בית שמואל על אבן העזר ד

►| בית שמואל • על שולחן ערוך אבן העזר ד |◄

סעיף א

(א) ונתינים:    הנה בפ' הערל אמר רבא לא תתחתן דכתיב בז' אומות איירי בגיותן אבל אחר שנתגיירו שרי אלא נתינים גזר דוד עליהם הדר אמר רבא לא תתחתן איירי בגיירותן אבל בגיותן לית בהו חתנות, ופסק הרמב"ם פי"ב מהא"ב כלישנא קמא וכל ז' אומות מותרים להתחתן בהם אחר שנתגיירו אלא נתינים שהם מז' אומות גזר דוד עליהם שלא יכנסו בקהל לעולם וליכא א"ד וכן הוא דעת רש"י כמ"ש ר"פ אלו נערות וכן הוא דעת המאור כמ"ש בפ' הערל אבל לדעת הרמב"ן והרשב"א הלכתא כלישנא בתרא דרבא ואסורים כל ז' אומות ונתינים מדאוריית' אלא הבנים שנולדו אחר שנתגיירו מותרים ובנים מנתינים אסורים מחמת גזירת דוד ור"ת ס"ל ג"כ כשיטה זו דאסורים מדאוריית' אלא ס"ל גזירת דוד היה על השיעבוד וכל אלו דקחשיב היינו אפילו נתגיירו אסורים אלא בסעיף ה' מ"ש וישראל הבא על אחת מאלו וא' מאלו וכו' איירי בגיותן אז הולד כמותה גם י"ל דאיירי שם נמי בגירותן כשישראל בא על אחת בגיותן /בגירותם/ אז הולכים אחר הפגום והוא פגום:

סעיף ה

(ב) אלא שפגום:    הרי"ף מסופק בזה אם הם פגומים לכהונה והרמב"ם כתב דהם כשרים אלא הרא"ש כתב דהם פגומים לכהונה מק"ו כ"ג הבא על האלמנה שבנה פגום אף על פי שאין איסור שוה בכל ק"ו אם בא א' מאלו קודם שנתגיירו על בת ישראל שהולד פגום לכהונה ולפסק הלכה נראה לכאורה בדיעבד אין מוציאים אם נשאת לכהן דהא לרמב"ם כשר וכן להרי"ף ורמב"ן אין מוציאין ועיין תשו' מהרש"ל סי' י"ז ועיין סוף ס"ז:

סעיף ו

(ג) הולד הולך אחר הפסול:    דקי"ל כל מקום שיש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום מתני' ס"פ האומר:

(ד) אפילו לכהונה:    כן ס"ל לר' יוחנן אף על גב דביאתם בעבירה מ"מ הבת כשרה ובפ' אלמנה לכ"ג מבואר גר עמון ומואב הבא על בת ישראל פסלוה וכ"פ הרי"ף והרמב"ם פי"ח והרא"ש, ולפ"ז צ"ע על הרא"ש איך למד נכרי ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגום לכהונה בק"ו מאלמנה לכ"ג הא יש למפרך גר עמוני יוכיח שפוגם בביאתו ויש עביר' בביאתו ומ"מ בתה כשרה לכהונ' והיינו טעמא של הרמב"ם דס"ל נכרי ועבד הבא על ב"י הולד כשר לכהונה משום דס"ל הק"ו פריכא הוא ותו' בערל שם הקשו כן על הסוגיא, וב"ח כתב אהא גר עמון ומואב שנש' ב"י הבת כשרה לכהונה ול"ד לנכרי ועבד הבא על ב"י שהולד פגום לכהונה משום נכרי ועבד אין קידושין תופסים בהם ול"ד דהא נכרי ועבד אתי' מק"ו אלמנה לכ"ג מחמת שאין איסורה שוה בכל ולא אמר הטעם דקידושין תופסים בה, ונראה דאשתמיט' מיניה דברי תוס' הנ"ל:

(ה) הולד שני:    כתב המגיד מ"ש בסוגיא אשר יולדו להם הכתוב תלאן בלידה היינו הכתוב תלאן אף באמו אבל באב פשיט' תלאן ולהני פוסקים דס"ל בתר אמו שדינן אין להקשות הא קי"ל נתגיירו הולכים אחר הפגום כתבו רש"י ותו' בקדושין דף ס"ד דוקא בשני אומות אמרינן כן ולא באומה אחת:

סעיף ז

(ו) שבאומות הלך אחר הזכר:    כ"כ הרמב"ם והטור אף על גב דבש"ס אתמר לענין לא תחיה כל נשמה מ"מ ילפינן התחתונו' מלא תחיה כ"כ תוס' פ"ק דסוטה וא"ל למה הולכים אחר הפגום כשנתגיירו הא הוי יש קידושין ואין עבירה וי"ל דילפי' מקרא להם הלך אחר הפסול ועיין שם בקדושין בתו':

(ז) מותרת:    בדרישה וב"ח הביאו גירסא אחרת הבת היא מצרית כלו' דהולכים אחר הפגום וכן בט"ז הסכים לאותה גירס', ובח"מ כתב העיקר כגירס' שלנו:

סעיף ח

(ח) הולד מצרי:    משום עמונית כשרה וליכא פגם שניהם והרי יש קידושין ויש /ואין/ עבירה /ומ"מ/ הולכים אחר הפגום ועיין בדק הבית מ"ש לישב דברי הטור:

סעיף ט

(ט) שאר כל האומות:    וז' אומות כתבתי ריש סימן זה דין שלהם:

סעיף י

(י) ולהרא"ש מצרי אסור:    משום דלמצרים נתן הכתוב קצבה לשוב אחר מ' שנה, וא"ל איך דרים במצרים תירץ המרדכי דאינו אסור אלא לשוב דרך א"י למצרים:

סעיף יב

(יא) אינו מותר:    היינו דעת הרמ"ה שהביא הרא"ש והטור ביורה דעה סי' רס"ד וס"ל אפי' אם נשא שפחתו אסור בה בלא גט שחרור דלענין איסור לא אזלינן בתר אומדנ' והקדושין הם ספק ולהרא"ש מות' בשפחתו ה"ה אם השיא לעבדו אשה ישראלית מותר בה ואמרינן בודאי שחרר אותו וא"צ ג"ש אלא כדי שלא יאמר האדון לא שחררתי', וכאן סתם ופסק כהרמ"ה וא"י למה כתב בי"ד שם בהג"ה אם אמר התקדשי גרידא אמרינן ודאי שחרר דאתי כהרא"ש דאלו לדעת הרמ"ה אינו אלא ספק וכתב מהרש"ל וב"ח לדעת הרא"ש אפילו אם נשא עבדו אשה ישראלית לפני רבו אמרינן ג"כ בוודאי שחרר אותו, ולכאורה קשה לפ"ז למה אוקמי בש"ס כשהשיאו רבו לו אשה ולא אוקמי בנשא לפני רבו ואפשר דס"ל דאין גבול לדבר כשנש' לפני רבו כל אימת דמערער רבו יכול לערער אפילו שתק זמן רב ושם ע"כ איירי דרבו מערער כהיום דאלו אינו מערער ואומר דשחרר אותו פשיטא יצא לחירות מ"ה א"א לאוקמי שם בנשא לפני רבו ודוחק:

