שולחן ערוך אבן העזר ג ט

שני כהנים שנתערבו ולדותיהם, או אשת כהן שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאת לכהן אחר ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן שבעה לאחרון, הרי זה כהן, ונותנים על הולד חומרי שניהם: הוא אונן עליהם והם אוננים עליו, הוא אינו מטמא להם והם אינם מטמאים לו.

במה דברים אמורים? בזמן שבאים מכח נישואין; אבל בזנות, משתיקין אותו מדין כהונה, הואיל ואין ידוע ודאי מי הוא אביו. כיצד? עשרה כהנים שפירש אחד מהם ובעל, אף על פי שהוא ודאי בן כהן, ואם נטמא למת או נשא גרושה לוקה, ואינו עובד, ואינו אוכל בתרומה:

הגה: זנתה עם כהן אחד, ובתוך שלושה נשאת לכהן אחר, הולד פסול לכהונה (תולדות אדם וחוה נתיב כ"ג). כהן הבא על הפנויה ומודה שהוא בנו, הבן כהן לכל דבר ולא חיישינן שמא הפקירה נפשה לאחרים (תשובת הרא"ש כלל ל"ב):

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(טו) הוא אונן אליהם: משכחת ליה כשמלקט עצמות של הראשון גם מצינו אם היה קדושי טעות דיוצאת מראשון בלא גט וכן איירי מ"ש בסמוך הם אוננים עליו:

(טז) זנתה עם כהן א' וכו': כן הוא משמעות בש"ס דתניא מי שלא שהתה אחר בעלה ונשאת אוקמי שם מה אחר בעלה אחר בועלה היינו שזנתה עם א' ונשאת היינו נשאת ממש ואחר שזנתה לא המתינה ג"ח ונשאת ולשמואל משתקים אותו מכהונה אף על גב דרש"י כ' על הא דקאמר אלא לאו בזנות היינו שניהם באו עליה בזנות לאו דוק' וכ"כ בחדושי מהרש"א אלא בפרישה ובח"מ כתבו אם זנתה ואח"כ נשאת כשר לכהונה ותולין שנתעברה משני משום רוב בעילות תולין בבעל ואנ"ל כי רוב בעילות דתלינן בבעל היינו בזנתה תחת בעלה אז אמרינן כיון דהבעל מצוי לה בודאי רוב בעילות ממנו אבל אם זנתה קודם הנשואין י"ל דכבר היתה מעוברת, ומה שדייקו כן מרש"י הנ"ל את"ל דרש"י דוקא נקיט דבאו שניהם עליה בזנות י"ל דלא כ"כ אלא לדעת המקשן דקשה מנ"ל להקשות לשמואל דלמ' שמואל מודה כשהיה באחד נישואין אלא ע"כ דהקשה בדרך מאי לאו דמתני' איירי דשניהם באו עליה בזנות אבל לפי המסקנ' קשה למה לא תירץ נשאת היינו נשאת ממש ותלינן בזה והוא כהן ומודה שמואל בז' והיינו לענין חשש כהונה דחששה דרבנן הוא כמ"ש שם אבל לענין טומאה לטמאות למת דהוא א"ד אסור אלא ודאי אפילו אם היה בא' נישואים הוא אינו כהן ואם תוך ג"ח אחר מיתת בעלה זנתה כתב בח"מ דדמיא לזנתה ואח"כ נשאת והולד פסול לכהונה, ואין מוכרח וכתב בט"ז אם נתערבו הוולדות של שני כהנים הם כהנים לכל דבר ולא כדרישה:

(יז) שמא הפקירה: עיין סי' ד' ס"ק מ' מ"ש בזה:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

