שולחן ערוך אבן העזר ד לד


שולחן ערוך

אם לא טבל ולא הטבילוהו בית דין, היה רוב העיר עובדי כוכבים, מותר להאכילו מאכלות אסורות. היה רובן ישראל, מחזירים לו אבידתו כישראל. מחצה על מחצה, מצוה להחיותו כישראל, ומפקחין עליו את הגל בשבת, והרי הוא לענין נזקין ובכל ספק – המוציא מחבירו עליו הראייה:

הגה: ויש אומרים דאפילו ברוב עובדי כוכבים, מפקחים עליו הגל בשבת ואין מצווין להחיותו אלא ברוב ישראל (טור):

מפרשים

חלקת מחוקק

(לב) והרי הוא לענין נזקין:    ובכל ספק ממון המוציא מחבירו עליו הראיה אבל ברוב כותים חשבינן ליה כודאי כותי ואם נגח תורא דידיה לדידן משלם נזק שלם אף בתם כדין שור של נכרי שנגח לשל ישראל אעפ"י שהוא מוחזק בממונו מ"מ מאחר שהספ' בעצמותו אם הוא כותי או ישראל אז הולכין אף בממון אחר הרוב וכן ברוב ישראל מחזירין לו אבידה אעפ"י דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוצי' ממון מיד המוחזק בהית' אבל אביד' זו אין המוחזק בה מוחזק בהיתר מדעת בעל האבידה וכן ברוב ישראל לענין נזקין אם נגח שור ישראל את שורו אין חייב הישראל נזק כלל דאמ' ליה אייתי ראי' דישראל אתה ואין הולכין בממון אחר הרוב להוצי' הממון מיד המוחזק כן הוא בטור וכ"כ המ"מ (בפט"ו מהא"ב) אליבי' דהרמב"ם וכן בהג"ה כאן לא הביא (דעת הטור) שחולק על הרמב"ם רק בשני דברים לא בג' דברים כמו שעלה על דעת הב"ח (והוא דמפרש הב"ח בדברי הרמב"ם עוד חלוקה שלישית דהיכ' דנגח תורא דידן לתורא דידיה ברוב ישראל דחייבים לשלם לו דישראל גמור הוא לכל מילי ודלא כהטור ובאמת גם הרמב"ם ס"ל כדעת הטור דאין הולכים בממון אחר הרוב וכי הזיק שור ישראל לשורו אין הישראל חייב בנזק כלל וע"כ הביא הרב מהרמ"א בהג"ה דעת הטור בב' דברים ולא בחלוק' שלישית כי גם הרב מהרמ"א ס"ל דהרמב"ם כהטור ס"ל בחלוקה השלישית כדעת המגיד וק"ל) דהא באמת אין כאן רוב גמור דהא הוי קבוע וע"כ מי שהרגו אין נהרגין עליו בין ברוב ישראל ובין ברוב כותים וכמו שכתב הב"ח בעצמו:

בית שמואל

(נה) מותר להאכילו נבלות:    ומכ"ש דאין מחזירין לו אבידה ולענין נזקים חייב לשלם נזק שלם כ"כ תוספות ביומא משמעות ברש"י בכתובות וכ"כ המגיד וכתב הטעם משום דאין לו חזקה והוא בעצמו א"י אם הוא ישראל ותוס' כתבו טעם אחר כמ"ש בסמוך ומה שהב"י מדייק דהטור לא ס"ל כן ליתא וכבר השיג עליו בד"מ:

(נו) מחזירים לו:    ולענין נזיקין אם נגח תורא דידן לתורא שלו כתבו תוספתא ביומא שם דמשלם לו נזק שלם כמועד אף על גב בממון אין הולכים אחר הרוב היינו כשבא לידו מדעת הבעלים והטור והמגיד כתבו ברוב ישראל אין משלם משום דאין הולכין בממון אחר הרוב וברוב עכו"ם משלם הוא נ"ש משום דאין לו טענת ברי כמ"ש בס"ק לפני זה, והא דמחזירים לו אבידה משום דאין למוציא חזקה מעליי' דלאו ממון דידיה הוא:

(נז) מצוה להחיותו:    ואין מחזירים לו אבידה דאמרינן ליה אייתי ראיה דישראל אתה אפי' לסברת המגיד דאין למוציא ראייה מעליי' מ"מ כאן דאין רוב כנגדו יכול להחזיק:

(נח) ומפקחין עליו את הגל:    כבר האריכו בזה הפוסקים לבאר דעת הרמב"ם כמ"ש פכ"ח ה' שבת ואכתוב בקיצור מה שעולה ממגיד וכ"מ פ"ב ה' שבת ולפי תשובת הרמב"ם לחכמי לונ"ל לפי אוקימת' ביומא דפ"ד ומחלק שם בענין פקוח נפש בין פרשו כולו לבין פרשו מקצתו ה"פ לרמב"ם פרשו כולו ממקום קביעות ובעת שניידו פירש א' ונפל עליו מפולת אז הולכים אחר הרוב אבל אם פירש א' ממקום קביעות אין הולכים אחר הרוב בפקוח נפש אף על גב לענין איסור קי"ל בנמצא אזלינן אחר הרוב וכאן התינוק הנמצא מסתמא האנשים שבעיר ניידו והוי כאלו ניידו כלם ופירש א' מהם מ"ה הולכים אחר הרוב וכשיש רוב כותים אין מפקחים הגל גם תוספות ספ"ק דכתובות כתבו תינוק הנמצא בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית מ"ה ברוב עכו"ם אין מפקחין הגל ואין להחיותו אבל מחצה על מחצה מפקחים הגל ואז מצווי' להחיותו כי ס"ל דין מצוה להחיותו שוה לפקח הגל וכן ס"ל לרש"י ביומא שם, והנה באורח חיים סי' שכ"ט פסק המחבר כפי' הרמב"ם בניידו ופיר' א' מהם אין מפקחים הגל וכאן הביא בהג"ה דעת החולקים היינו משום אפי' לפי' הרמב"ם אין מוכר' הסברא דבני העיר חשובים כניידו והוי כאלו פי' א' ממקום קביעותו וכל זה איירי כשנמצ' בעיר אבל אם נמצא בבית הוי מקום קבוע ומפקחין כמ"ש בתוס' שם:

(נט) ואין מצווין להחיותו:    עיין ברש"י ותוס' ביומא שם כתבו כל שמפקחי' עליו הגל מכ"ש דמצווי' עליו להחיותו:

ט"ז

באר היטב

(מה) נבילות:    מכ"ש דאין מחזירין לו אבידה ולענין נזיקין חייב לשלם נזק שלם.





פירושים נוספים

▲ חזור לראש