שולחן ערוך אבן העזר ז ג


שולחן ערוך

כהן שהעיד לשבויה שהיא טהורה, הרי זה לא ישאנה, שמא עיניו נתן בה. ואם פדאה והעיד בה – הרי זה ישאנה, שאילו לא ידע שהיא טהורה, לא נתן בה מעותיו:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ו) הרי זה לא ישאנה:    משמע אבל לאחרים מותרת ולא אמרינן הואיל כשרצה לישאנה כוונתו היה בשביל עצמו ע"כ העיד שקר:

בית שמואל

(ז) לא ישאנה:    אבל לאחר מהני עדותו ולא אמרינן דמעיד משום דסבר שהוא ישאנה וכ"כ בח"מ ופשוט וכל זה איירי בידוע דהיתה בשביה אבל אם א"י אלא הוא ויודע דהי' טהורה מותר לישא אותה ונראה בזה לפי' /ל"פ/ הד"מ אלא שם בד"מ חולק על מה שהתיר הרד"ך אפילו אם א"י דטהורה היא, ואם יש עדים דהיתה בשביה והוא מעיד עליה אלא דא"י שהוא כהן ויש לו מיגו דלא היה אומר דהו' כהן /נאמן/ ועיין בתשובת שער אפרים סי' ק"ז, ואם לא ידע דהיתה שבויה ונשאת בלא התרת ב"ד עיין בסמוך:

ט"ז

באר היטב

(יב) ישאנה:    אבל לאחר מהני עדותו ולא אמרינן דמעיד משום דסבור שהו' ישאנה. וכל זה איירי בידוע דהיתה בשבי' אבל אם א"י אלא הוא ויודע דהי' טהורה מותר ליש' אותה. ואם יש עדים דהיתה בשביה והוא מעיד עליה אלא דאינו ידוע שהו' כהן ויש לו מיגו דלא היה אומר דהו' כהן נאמן ועיין תשובת שער אפרים סי' ק"ו ב"ש.







▲ חזור לראש