(יב) וכ"ש אם הוא נשא:    ואם בא עליה בלא נישואין עיין בי"ד שם:

(יג) דחוששין לקדושיו:    אף על גב דקי"ל אין שחרור אלא בשטר כמ"ש בי"ד שם מ"מ חיישינן שמא כתב לו ג"ש וזיכה לו ע"י אחר והעבד א"י מזה, ועיין בש"ג פ' השולח, והא דחוששין לקדושין כשהניח לו תפילין אף על גב דמצינו דנשים ועבדים מברכים על כמה מצות עשה מ"מ אין דרך לעשות כן לעבדים מ"ה אמרי' דשחרר אותו תוס' והרא"ש שם:

סעיף יג

(יד) זה הבא וכו':    ויבמה לשוק עיין סי' קנ"ט:

(טו) שהוא פגום:    כתב בד"מ הוא פגום ואין משפחתו מיוחס וראוי להרחיק מהם אבל אינו פגום מכח איסור וכשירה אפילו לכהונה וכ"כ בתשובת מהרש"ל סי' ו' וכן הוא בתשובת הרא"ש כלל ל"ב ובתשובת רשב"א סי' אלף ר"ב, ובש"ס פ' הערל דף ס' איתא התורה מיעטה דכתיב אלה דאין בתה חללה א"כ היא לא נעשה זונה א"כ אין בתה פגומה לכהונה וליכא למילף מק"ו אלמנה לכ"ג דאיכא למפרך מה לאלמנה שהיא מתחללת ועיין בתוספות שם ובזה ניחא מ"ש ביורה דעה סוף סימן קצ"ו אם שמשה תוך ז' נקיים לא אמרינן דתמתין ג"ח ואח"כ תטבול כמו בגר וגיורת כי ליכא כאן חשש איסור כ"כ שתצרך הבחנה, ובט"ז שם הניח בצ"ע ולק"מ:

סעיף יד

(טז) ויש מי שאומר שאינו בחזקת ממזר:    הדיעה קמייתא היא דעת הרמב"ם ויש מ"ש הוא דעת ה"ג דאמרינן שמא ע"י שם בא לכאן כעובדא דאבוה דשמואל אף על גב אם התנה ע"מ שתעלה לרקיע קי"ל דהוי תנאי דא"א לקיימו אף על גב דיכול להעלות ע"י שם כמ"ש בתוספתא משום להכשיר הולד שאני, ולדעת זו הולד כשר כמ"ש בהרא"ש ולא כפרישה שכתב הולד ספק ממזר, וכתב הרא"ש והטור אנן תלינן שבא ע"י שם היינו אף על גב דהיא אינה אומרת כן, מיהו תוס' סוף קידושין כתבו אנן לא תלינן שבא ע"י שם אא"כ היא אומרת שבא, והב"י סוף סימן קע"ט הביא תשובה אחת ולפי התשובה י"ל דל"פ הרמב"ם עם ה"ג אלא ה"ג איירי כשהבעל אינו כאן והרמב"ם איירי כשהוא בפנינו ואינו אומר שבא והמחבר נראה דס"ל לדעת הרמב"ם לעולם הולד ממזר אפילו כשהוא אינו כאן, ואם הוא כאן ואומר שלא בא אז הולד ממזר ודאי דהוא נאמן לומר שאינו בנו, ואם הוא אומר שבא והיא מכחשת כתב בח"מ דהוא נאמן להכשיר את הולד וי"ל גם הרמב"ם מודה בזה ולמעשה צ"ע:

(יז) דאשתהי:    מיהו תוספות נדה דף ל"ח כתבו דלא קי"ל אשתהי וכ"פ באגודה ועיין במהרי"ק שורש ק"ג:

(יח) דבר מכוער לא אמרינן אשתהי:    אלא כשיש לה חזקת כשרות, וכתב בח"מ אם יולדת בחדש עשירי אפשר לכ"ע אמרינן אשתהי כי שכיח הוא וכ"כ בתשובה שהביא הב"י סוף סימן קע"ח:

(יט) סוף סיון:    לכאורה: קשה מש"ס פ"ק דר"ה דאית' שם בשורת שרה אימת היה אלא דקאי בחג וקאמר למועד היינו פסח אכתי בשית' ירחי מי קא ילדה ואוקמי שם דהיתה שנה מעוברת וקשה מה ק"ל בשית' ירחי מי קא ילדה הא הוי שבעה חדשים מחג עד פסח למאן דאמר שיפור' גרם ואפשר לומר להמסקנ' דאמר יולדת לז' יולדת למקוטעים תו א"צ לומר דהיתה שנת מעוברת אלא שיפורא גרם כן יש ליישב בש"ס אבל דברי תוס' שם אין ליישב בזה וראיתי בתשובה מהר"י לבית הלוי כלל ב' סי' כ"ה הקשה קושיא זו בשם מהרי"ל סרוואל ועיין שם, ובח"מ כתב ששה חדשים של נערו' אמרי' נמי שיפורא גרם והיינו ד' חדשים ויום א' מחדש א' ויום א' מחדש ו' ובסי' ל"ז כתבתי דלית', ועיין סי' קנ"ו שם מבואר ביולדות לתשעה אף לדידן דיולדת למקוטעים מ"מ לא אמרינן שיפור' גרם ול"ד בזה ליולדת לז' דיולדת למקוטעים ושיפורא גרם אבל היולדת לתשעה יולדת למקוטעים ואין שיפור' גרם וכ"כ ב"ח שם, אבל בתוספות נדה שם ובאגודה כתבו גם יולדת לט' אמרינן שיפורא גרם:

(כ) ואפילו הפילה בתשרי:    דהוא חדש ה' אפשר לבכות ומדמה שם בתשובה שהבי' הב"י סוף סי' קע"ח יולדת לט' לדינא דש"ס דאינה יולדת למקוטעים מ"מ אפשר לבכות כשנולד בתחלת חודש ח' ונחסר לו ב' חדשים כן הוא ליולדת לז' מקוטעים בתחלת חדש ה' נחסר גם כן שני חדשים והיינו בהפילה איזה ימים בתשרי חסר לו רק ב"ח ואפשר לו לבכות, ומה שהקשה בח"מ יולדת לח' אינו נחסר אלא שיפורא חדא אבל אם יולדת בחדש ה' נחסר ב' שיפורא ול"ד דהא מדמה שם ליולדת בתחלת חודש ח' לדינא דש"ס ואז לא אמרינן שיפורא גרם:

