לעצמו: אפי' מל"ת אף על גב דלעיל רס"ג מבואר מל"ת נאמן להעיד לאכול בתרומה מ"מ ביוחסין מעלה עשאו והחמירו כ"כ תוס' והר"ן והג"מ ודוקא להעיד א"י אבל אם לא ידע שום אדם דהיתה שבויה אלא הוא והיה עמה ויודע דלא נטמאת מותרת לו:
(ה) וה"ה לעד מפי עד: הנה לב"י וד"מ תליא בפלוגתא הנ"ל אם כותי נאמן במל"ת ולהרא"ש דפוסל כותי ה"ה עד מפי עד נמי פסול אבל בתשו' רש"ך ס"א סי' ו' מאריך בזה וכתב גם הרא"ש מתיר בעד מפי עד ומ"מ למעשה אין דבריו מוכרחים וע"ש:
(ו) אבל לא להחמיר: הנה במ' סוף יבמות מבואר פלוגתא זו אם כותי מסל"ת שמת בעלה וכותי א' מל"ת חי הוא אם יכול להכחיש די"ל התורה לא האמינתו אלא להקל ולא להחמיר וכן דעת רד"ך שם וכ"כ בתשו' רשב"א וע' בק"ע סי' קנ"ז ושם במ' פסק דיכול להכחיש וכ"כ בתשו' הר"ן ובתשו' מהר"ם מלובלין סי' קל"ג וכ"פ לקמן סי' י"ז סל"ז וי"ל מ"ש כאן להחמיר לא מהני היינו נמי כה"ג דכותי א' מעיד מל"ת דטהורה היא וכותי א' מכחישו נאמן להקל ול"ד להא דלקמן כי כאן הולכים אחר המיקל כמ"ש בסמוך אם ע"א אומר טמאה היא והאשה אומרת טהורה היא מיהו הלשון לא משמע דאיירי בשני עכו"ם אלא נראה דאיירי בכותי א' המעיד מל"ת דהיא טמאה לא מהני עדות' להחמיר להחזיקה כוודאי טמאה אלא הוי כאלו לא העיד כלל ודינ' כשאר שבויה וכן לקמן סי' י"ז דוק' כשא' מכחיש השני אבל כותי א' שאומר חי הוי כאלו לא אמר והיא בספק:
ט"ז - טורי זהב
ואפי' מסל"ת אינו נאמן והוא דעת הרא"ש דלא משתמ' בשום מקום שיהי' גוי נאמן בעדות אשה (שבוי') אלא דוקא בשפחה מהני מסל"ת ויש מקילין הוא דעת רב פלטוי גאון מטעם דכיון דמהני עדות גוי להתי' אשה באיסור כרת כ"ש לאיסור לאו דהכא באיסור שבוי' לכהן והרא"ש כ' ע"ז דהאי ק"ו פריכא היא דהאשה עצמה תוכיח דנאמנת לומר מת בעלה שתנשא ואינה נאמנת לומר טהורה אני כשיש עדי שבוי' אלא חכמים סמכו על אשה דדייקא ומנסבא מתוך חומר שהחמירו עליה בסופה עכ"ל ואיני כדאי להכריע אבל נלע"ד דדין זה תלוי בדין עד א' (שמעיד) ביבמה שמת יבמה הנזכר בסי' קנ"ט סיף ב' דמאן דמתיר שם ראייתו מדאיתא פ' האשה רבה דף צ"ב דאמר רבא ק"ו לאיסור כרת מהני עד א' לאיסור לאו כ"ש ומאן דאוס' שם הוא הרא"ש דס"ל מדאמר שם דאמר החי' מרבנן לרב' היא עצמה תוכיח דלאיסור כרת התרת לאיסור לאו לא התרת ולפי מ"ש שם דיש לנו לסמוך להתיר לא כהרא"ש א"כ ה"ה נמי כאן דלא קי"ל להחמיר כדעת הרא"ש דחד טעמא הוא רק להקל כרב פלטוי להתיר ע"י עדות גוי מל"ת בשבוי' והוא נכלל בכלל שפחה שנזכר בגמ' דאין מעלה לשפחה מל"ת יותר מגוי כנלע"ד:
באר היטב
(ז) מעיד לעצמו: אפי' מסל"ת. ודוק' להעיד אינו יכול אבל אם לא ידע שום אדם דהיתה שבויה אלא הוא והיה עמה וידוע דלא נטמאה מותרת לו ב"ש ועיין בס"ק ט"ז.
(ח) מסל"ת: הרא"ש כלל ל"ב סי' ה' וראייתו דאין גוי מסל"ת נאמן א"כ בנתי' דמר שמואל אמאי אוקמינהו לשבוייהו אבראי לעיילי ויסיחו לפ"ת שלא נטמאו. והחכם צבי בתשובתו סי' קמ"א הקשה עליו דשמא אין רצונן להיות עומדת בספק ע"י אחר ושמא לא יסיחו לפ"ת ע"ש.
(ט) ויש מקילין במסיח לפי תומו: בתשובת כנסת יחזקאל שאלה נ"ח הקשה ע"ז ע"ש.
(י) וה"ה לעד מפי עד: ר"ל גם זה תלי' בפלוגת' דלהרא"ש דפסול כותי בשבויה ה"ה עד מפי עד נמי פסול בשבויה. וליש מקילין בכותי מהני נמי עד מפי עד. אבל בתשובת רש"ך ח"א סי' ו' כתב דגם הרא"ש מתיר עד מפי עד ע"ש ומ"מ למעשה אין דבריו מוכרחים ב"ש. ובתשובת חכם צבי שאלה קמ"א התיר בפשיטות עד מפי עד ע"ש. אשה מפי אחרים או אשה מפי אשה אחרת נסתפק הראנ"ח בח"א סי' כ"ב אי מהני ובסי' כ"ג הבי' בשם מהר"ש עטיאש דמהני ע"ש.
(יא) אבל לא להחמיר: דהיינו כותי המעיד מל"ת דהי' טמאה לא מהני להחמיר להחזיקה כודאי טמאה אלא הוי כאלו לא העיד כלל ודינה כשאר שבויה עיין ב"ש.