הוא אונן עליהם בס"פ נושאין על האנוסה מקשינן ע"ז בשלמא הוא אונן עליהם משכחת לה אפי' בנשואין דשני וליקט עצמות דקמא פי' ורואה הולד באבילות דשניהם אלא הם אוננים עליו היכא משכחת לה דקמא הא מית ליה פי' דאל"כ היאך נשאה לאחר ומשני בגרושה ומקשינן בשלמא הם אין מטמאין לו דכל חד וחד דלמא לאו ברי' הוא אלא הוא אין מטמא להם בשלמא לשני לא יטמא ליה אלא לראשון ליטמא ליה ממ"נ אי בריה הוא שפיר ליטמא ליה ואי בר בתר' הוא שפיר מטמא ליה דחלל הוא דאביו נשא גרושה ומשנינן ליה דמשכחת ליה ברואה מיתת שניהם ואין מטמ' להם דכשר הוא בקדושי טעות דא"ר ישמעאל כו' פי' שהראשון קדשה על תנאי ולא נתקיים התנאי דיוצאה בלא גט ונשאה תוך ג' וילדה (הרי) ראה הולד במיתת שניהם ולא יטמא להם דכהן כשר הוא וק"ל למה לא משני הכי שפיר דהאי לא יטמאו פירושו דאין חייב ליטמא להם כדאשכחן פ"ק דב"מ דף י"ח אשתו ארוסה לא אוננת ולא מטמאי' ליה פרש"י דהא' לא יטמא ליה לאו משום כהונה קאמר דהא אין כהנת מזהר' על טומאת מת אלא אינה זקוקה לטמ' לו לא כהנת ולא ישראלית שמצוה להתעסק בז' מתי מצוה דכתיב לה יטמא מצוה לטמ' א"כ ה"נ לפרש כך דהאי ולד שהוא ספק אין עליו חיוב מצוה לטמ' אפי' לראשון מכח מצוה וראיה לזה מתורת כהנים פ' אמור יאמר לאמו ולא יאמר ולאביו מה ת"ל ולאביו מה אמו שחי' מתחלל' הוא מטמא לה אביו שאינו מתחלל אינו דין שיטמא לו אלו כן הייתי אומר מה אמו בידוע אף אביו בידוע שהוא אביו חזקה מניין ת"ל ולאביו ברייתא זו הביא בתשובות הרשב"א סימן כ"ז שהקשה ע"ז חכם א' ליטמא לאביו ממ"נ אי אביו הוא שפיר מטמא לו אי לאו אביו הוא א"כ ממזר הוא ואינו מוזהר על הכהונה והשיב הרשב"א דלענין מצוה קאמר דאלו לא אמר ולאביו ה"א דווקא לאביו בידוע יש עליו חיוב לטמא כמו באמו אבל לא לאביו בחזקה קמ"ל דאף בזה יש מצוה לטמא משמע מזה באביו שהוא ספק אביו בלא חזקה אין עליו מצוה כלל א"כ כאן שיש ספק שפיר אמר התנ' שאותו ספק אין עליו חיוב כלל לטמאות וצ"ל דה"מ לשנויי כן אלא דניחא לשנוי דלא יטמא מצד האיסור כמשמעו וההוא דארוסה שזכרנו הוא מוכרח לאוקמי בכך שא"א בענין אחר:

אבל בזנות כו' הטעם דגזרו בי' רבנן שלא יהיה לו דין כהן שאינו עובד ואינו אוכל תרומה אסמכוהו אקרא והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו אבל מן התורה היה כהן (ולא) צ"ל (וכי) גזרי בו רבנן (במידי) צ"ל בזנות (אבל) בנשואין לו גזרו רבנן כלל ונ"ל דאין חילוק זה בין נשואין לזנות אלא בהך חילוקה דלא שהתה אחר בעלה כו' דבזה נולד הספק ולא קרינן ביה ולזרעו אחריו אבל בחלוקה דנתערבו הבנים לא נתבטל מהם כהונה שלהם אפילו מדרבנן דהא בשעת לידה שלהם היה מבורר כ"א לאביו ומה יזיק מה שנתערבו אח"כ וראיה מפ' י"ג ד' קכ"ז לענין תערובת בן בכור דאמרינן בהוכרו בשעת לידה ולבסוף נתערבו (ה"ל) בכור עכ"פ בשעת לידה פ' רשב"ם מדכתיב והיה בן הבכור משמע משעת לידה דהיינו שעת הויה שהוא הלידה וא"כ ה"נ כאן דאסמכוהו אקרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו הכי נמי דאזלינן בתר הויה דהיינו הלידה וזה ראיה ברורה ולא הוזכר בטור דאם נתערבו בני כהנים אלא לדין הכהונה יש על כל אחד חומרא דאנינות וטומאה אבל לא לענין יחוס זרעו אחריו ועפ"ז נראה לתרץ קושי' א' שהקשה בדרישה על רבינו הטור וז"ל וצ"ע דלמה לו להזכיר כיצד דין כהנים כו' והא בגוונ' דלעיל שנתערבו ב' וולדות או שלא שהתה ג' חדשים אם בזנות הוא נמי משתקין אותו מדין כהונה וכדמשמע לשנא שאמר בד"א בזמן שבאי' כו' אבל בזנות כו' וכן בפ' נושאין מקשין מהא על דא דלעיל משמע שהן שוין וצ"ע עכ"ל ול"נ כמו שזכרנו דבנתערבו אין חילוק בין זנות לנשואין ועוד יש לי ראיה מן הך ת"כ שזכרתי בסמוך דקאמר מה אמו בידוע כו' ואי ס"ד דשייך ספק אף בנתערב אחר כך אמאי קרי לאמו ידוע והלא אפשר גם בה ספק דהיינו שלאחר הלידה נתערבו הולדות אלא פשוט שזה לא נקרא ספק אלא ודאי דאחר הלידה אזלינן ואע"ג דהתם לא קאי אזנות מ"מ יש ראיה משם דאין שייך ספק אלא בשעת לידה ומ"ש בדרישה דבגמרא מקשינן מזה על זה כו' אין שם בגמרא זכרון מן שנתערבו אלא מן שלא שהתה ג' חדשים וזה דומה ממש לי' כהנים כו' אבל ספק שנתערבו אין דומה לזה כלל והטור והש"ע דנקטו בד"א בזמן שבאים מכח נשואין קאי אחלוק' ב' כמו שזכר והא דנקט הטור כיצד י' כהנים כו' היינו שדבר זה נזכר בהדיא בגמרא במילתא דשמואל דאמר דין זה דבעינן לזרעו מיוחס אחריו ומזה נלמד דהספק הוא בשעת לידה וה"ה נמי בלא שהתה כו' דמוכח בגמרא שהם שוים אלא דמכל מקום ניחא להזכיר י' כהנים שאמר שמואל בהדיא וע"כ אמר כיצד כולי להורות על כוונתו בזה שכ' לפני זה כן נלע"ד נכון:

חולה פסול לכהונה לפי שהוא ספק של זנות דגזרו ביה רבנן ופשוט דפסול הזה הוא לחומרא אבל לא לקולא דאסור בעבודה ובתרומה:

באר היטב

עריכה

(טו) עליהם: כגון שהיה קדושי טעות דיוצאות מראשון בלא גט וכן איירי מ"ש בסמוך הם אוננים עליו דאל"כ היכי משכחת ליה כיון ששניהם חיים א"כ ע"כ דגירשה בעלה כהן הראשון ושוב לא משכחת שתנשא לכהן השני.

(טז) לכהונה: כתב הח"מ נראה דה"ה להיפוך שזינתה עם כהן תוך ג"ח למיתת בעלה הכהן ג"כ הולד פסול לכהונה: והב"ש כתב עליו ואין מוכרח ע"ש. הקשה הח"מ למה לא אמרי' זיל בתר רובא ורוב בעילות תולין בבעל לו יהא זינתה תחת בעלה הולד כשר ע' ביבמות ד' ק' ע"ב אלא לאו בזנות ופרש"י התם ששניהם באו עליה בזנות משמע דוקא ששניהם בזנות אבל נשואין אחר זנות תולין בנשואין עכ"ל ר"ל דמוכח הואיל דכתב רש"י ששניהם באו עליה בזנות למה לא כתב כפשוטא דהשני נשא אחר שבא עליה הראשון בזנות אלא ודאי דרש"י סבר דמתני' לא מצי איירי מזה דא"כ תולין בודאי משני דכל בעילות תולין בבעל והוי בנו של שני לכל דבר ודלא כמהרש"א שם. כך נ"ל כוונתו של הרב ח"מ. וא"כ יתבטלו דבריו של הרב ב"ש בזה ע"ש ודו"ק. אבל עכ"פ הדין דין אמת דלא תלינן בבעל אלא היכא שזינתה תחת בעלה אז אמרי' כיון דהבעל מצוי לה בודאי רוב בעילות ממנו אבל אם זינתה קודם הנשואין יש לומר דכבר היתה מעוברת. עיין בית שמואל.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}