סעיף טו

(כא) והכל מרננים:    זה גרע טפי מיצא שם מזנה בעיר דקי"ל דאין חוששין כמ"ש בש"ס סוף גיטין ולקמן סי' ו', ומ"ש ב"ח דכאן איירי בא"א וגרע טפי לכן חוששין ולקמן איירי בפנוי' ל"ד כי בסוגיא סוף גיטין מ"ש כתנאי וכו' מבואר דאיירי בא"א ומ"מ אין חוששין וא"ל מ"ש שם אין חוששין היינו לא תצא אבל היא אסורה לכהן דא"כ איך קאמר כתנאי ורב' ס"ל כריב"ן דהא ר"י לא אמר אלא לא תצא וע"ש גם בח"מ סי' ו' כתב כמ"ש:

(כב) שרוב בעילות תולין בבעל:    אפילו אם העדים העידו דזנת' מ"מ בניה כשירים מטעם זה ולרמב"ם מותר לכתחל' לישא את בתה ורש"י פי' שם ישא בת דומ' היינו כשא"א לו לישא אחר' אלא דומ' או בת דומה ישא בת דומה:

(כג) תולין בבעל:    משום דהבעל מצוי לה משא"כ בארוסה לא תלינן בארוס אפילו אם בא עליה בודאי משום דאינו מצוי לה ועיין תוספות שם:

(כד) חושש לה מדין התורה:    היינו לכתחלה אבל בדיעבד אם נשאה אין מוציאין לכן מ"ש בסמוך ואם בעלה כהן חוששין על הבנים היינו לכתחלה:

(כה) חוששין על בניה:    דהא אם זנתה תחתיו פ"א אפילו אם נבעלה באונס נעשה זונה ואסורה לכהונה ואם בא עליה בעלה אח"כ נעשו הבנים חללים אבל אם בעלה ישראל אפילו אם זנתה במזיד הבנים שתלד אח"כ כשירים אפילו לכהונה כי לא קי"ל כר"ח בזה כמ"ש בסמוך, וכן הוא לשיטת הרמב"ם איירי הסוגיא בכהן ותנא ישא בת דומה:

(כו) ואם היא פרוצה ביותר חוששין וכו':    והיינו חשש ממזר כיון דלא שייך בה לומר רוב בעילות מהבעל וכן הוא בפסקי מהרא"י סי' ל"ז וכן משמע בפרש"י, מיהו הרא"ש פי"ב כתב בשם ה"ג דאמרינן רוב בעילות מהבעל אפילו אם היא פרוצה ביותר וכ"כ הגמיי' פט"ו והחולקים על ה"ג לא חולקים עליו בזה וכ"כ בתשובת מהרי"ו דסוגי' דסוטה איירי לענין איסור כהונה אבל ליכא חשש ממזר ומדייק כן מהרמב"ם שכתב אם היא פרוצה חוששין אף לבנים והיינו דחוששין לה ולהבנים וחששא שלה הוא לאיסור כהונה כן הוא החשש הבנים לכן בניה לכתחלה אסורים ובדיעבד צ"ע אם מוציאים אותה מישראל, ולפי זה שפיר מה שפסק בתשובות מהר"מ פדאווה ואיתא בסמוך בהג"ה אם היא פרוצה ביותר ואומרת הולד הוא מבעלה נאמנת להכשיר ולמד זאת מתוספות שם שכתבו כן אליביה דשמואל דלא ס"ל רוב בעילות מהבעל ומכל מקום מהני כשאומרת הולד מהבעל כן ה"נ לדידן אם היא פרוצה ביותר נאמנת להכשיר הולד ובט"ז השיג עליו וכתב דאין לדמות פרוצה לדין דשמואל כי רש"י כתב שם פרוצה ביותר איכא חשש דרוב בעילות הם מאחרים א"כ אין לדמות לדין דשמואל כי לשמואל אף על גב דלא ס"ל רוב בעילות מהבעל מ"מ ליכא חשש דרוב בעילות הם מאחרים אבל פרוצה ביותר איכא חשש דרוב בעילות מאחרים, ואם היה רואה דברי פוסקים האלה לא היה השיג כי לרוב פוסקים לא אמרינן שום חשש ממזרים אפילו אם היא פרוצה ביותר:

סעיף טז

(כז) קודם שגירשה השני:    הטעם הוא משום קנס דקנסוה חז"ל לאשה כי היכא דדייקא שפיר כמ"ש ברש"י פ' האשה דף פ"ז ותוספות ר"פ החולץ והרא"ש לכן קודם שגרשה השני עדיין מעשיה קיימים לכן הולד ממזר מראשון אבל אחר גירושי השני דבטלה מעשיה לא קנסוה אותה אבל אם גירש ראשון וילדה מן השני לכ"ע הוי ממזר דעדיין שייך קנס כמ"ש בתוספות ר"פ האשה רבה ובטור סוף סימן י"ז ומ"ש תוספות שם בשם ר"י מן השני הוי ממזר אף אחר גרושי הראשון מידי דהוי מן הראשון ממזר ה"פ כמו מן הראשון הוי ממזר קודם הגט של השני משום קנס כן הוא בשני אפי' אחר גירושי הראשון דעדיין לא בטלו מעשיה אבל אם גירש הראשון והשני וזנתה מן השני פשיטא לכ"ע אין ממזר מן השני וע"כ צ"ל הראיה של תוס' קאי אם נולד מן הראשון קודם הגט דאל"כ מנ"ל לתוס' דפשוט יותר דהוי ממזר לאחר הגט ובהג"ה פרישה ובח"מ ל"ד בזה והבינו מתוספות הנ"ל מן הראשון הוי ממזר אפילו אחר גירושי השני וליתא שוב ראיתי בחדושי לחם אבירים פי' דברי תוס' כוותי' וכן הוא בתשובת מהר"ל ב"ח סי' מ"ב ומה שהביא בח"מ ראיה מתוספות ס"פ החולץ ל"ד כי תוס' שם כתבו אליבא דר"מ דס"ל אם זנתה תחת בעלה והולידה מבעלה הולד ממזר ולדידיה פשיטא אם נשאת לא' וגרשה והולידה אח"ז מבעלה הולד ממזר אבל אנן לא קיי"ל כר"מ ואין הולד ממזר והכל תלי' בזה אם מעשיה קיימים עדיין מ"ה אם גירש השני ובא עליה הבעל אין הולד ממזר, כתב בד"מ בשם תשו' א"ז אשה שהיתה נשואה ואח"כ היתה בחזקת גרושה ולא היה עדים אלא קול ואח"כ הולידה ויצא הדבר בהיתר:

