שולחן ערוך אבן העזר ד לה


שולחן ערוך

נשים שילדו בבת אחת, אשת כהן ולוי וישראל וממזר, נאמנת החיה לומר: זה הבן כהן הוא, או לוי, או ממזר, מפני שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסם. במה דברים אמורים? כשהוחזקה נאמנת ולא ערער עליה אדם. אבל אם ערער עליה אפילו אחד, ואמר: בשקר מעידה, אינה נאמנת והרי הבן בחזקת כשר ואין לו יחוס:

מפרשים

חלקת מחוקק

(לג) והרי הבת בחזקת כשר ואין לו יחוס:    יש לדקדק מאחר שדר בבית ממזר א"כ הוי ליה קבוע ולמה לא יהי' הדין כעיר שרובה ישראל (דפסק לעיל סעיף ל"ג דהוי ספק עכו"ם לענין יוחסין יהיה ג"כ ספק ממזר לענין יוחסין):

בית שמואל

(ס) אפי' א':    אף על גב דקי"ל ערעור חד לאו ערעור מ"מ כאן דליתא לולד חזקת כשרות מהני אפי' ערעור חד והקשה הר"ן הא קי"ל כ"מ שהאמינה התורה ע"א הרי הוא כשנים ולמה מהני ערעור חד ותירץ דוקא במלתא דעבידי לגלויי חשוב הוא כשנים אבל הכא אין החיה נאמנת אלא מפני שע"פ הרוב א"א בלאו הכי מ"ה יכול להכחיש' אפי' אחר שהעידה, ובסי' י"ז סעיף ל"ח מבואר דהרמב"ם ס"ל אשה שהעידה על איש א' שמת ואח"כ הכחישה עד כשר תצא אף על גב שם איכא מלתא דעבידי לגלויי ס"ל דעד כשר מכחיש להאשה ל"ק קושית הר"ן ואפשר דהר"ן ס"ל דהסוגיא הכא איירי אפילו אם מכחישה קרוב או פסול מ"ה הקשה קושיא זו, ואפילו לשאר פוסקים דס"ל שם דא"י להכחישה י"ל דוקא אחר שהתירה כבר ס"ל שם דא"י להכחישה וכאן עדיין לא פסקו הב"ד ע"פ החיה, מיהו קשה מה קושית הר"ן הלא מבואר בכמה מקומות אחר שהתירה ע"פ ע"א אז הוי ע"א כשנים וכאן עדיין לא פסקו הב"ד עפ"י החיה וי"ל דס"ל כתו' פ"ב דכתובות ובסוטה דבר שהאמינה התורה לע"א הרי הוא כשנים אפילו לא פסקו הב"ד ע"פ מ"ה הוצרך כאן דהחיה באמת אינה נאמנת על פי דין התורה אלא משום דא"א בלאו הכי, ומ"ש הר"ן ע"א אינו נאמן אלא במלתא דעבידא לגלויי באמת איתא כן ביבמות ולקמן סי' י"ז אלא שם איירי להוציא דבר מחזקתו אז בעינן דוקא מלתא דעבידי לגלויי אבל כאן דליכא חזקה קשה למה היא אינה נאמנת דהא קי"ל דבר שאין לו חזקת איסור וחזקת היתר נאמן ע"א כמ"ש ביורה דעה סי' קנ"ז ואפשר דס"ל אשה שאני ואינה נאמנת אפילו בדבר דאין לו חזקה אלא במלתא דעבידי לגלויי וא"י מנ"ל, ונשמע מדברי הר"ן דאיירי כאן דערעור הוא אחר שהעידה וכן משמע מרמב"ם ומדברי המחבר ולא כפרישה דכתב דערעור הוא קודם שהעידה החיה עיין בש"ס ובחושן המשפט סוף סימן רע"ז לענין בכור נאמן החיה לומר זה יצא ראשון ודוקא לאלתר וכתב בפרישה שם איירי במכחישה מ"ה בעינן דהעידה לאלתר וכאן לא בעינן לאלתר וט"ז חולק עליו וכתב שם וכאן לא איירי במכחישה כי במכחישה אפילו אב או אם אינה נאמנת ומחלק בין היכרות לענין בכור לבין היכרות דכאן:

(סא) בשקר מעידה:    כתב המגיד כוונת הרמב"ם שערעור הוא עליה על עדות שלה ולפעמים הוא לטובת הולד שהיא אמרה שהוא ממזר והוא מערער שזהו כשר מ"ה לא כתב הרמב"ם ערעור על הולד מיהו קשה למה מהני עירעור דידיה דהא בש"ס יהיב טעמא משום דליתא לולד חזקת כשרות א"כ י"ל להכשירו לא מהני וי"ל להכשירו נאמן כיון דאין לו חזקות פסול כמ"ש בסמוך:

(סב) בחזקת כשר וכו':    היינו כשעד זה מעיד עליו שהוא כשר ומערער על עדותה אז הולד כשר ע"פ עדותו אף על גב בחדר זה יש ג"כ ממזר מ"מ כל ולד מהם אין לו חזקת פסול וע"א נאמן להכשירו והיינו עד כשר ואז נדחה עדות החיה כמ"ש בסמוך בשם הרמב"ם ומ"ש ואין לו יחוס היינו דהעד זה א"י יחוסו אלא מעיד דולד זה לא ממזר הוא או י"ל לענין יחוס כהונה אין ע"א נאמן אלא להכשירו לבוא בקהל ישראל נאמן משום ספק ממזר כשר מדאורייתא:

ט"ז

באר היטב

(מו) א':    אע"ג דקי"ל ערעור חד לאו ערעור מ"מ כאן דלית' לולד חזקת כשרות מהני אפי' ערעור חד. וכאן מיירי אפי' אם הערעור הוא אחר שהעידה החיה עיין ב"ש.

(מז) יחוס:    היינו כשעד זה מעיד עליו שהו' כשר ומערער על עדותה אז הולד כשר ע"פ עדותו. אע"ג דבחדר זה יש ג"כ ממזר מ"מ כל ולד מהם אין לו חזקת פסול וע"א נאמן להכשירו והיינו עד כשר ואז נדחה עדות החיה. ומ"ש ואין לו יחוס היינו דהעד זה א"י יחוסו אלא מעיד דולד זה אינו ממזר הוא ב"ש.





פירושים נוספים

▲ חזור לראש