שולחן ערוך אבן העזר ד לו


שולחן ערוך

הספיקות, כגון שתוקי ואסופי, אסור לבא זה עם זה, ואם נשאו לא יקיימו אלא יוציאו בגט, והולד ספק כאבותיו. ואין לספיקות אלו תקנה, אלא שישאו מהגרים; והולד הולך אחר הפגום. כיצד? שתוקי או אסופי שנשאו גיורת או משוחררת, או גר ומשוחרר שנשא שתוקית או אסופית, הולד שתוקי או אסופי:

מפרשים

חלקת מחוקק

(לד) כגון שתוקי ואסופי:    בטור הוסיף כותי וכאן נמשך אחר דעת הרמב"ם וכבר הסכים בב"י עם דעת הטור דלהקל (להכשיר פיסולם) לא עשאום כעכו"ם:

(לה) אלא שישאו מהגרים:    הרמב"ם בפט"ו מהא"ב כתב דמותרים אף בנתינים ואזיל לטעמי' דנתינים גרים גמורים הן מן התורה (ואינם אסורים אלא מדבריהם כ"פ בפי"ב מהא"ב) אבל רש"י בקדושין (דע"ד ע"א במתניתין) אוסר שתוקי בנתין שהוא אסור מן התורה כמו ממזר וכן הוא דעת הטור ולא ידעתי למה השמיט כאן שממזר ודאי מותר בנתין לכ"ע:

בית שמואל

(סג) הספיקות וכו':    בטור איתא כותי נמי ספק ממזר וכתב הב"י אף על גב דעשאו כנכרים גמורים מ"מ לקולא לא עשאו כנכרים וכן הוא לקמן סי' מ"ד:

(סד) הספיקות וכו':    הנה ר"פ י"י ובפ' הערל מבואר ממזר ודאי ונתינים מותרים זה בזה ולפי לישנא קמא דרבא לא תתחתן לא קאי בגירותן א"כ נתינים שנתגיירו מותרים מן התורה אלא דוד גזר עליהם ובפסולים לא גזר וללישנא בתרא דרבא אסורים מן התורה ולא תתחתן איירי בגירותן מ"מ ממזר מותר להתחתן בהם משום דאינו בקדושתו כמ"ש בפ' הערל כמו פצוע דכא דהא מותר בנתינים משום דלאו בקדושתי' קאי ה"נ ממזר והיינו בכה"ג דנתינים נתגיירו אז האיסור הוא משום קדושה וממזר ופ"ד לאו בקדושה קאי אבל להתחתן בהם קודם שנתגיירו אסור כי דוקא בשפחה מותר להתחתן משום תקנת הולד ולא עם כותי וספק ממזר בנתינים תלי' בפלוגתא ולהפוסקים דס"ל כלישנא בתרא נראה דאיכא איסור דהא יש לחוש שמא כשר הוא ואפילו ללישנא קמא דרבא י"ל בכה"ג נמי גזר וכן מוכח מרש"י שכתב בפ' י"י דספיקות אסורים בנתינים אף על גב דס"ל כלישנא קמא כמ"ש ר"פ אלו נערות אלא הרמב"ם פוסק כלישנא קמא ופוסק דמותר, וממזר בנתין לרמב"ם נתין הוא כגר א"כ הוי כגר בממזר והולד ממזר ואפי' לשאר פוסקים דס"ל דנתין אסור מדאורייתא אפי' אחר שנתגייר מ"מ גר הוא אלא מחייבי לאוין וכן הוא גר עמון בממזר והוי הולד ממזר, ונתין אסור בשפחה כ"כ תו' בגיטין דף מ"א ופסחים מיהו שם כתבו כן אליבא דר"ת דס"ל ממזר מותר בשפחה משום דהוה קדש י"ל נתין אסור אבל לדעת הרמב"ם שהבאתי לעיל י"ל דמותר אלא קושיי' תו' שם שהקשו וישא נתינה צ"ע לישב:

ט"ז

באר היטב

פירושים נוספים

▲ חזור לראש