סעיף יז

(כח) אסור אף בשפחה:    בש"ס איתא אותו ולד אין לו תקנה בבת ישראל משמע דמותר בשפחה והרמב"ם פי' דאין לו תקנה כלל אפילו בשפחה כיון מצד עבדות הוא כשר, ולכאורה קשה למה הוא אסור בשפחה וממזר מותר בשפחה משום תקנת הבנים ה"נ יהיה מותר בשפחה בשלמא לטעם של הר"ן י"ל בזה לא שייך לומר דקדש ועומד אלא לטעמא דהרמב"ם קשה ועיין תשו' רמ"ע סי' קכ"ה:

(כט) ובניו כמותו:    דאין לישא שום אשה אלא גיורת וכן בתה א"י לישא רק לגר ובניו ממזרים כמ"ש בסעיף כ"ב ושם יתבאר בס"ד:

סעיף יט

(ל) הולד כשר:    דקי"ל כל מקום שאין קידושין ולא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדו לו ש"ס ס"פ האומר:

סעיף כ

(לא) ממזר נושא לכתחלה:    לשון הרמב"ם פט"ו ולא גזרו על שפחה לממזר מפני תקנת הולד ומשמע דהוה מתרץ בזה קושית הר"ן איך ממזר נושא שפחה הלא הוא חייב כל המצות ותירץ משום תקנת הולד התירו ולטעמו אזיל דס"ל דליכ' א"ד בשפחה כמ"ש בסי' ט"ז אלא מדרבנן אסור הם אמרו והם אמרו משום תקנת הולד מותר אבל לר"ת איכא א"ד מ"ה צריך ליתן הטעם הא דמותר בשפחה משום דכתיב לא יהיה קדש וזה קדש ועומד:

(לב) שפחה:    אבל ממזרת אסור' לעבד דהא אכתי הבני' ממזרים הם מיהו לטעם הר"ן בשם ר"ת מותר וכן ראיתי בתוס' גיטין דף מ"א ד"ה לישא שפחה:

סעיף כא

(לג) ונתגייר:    ה"ה אם לא נתגייר אותו הבן ובא על בת ישראל דהולד כשר דלא גרע משאר עכו"ם ח"מ:

(לד) מותר לבוא בקהל:    כי בעודו שהוא עכו"ם לא שייך ממזר כי דוק' היכא דשייך קידושין אז הוי ממזר דילפינן מאשת אב כמ"ש ברש"י ס"פ האומר:

סעיף כב

(לה) מותרים בממזרת:    דקי"ל קהל גרים לא נקרא קהל, ונ"ל מות' היינו מצד ממזרת אין איסור אבל מ"מ אסור להרבות ממזרים כי בניו הם ממזרים ושפחה אסורה לגר דהא הוא מוזהר על כל מצות, מיהו גר עמוני שרצה לישא שפחה מסופק בח"מ ולכאורה נראה דתליא בשני תירוצים אלו לרמב"ם י"ל דמותר כדי להכשיר זרעו ולר"ת י"ל דאסור דהא אין יצירתו בעבירה, וגר עמון שנשא ממזרת כתב בח"מ דהולכים אחר פגם שניהם והולד הוא ממזר עמוני:

(לו) הולד ממזר:    אף על גב דיש קידושין ואין עבירה דהא התורה התירה ממזרת לגר מכל מקום ממעט במתני' דין זה:

סעיף כג

(לז) ואסור בממזרת:    כן פסק הרמב"ם והסמ"ג והטור והר"ן הקשה ע"ז הא יש קדושין ואין עבירה למה אין הולכין אחר הזכר והוא גר וכ"כ בח"מ שם תוס' דף ע"ז ואפשר דס"ל להרמב"ם כלל זה לא אתמר אלא בישראל ולא כשיש צד אחד גר דהא גר בממזרת קי"ל ג"כ הולד ממזר אף על גב דיש קדושין ואין עבירה:

סעיף כד

(לח) והשני ספק:    ומדאורייתא מותר לבוא בקהל שנא' לא יבא ממזר היינו ממזר ודאי לא יבא אבל ספק יבא גם נלמד מקרא זה שנא' לא יבא ממזר בקהל היינו בקהל ודאי לא יבא אבל בספק קהל יבא אלא מעלה עשו ביוחסי' ואסרוהו ש"ס פי"י:

סעיף כו

(לט) אין זה הולד אלא ספק:    משום בלא דיבורה היה הולד ספק ממזר וכשר מדאוריית' לבוא בקהל מ"ה נאמנת להכשיר דהא מדאוריית' כשר אבל אם אומרת שהוא ממזר אינה נאמנת כי דוקא לאב נתנה התורה נאמנות לפסול בניו אבל היא אינה נאמנת לפסול בניה לכן הוי כאלו לא אמרה כלום והולד הוא ספק ממזר כ"כ המגיד והר"ן ורוב הפוסקים ולא כש"ג סוף כתובות שכתב דהיא נאמנת לומר ממזר הוא הואיל שהיא זנתה, ומבואר בש"ס אפילו אם איכ' רוב פסולים נאמנת היא להכשיר הולד ולכאורה קשה למה היא נאמנת להכשיר ברוב פסולים דהא הטעם הוא משום בלא דיבור' היה ספק ממזר וכשר מדאוריית' מ"ה נאמנת להכשיר וטעם זה לא שייך ברוב פסולים דהא ברוב פסולים אזלינן אחר הרוב והוא ממזר ודאי ועיין בסוגי' דף ע"ג שם מבואר דוקא ברוב כשירים או מחצה על מחצה אז מדאוריית' כשר הולד, וי"ל אפי' אם איכא רוב פסולים מ"מ אכתי ספק ממזר הוא בלא דיבורה משום די"ל היא אזלה להבועל והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי ואם ידעינן בודאי דאזל הבועל אצלה ואיכ' רוב פסולים י"ל דאינה נאמנת, אף על גב דכתב הטור סס"י דאמרי' מסתמא הלך הבועל אצלה שם אמרינן לקולא כן אבל כאן לא אמרי' בודאי הלך הבועל אצלה והוא ממזר ודאי ואינו אלא ספק לכן היא נאמנת אפי' ברוב פסולים, ובסי' ו' מבואר אפילו אם איכא רוב כשירים אם א"א לבדוק אותה ממי נתעברה הולד ספק ממזר הוא, והיינו דוק' דאיכ' בעיר זו ממזר אפילו ממזר א' אבל אם ליכא שום ממזר ליכא חשש כלל ובסמוך כתבתי תשו' מהרי"ו ושם ראיה לזה, מיהו קשה לדברי הר"ן והמגיד הנ"ל למה היא נאמנת להכשיר הולד ואינה נאמנת לומר ממזר הוא דהא כשם דנאמנת להכשיר משום בלא דיבורה הוא ספק ממזר וכשר מדאוריית' לבוא בקהל לכן נאמנת להכשירו כן הוא בלא דיבורה ספק ממזר מדאוריית' יכול לישא לממזר דהא בספק קהל יבוא א"כ למה אינה נאמנת לעשותו לממזר ודאי לישא ממזרת ומ"ש להכשירו ומ"ש לפוסלו, וא"ל הטעם הוא דאינה נאמנת לעשותו ממזר ודאי משום דיש לחוש שישא שפחה ואיכ' איסור דאוריית' לדעת כמה פוסקים דהא הרמב"ם ס"ל בשפחה ליכא א"ד כמ"ש בסי' ט"ז א"כ לישא שפחה ליכא א"ד ולמה אינה נאמנת והמגיד כתב דאינה נאמנת לעשות אותו לממזר ודאי שמא ישא ממזר ודאי ואיכ' קולא באיסור דאוריית' ודבריו תמוהים וראיתי בפרישה דהרגיש בזה וכתב דאינה נאמנת לעשותו אותו לממזר שמא ישא ממזרת וירבה ממזרים בישראל ודוחק וצל"ע:

(מ) אפילו אם מודה:    כן פסק הרמב"ם שם וכן פסק ה"ג ה' יבום דחיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ כמ"ש לקמן סי' קנ"ו ומשמע אפילו לא דיימ' מאחר מ"מ חיישינן שמא זנתה עם אחרים גם כן אלא קשה למה פסק פרק ח' ה' תרומות דלא חיישינן שמא זנתה עם אחר ג"כ וכן הקשה עליו המגיד, גם הקשה מסוגיא ס"פ אלמנה לכ"ג דס"ל לרבא כהן הבא על ב"י אוכלת בתרומה ולא חיישינן שמא זנתה עם אחר, וב"ח בסימן קנ"ו תירץ דוקא בחשש איסור דאוריית' חייש הרמב"ם שמא זנתה עם אחר אבל לא באיסור דרבנן מ"ה ביבום דאיכא א"ד חייש שמא זנתה עם אחר אבל בה' תרומות איירי בתרומה דרבנן לא חיישי אבל אכתי אינו מיושב למה חיישינן כאן שמא זנתה עם אחר דהא ליכא כאן א"ד כמ"ש בסמוך, ובתשובות מהרי"ו לא ס"ל החילוק של ב"ח כי כתב בסי' ע"ג לרמב"ם אפי' באיסור דרבנן חיישינן שמא זנתה עם אחר דהא עובדא דידיה היה איסור דרבנן וע"ש מיהו לפסק הלכה נראה באיסור דרבנן לא חיישינן דהא הרא"ש והרשב"א ס"ל אפילו בא"ד לא חיישינן כמ"ש בתשובות הרא"ש כלל פ"ג והרשב"א בתשובות סי' תר"י מיהו כאן יש חשש א"ד לכמה פוסקים שמא ישא שפחה, גם נ"ל אם ידוע דזנתה עם כשר ויש כאן רוב כשירים לא חיישינן שמא זנתה עם אחר אפי' לדעת הרמב"ם אף על גב בעלמא ס"ל דבעינן תרי רובי מ"מ כה"ג אין צריך תרי רובא ובח"מ הקשה למה פסק בהג"ה סס"ג כהן הבא על הפנויה לא חיישינן שמא זנתה עם אחר ואף לחילוק של הב"ח אינו מיושב דהא שם איכ' א"ד אם הוא זר ונושא כפיו כמ"ש פ"ב דכתובות כה תברכו אתם ולא זרים והרא"ש שפסק שם דלא חיישינן משום דס"ל אפי' בא"ד לא חיישינן כמ"ש בסמוך, ואפשר אף על גב דהרא"ש בתשו' מכשיר אפילו במקום דאיכ' ישראלים מ"מ הרב רמ"א לא הביא דבריו אלא לענין אם כולם כהנים לא חיישינן שמא זנתה עם אחר להשתיק אותו מכהונה כיון דליכא א"ד ודבר הנלמד מענינו הוא:

(מא) שכשם שזנתה וכו':    ואם אחת תבעה לו דהולד ממנו ויתן מזונות להולד והוא כופר פטור אפילו משבועה עיין תשובת ריב"ש סימן מ' מ"א והבאתיו ריש סימן כ"ב:

(מב) מיוחדת לו:    בח"מ הבין דאיירי כשהוא מודה לדברי' ומ"מ חיישינן שמא זנתה עם אחר וליתא כי בכה"ג לא חיישינן כמ"ש בסי' קנ"ו אלא קאי על אם אינו מודה:

(מג) וכשר:    היינו כשבעלה אצלה כ"כ שם בפסקיו, כתב בד"מ בשם תשו' מהרי"ו סי' ע"ד אשה שנתגרשה וילדה מכשירים הולד משום ס"ס הוא שמא אחר גרושין זנתה ואת"ל קודם גרושין שמא זנתה עם עכו"ם ואם היא אומרת שזנתה קודם הגרושין נאמנת לשווי' הוולד לספק ממזר, ופי' בד"מ דאיירי דבעלה לא הי' אצלה דאל"כ תלינן בבעל, ולכאורה קשה אף את"ל דזנתה אחר הגרושין מ"מ ספק ממזר הוא דהא קי"ל פנויה שזנתה אם לא בדקו אותו הולד ספק ממזר הוא, וצ"ל דוקא כשיש ממזר באותו מקום אז חיישינן שמא זנתה עם ממזר אבל היכ' דליכ' שום ממזר הולד כשר אלא עדיין קשה אם יש צד לתלות שזנתה עם כותי אם כן פרוצה ביותר נמי יש ס"ס שמא הולד מבעלה ושמא מכותי וי"ל מהרי"ו לטעמו דס"ל פרוצה ביותר ליכא חשש ממזר כמ"ש לעיל, ובפסקי מהרא"י דס"ל פרוצה איכ' חשש ממזר לא ס"ל דתלינן בכותי ובסמוך כתבתי דפליגי בזה הרמב"ם והטור:

סעיף כז

(מד) והוי בנו ליורשו:    כיון דהוא אומרת ברי מארוס הולד גם מארוס היתר הוא שדינן בתר הארוס ולא חיישי' שמא זנתה עם אחר ג"כ ונראה אפי' לענין יבום אמרינן דהוא בנו והיא פטורה בלא חליצה וא"ל למה שדינן בתר ארוס וירשו הא בש"ס אמרינן דשדינן בתר ארוס משום דהוי כדיעבד אם כן למה יורשו, וי"ל כיון דשדינן אחריו לענין דלא הוי ממזר תו אי אפשר לחלק ואמרינן שהוא בנו לכל דבר, וכתב בית חדש אף על גב דאמרינן דהוא בנו בוודאי מכל מקום היא אסורה לכהן לכתחילה אא"כ הוא מודה לדבריה, ובח"מ השיג עליו וכתב דמאחר דהולד נושא ישראלי' וחולק עם אחיו א"כ לגבי דידה נמי כדיעבד דמי וכשירה לכהונה הואיל והותרה הותרה ועיין בסמוך מה שכתבתי, כתוב בפרישה אם הוא בפנינו ואומר שאין הולד ממנו והיא אינה בכאן אז הולד ספק ממזר שמא מכותי נתעברה, ומה שכתב בסמוך אם הוא מכחיש אותה הולד ממזר ודאי היינו כשהיא כאן ואינה אומרת מכותי הולד מיהו למ"ש בסמוך נראה דלא אמרינן מכותי נתעברה:

(מה) ממזר ודאי:    משום התורה נתנה נאמנות לאב לומר שאין הולד ממנו ועיין בש"ג פי"י:

(מו) והאשה וכו':    אלעיל קאי כשאומרת מארוס נתעברה והוא מכחישה:

(מז) לא תצא:    אבל לכתחילה בוודאי אסורה דהא הולד הראשון מחזיקים לממזר ואם נשאת לא תצא אף על גב דהולד ממזר אף על גב דכתבתי בסמוך דאי אפשר לחלק מ"מ מחלקים בין הולד לדידיה היינו לענין אם רצונה לישא כהן ולא כח"מ שכתב כיון דשדינן הולד בתר הארוס היא כשרה לכהונה אחר מיתת הארוס, ואם היא אומרת שאינו מארוס והוא שותק הוי ספק ממזר על פיה ואם היא אומרת שאינו מארוס והוא אומר ממנו עיין בסמוך בהג"ה:

סעיף כח

(מח) הולד ספק ממזר:    היינו כלישנא קמא סוף פרק אלמנה לכ"ג כשהי' אינה בכאן לבדוק חיישינן לספק אא"כ בא עליה ולא דיימא מאחר מיהו הרא"ש והרשב"א בתשובות פסקו כלישנ' בתרא כשבא עליה אפילו דיימא מאחר כשר מיהו איירי דוקא בידוע שבא עליה או שהוא מודה ומ"ש שם בש"ס דיימא מיניה היינו ביאה כמ"ש בתוספות שם ובתשובו' רשב"א סי' תר"י ועיין בנ"י, וב"ח כתב דיימא מארוס וא"י אם בא עליה ולא דיימא מעלמא כשר הולד אפילו לא נבדקה והיינו כלישנא בתרא שם וא"י איך כ"כ בפשיטות על הטור דהא הטור פוסק כרמב"ם דפוסק כלישנא קמא, ועל הטור קשה איך פסק לא כהרא"ש:

(מט) שהפקירה:    דלא שייך בארוס לומר רוב בעילות מארוס דלא שכיח אצלה כ"כ וכבר כתבתי לעיל מ"ש מרננים היינו קרוב לודאי וגרע יותר מקול:

סעיף כט

(נ) אינה נאמנת לפוסלו:    בהג"ה סעיף כ"ו מבואר חידוש יותר אפי' אם זנתה בוודאי תולין בבעל:

(נא) אבל ארוסה שאומרת וכו':    אבל אם בוודאי בא עליה הארוס ולא דיימ' מעלמא לכ"ע היא אינה נאמנת ובפלוגתא זו עיקר כי"א דארוס נאמן כמ"ש בנ"י בשם הריטב"א וכמ"ש בסמוך, ואם הארוס אינו כאן והיא אומרת שבנה ממזר אינו אלא ספק ממזר כמ"ש בפנויה ורוב פסולים:

(נב) והוא ממזר ודאי:    כ"כ הטור ש"מ דס"ל אם לא אמרה היא מכותי נתעברתי לא אמרינן אנן שמא מכותי נתעברה אבל הרמב"ם כתב דהוא בחזקת ממזר והיינו ספק ממזר די"ל שמא מכותי נתעברה כמ"ש בסמוך כ"כ המגיד היא נאמנת לומר מכותי העובר והולד כשר משום בלא דיבורה הולד ספק ממזר ושמא מכותי הולד לכן היא נאמנת ולשיטת הטור דס"ל הולד ממזר ודאי קשה למה היא נאמנת להכשיר:

סעיף ל

(נג) האומר על עצמו שהוא ממזר נאמן וכו':    לאו מתורת עדות דהא כל אדם קרוב אצל עצמו אלא הטעם הוא כל אדם יכול לעשות לעצמו כל בנות ישראל לחתיכה דאסורה לכן אם בא על בת כהן אינו אוסר בביאתו ועיין תוספת פרק החולץ:

סעיף לג

(נד) כשאר אסופים:    כ"כ הרמב"ם וס"ל דאיירי דיש כאן חשש שמא ממזר הוא, ונראה מלשונו מ"ש ה"ז ספק עכו"ם לענין יוחסין דהוא מפרש מ"ש רב אבל לא ליוחסין היינו יחוס שלא לייחסו אחר ישראל כשר אזלינן לחומרא ולא אזלינן אחר הרוב היינו כל זמן שלא טבל אמרינן שמא כותי הוא ואין קידושיו קידושין ואחר שטבל חיישינן שמא הוא ממזר אף על גב דהרוב הם עכו"ם לא אזלינן אחר הרוב אף על גב לענין פיקוח נפש אזלינן אחר הרוב מ"מ לענין חשש ממזר חיישי' שמא ממזר הוא מיהו אם איכא תרי רובי נראה אפי' לשיטת הרמב"ם אזלינן אחר הרוב ואם איכא תרי רובי עכו"ם אמרי' אחר שנתגייר שהוא כשר דהא בדידה אם אינה אומרת ברי מהני מיהא בדיעבד תרי רובי כמ"ש סס"ו אף על גב דהולד ל"ל חזק' כשרות ופרש"י איירי דליכא כאן חשש אסופי וממזר דיש בו סימנים דאינו אסופי אלא הספק הוא שמא עכו"ם הוא וחיישינן דוקא לענין יוחסין אם הולד נקבה ואסור' לכהן אפי' אם איכא רוב ישראל אבל אם איכא רוב ישראל וקידש קידושין גמורים הם אלא ליוחסין עשאו מעלה וכן ברוב עכו"ם אחר שטבל מותר בממזרת ולא חיישינן למיעוט ישראל, וא"ל למה אזלינן אחר הרוב ולא אמרינן קבוע כמחצה על מחצה דמי משום הולד הנמצ' הוי כפירש וקי"ל פירש הולכי' אחר הרוב וכן הוא דעת הראב"ד בהשגות וכן בדידה כשלא אומרת ברי לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי דוקא ליוחסי כהונה, והא דקי"ל בשתיקה /בשתוקי/ אפי' ברוב כשירים חיישינן שמא ממזר הוא כמ"ש בסמוך ובפ' י"י צ"ל חשש ממזר לישראל הוי נמי לכהן ליוחסים והמגיד כתב אחר שנתגייר מותר בישראל משום ס"ס ספק שמא עכו"ם ואת"ל מישראל הוא מ"מ ספק ממזר מותר מדאורייתא אף על גב דגזרו חז"ל על אסופי שאסור לבא בקהל מ"מ בכה"ג דאיכא תרי ספיקא לא גזרו אבל אסור בממזרת דאיכא למיחש שמא ישראל הוא ואסופי אסור בממזרת דבר תורה, ודבריו תמוהים דהא בש"ס מבואר אסופי בישראל כשר מדאוריי' כי ממזר ודאי לא יבא אבל ספק ממזר יבוא וכן הקשיתי לעיל וצ"ע מכל זה נשמע לשיטת הרמב"ם אפילו ברוב עכו"ם אסור בממזרת אחר שנתגייר ואסור בבת ישראל ולראב"ד ברוב עכו"ם מותר בממזרת ומותר בבת ישראל, ולמ"ש אפילו במחצה ומחצה מותר בממזרת ובב"י כיון דליכא א"ד כשישא ממזרת או ב"י אז מצטרפים ספק הראשון שמא כותי הוא ואם איכא תרי רובי עכו"ם אזלינן אחר תרי רובי ועיין שם פי"י נראה לפי המסקנ' שתוקי ואסופי משום מעלה עשאו ביוחסין חיישינן שמא ממזר הוא אבל אם יש סי' באסופי כמ"ש בסעיף הקודם דאינו ממזר רשאי לישא אשה ולא חיישינן שמא ישא אחותו וכ"כ הרמב"ם פט"ו הא"ב דין כ"ט ע"ש:

סעיף לד

(נה) מותר להאכילו נבלות:    ומכ"ש דאין מחזירין לו אבידה ולענין נזקים חייב לשלם נזק שלם כ"כ תוספות ביומא משמעות ברש"י בכתובות וכ"כ המגיד וכתב הטעם משום דאין לו חזקה והוא בעצמו א"י אם הוא ישראל ותוס' כתבו טעם אחר כמ"ש בסמוך ומה שהב"י מדייק דהטור לא ס"ל כן ליתא וכבר השיג עליו בד"מ:

(נו) מחזירים לו:    ולענין נזיקין אם נגח תורא דידן לתורא שלו כתבו תוספתא ביומא שם דמשלם לו נזק שלם כמועד אף על גב בממון אין הולכים אחר הרוב היינו כשבא לידו מדעת הבעלים והטור והמגיד כתבו ברוב ישראל אין משלם משום דאין הולכין בממון אחר הרוב וברוב עכו"ם משלם הוא נ"ש משום דאין לו טענת ברי כמ"ש בס"ק לפני זה, והא דמחזירים לו אבידה משום דאין למוציא חזקה מעליי' דלאו ממון דידיה הוא:

(נז) מצוה להחיותו:    ואין מחזירים לו אבידה דאמרינן ליה אייתי ראיה דישראל אתה אפי' לסברת המגיד דאין למוציא ראייה מעליי' מ"מ כאן דאין רוב כנגדו יכול להחזיק:

(נח) ומפקחין עליו את הגל:    כבר האריכו בזה הפוסקים לבאר דעת הרמב"ם כמ"ש פכ"ח ה' שבת ואכתוב בקיצור מה שעולה ממגיד וכ"מ פ"ב ה' שבת ולפי תשובת הרמב"ם לחכמי לונ"ל לפי אוקימת' ביומא דפ"ד ומחלק שם בענין פקוח נפש בין פרשו כולו לבין פרשו מקצתו ה"פ לרמב"ם פרשו כולו ממקום קביעות ובעת שניידו פירש א' ונפל עליו מפולת אז הולכים אחר הרוב אבל אם פירש א' ממקום קביעות אין הולכים אחר הרוב בפקוח נפש אף על גב לענין איסור קי"ל בנמצא אזלינן אחר הרוב וכאן התינוק הנמצא מסתמא האנשים שבעיר ניידו והוי כאלו ניידו כלם ופירש א' מהם מ"ה הולכים אחר הרוב וכשיש רוב כותים אין מפקחים הגל גם תוספות ספ"ק דכתובות כתבו תינוק הנמצא בעיר לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית מ"ה ברוב עכו"ם אין מפקחין הגל ואין להחיותו אבל מחצה על מחצה מפקחים הגל ואז מצווי' להחיותו כי ס"ל דין מצוה להחיותו שוה לפקח הגל וכן ס"ל לרש"י ביומא שם, והנה באורח חיים סי' שכ"ט פסק המחבר כפי' הרמב"ם בניידו ופיר' א' מהם אין מפקחים הגל וכאן הביא בהג"ה דעת החולקים היינו משום אפי' לפי' הרמב"ם אין מוכר' הסברא דבני העיר חשובים כניידו והוי כאלו פי' א' ממקום קביעותו וכל זה איירי כשנמצ' בעיר אבל אם נמצא בבית הוי מקום קבוע ומפקחין כמ"ש בתוס' שם:

(נט) ואין מצווין להחיותו:    עיין ברש"י ותוס' ביומא שם כתבו כל שמפקחי' עליו הגל מכ"ש דמצווי' עליו להחיותו:

סעיף לה

(ס) אפי' א':    אף על גב דקי"ל ערעור חד לאו ערעור מ"מ כאן דליתא לולד חזקת כשרות מהני אפי' ערעור חד והקשה הר"ן הא קי"ל כ"מ שהאמינה התורה ע"א הרי הוא כשנים ולמה מהני ערעור חד ותירץ דוקא במלתא דעבידי לגלויי חשוב הוא כשנים אבל הכא אין החיה נאמנת אלא מפני שע"פ הרוב א"א בלאו הכי מ"ה יכול להכחיש' אפי' אחר שהעידה, ובסי' י"ז סעיף ל"ח מבואר דהרמב"ם ס"ל אשה שהעידה על איש א' שמת ואח"כ הכחישה עד כשר תצא אף על גב שם איכא מלתא דעבידי לגלויי ס"ל דעד כשר מכחיש להאשה ל"ק קושית הר"ן ואפשר דהר"ן ס"ל דהסוגיא הכא איירי אפילו אם מכחישה קרוב או פסול מ"ה הקשה קושיא זו, ואפילו לשאר פוסקים דס"ל שם דא"י להכחישה י"ל דוקא אחר שהתירה כבר ס"ל שם דא"י להכחישה וכאן עדיין לא פסקו הב"ד ע"פ החיה, מיהו קשה מה קושית הר"ן הלא מבואר בכמה מקומות אחר שהתירה ע"פ ע"א אז הוי ע"א כשנים וכאן עדיין לא פסקו הב"ד עפ"י החיה וי"ל דס"ל כתו' פ"ב דכתובות ובסוטה דבר שהאמינה התורה לע"א הרי הוא כשנים אפילו לא פסקו הב"ד ע"פ מ"ה הוצרך כאן דהחיה באמת אינה נאמנת על פי דין התורה אלא משום דא"א בלאו הכי, ומ"ש הר"ן ע"א אינו נאמן אלא במלתא דעבידא לגלויי באמת איתא כן ביבמות ולקמן סי' י"ז אלא שם איירי להוציא דבר מחזקתו אז בעינן דוקא מלתא דעבידי לגלויי אבל כאן דליכא חזקה קשה למה היא אינה נאמנת דהא קי"ל דבר שאין לו חזקת איסור וחזקת היתר נאמן ע"א כמ"ש ביורה דעה סי' קנ"ז ואפשר דס"ל אשה שאני ואינה נאמנת אפילו בדבר דאין לו חזקה אלא במלתא דעבידי לגלויי וא"י מנ"ל, ונשמע מדברי הר"ן דאיירי כאן דערעור הוא אחר שהעידה וכן משמע מרמב"ם ומדברי המחבר ולא כפרישה דכתב דערעור הוא קודם שהעידה החיה עיין בש"ס ובחושן המשפט סוף סימן רע"ז לענין בכור נאמן החיה לומר זה יצא ראשון ודוקא לאלתר וכתב בפרישה שם איירי במכחישה מ"ה בעינן דהעידה לאלתר וכאן לא בעינן לאלתר וט"ז חולק עליו וכתב שם וכאן לא איירי במכחישה כי במכחישה אפילו אב או אם אינה נאמנת ומחלק בין היכרות לענין בכור לבין היכרות דכאן:

(סא) בשקר מעידה:    כתב המגיד כוונת הרמב"ם שערעור הוא עליה על עדות שלה ולפעמים הוא לטובת הולד שהיא אמרה שהוא ממזר והוא מערער שזהו כשר מ"ה לא כתב הרמב"ם ערעור על הולד מיהו קשה למה מהני עירעור דידיה דהא בש"ס יהיב טעמא משום דליתא לולד חזקת כשרות א"כ י"ל להכשירו לא מהני וי"ל להכשירו נאמן כיון דאין לו חזקות פסול כמ"ש בסמוך:

(סב) בחזקת כשר וכו':    היינו כשעד זה מעיד עליו שהוא כשר ומערער על עדותה אז הולד כשר ע"פ עדותו אף על גב בחדר זה יש ג"כ ממזר מ"מ כל ולד מהם אין לו חזקת פסול וע"א נאמן להכשירו והיינו עד כשר ואז נדחה עדות החיה כמ"ש בסמוך בשם הרמב"ם ומ"ש ואין לו יחוס היינו דהעד זה א"י יחוסו אלא מעיד דולד זה לא ממזר הוא או י"ל לענין יחוס כהונה אין ע"א נאמן אלא להכשירו לבוא בקהל ישראל נאמן משום ספק ממזר כשר מדאורייתא:

סעיף לו

(סג) הספיקות וכו':    בטור איתא כותי נמי ספק ממזר וכתב הב"י אף על גב דעשאו כנכרים גמורים מ"מ לקולא לא עשאו כנכרים וכן הוא לקמן סי' מ"ד:

(סד) הספיקות וכו':    הנה ר"פ י"י ובפ' הערל מבואר ממזר ודאי ונתינים מותרים זה בזה ולפי לישנא קמא דרבא לא תתחתן לא קאי בגירותן א"כ נתינים שנתגיירו מותרים מן התורה אלא דוד גזר עליהם ובפסולים לא גזר וללישנא בתרא דרבא אסורים מן התורה ולא תתחתן איירי בגירותן מ"מ ממזר מותר להתחתן בהם משום דאינו בקדושתו כמ"ש בפ' הערל כמו פצוע דכא דהא מותר בנתינים משום דלאו בקדושתי' קאי ה"נ ממזר והיינו בכה"ג דנתינים נתגיירו אז האיסור הוא משום קדושה וממזר ופ"ד לאו בקדושה קאי אבל להתחתן בהם קודם שנתגיירו אסור כי דוקא בשפחה מותר להתחתן משום תקנת הולד ולא עם כותי וספק ממזר בנתינים תלי' בפלוגתא ולהפוסקים דס"ל כלישנא בתרא נראה דאיכא איסור דהא יש לחוש שמא כשר הוא ואפילו ללישנא קמא דרבא י"ל בכה"ג נמי גזר וכן מוכח מרש"י שכתב בפ' י"י דספיקות אסורים בנתינים אף על גב דס"ל כלישנא קמא כמ"ש ר"פ אלו נערות אלא הרמב"ם פוסק כלישנא קמא ופוסק דמותר, וממזר בנתין לרמב"ם נתין הוא כגר א"כ הוי כגר בממזר והולד ממזר ואפי' לשאר פוסקים דס"ל דנתין אסור מדאורייתא אפי' אחר שנתגייר מ"מ גר הוא אלא מחייבי לאוין וכן הוא גר עמון בממזר והוי הולד ממזר, ונתין אסור בשפחה כ"כ תו' בגיטין דף מ"א ופסחים מיהו שם כתבו כן אליבא דר"ת דס"ל ממזר מותר בשפחה משום דהוה קדש י"ל נתין אסור אבל לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל י"ל דמותר אלא קושיי' תו' שם שהקשו וישא נתינה צ"ע לישב:

סעיף לז

(סה) ספק א"א:    היינו מטעם שכתבתי לעיל אפילו ברוב ישראל אינו אלא קדושי ספק ואין הורגים על קדושים שלו כמ"ש שם ברמב"ם מפט"ו ועיין במגיד שם:

(סו) וכן השתוקי וכו':    כבר כתבתי שתוקי אם אין בו חשש ממזר מותר לישא אשה ואין חוששין שמא ישא אחותו כמ"ש ברמב"ם פט"ו וצריך טעם למה חוששין כאן שאשתו ערוה עליו אף על גב דאיירי כאן בשתוקי דיש בו ממזר מ"מ לענין קידושין למה חיישינן שנשא ערוה מנ"ל להרמב"ם דין זה:

(סז) ואין מקבלין אותם:    שמא יתערבו בישראל וישאו נשים וירבו ממזרים מכ"ש הרב נטוראי ועיין ב"י משמע גרים מז' אומות ונתינים מותר לקבל אלא להתחתן בהם אסור ולא חיישינן שמא יבוא להתחתן בהם כיון דליכא חשש ממזר, וע' בד"מ: