באר היטב על אבן העזר ג
סעיף א
עריכה(א) הזה: אחרונים חלקו וכתבו דנאמן לקרות בתורה הואיל ואין איסור בדבר אבל לישא את כפיו דאיכא איסור עשה מדאורייתא דכתיב כה תברכו אתם תברכו ולא זרים אינו נאמן. ערש"י בכתובות ד' כ"ד ע"ב וע' בפ' כל כתבי דאמר ר"י שם מימי לא עברתי על דעת חבירי אם אומר לי עלה לדוכן וכו' כתבו שם תו' לא ידע ר"י מה איסור יש בזה ע"ש. וב"ש כתב כל דבר שאין לו הנאה לא חיישינן שיעשה איסור מש"ה לא חיישינן לשום דבר אלא שמא יאכל בתרומה אבל אין חשש משום נ"כ או שיעלה בתורה ממילא בא"י דנוהגים בתרומה בזמן הזה כמ"ש ביורה דעה סימן של"א אינו נאמן אפי' בזמן הזה ח"מ ב"ש ובה"י כתב דנאמן בזמן הזה אפי' בא"י ע"ש ויש לחקור אם נאמן ליתן לו ה' סלעים בשביל פדיון הבן. ואם אינו נאמן הואיל דאיכא איסורא דאורייתא והוא נהנה וכסברת הב"ש. א"כ קשה למה נאמן לקרות בתורה ראשון ולישא כפיו בזמן הזה דליכא חרומה הא איכא חשש זה דפדיון הבן וצ"ע. כלל העולה מדינים אלו לענין יוחסין לכ"ע בעינן שני עדים כשרים. ולתרומה דרבנן די עד א' ב"ש.
(ב) לוקה: כיון שמחזיק את עצמו לכהן נאמן על עצמו להחמיר והוי התראת ודאי.
(ג) חללה: וכהן אחר שבא עליה אינה לוקה משום חללה ודאית וכן זרעה ספק חללים אבל הוא עצמו שחזר ובא עליה לוקה משום חללה לפי דבריו כמו דלוקה אותו משום גרושה.
(ד) הספר: דאל"כ חיישי' שמא עבד הוא והמחבר בסעי' ה' שכתב שראיתי לפ' טובל וכו' ולא כ' הוציאני מבית הס' ט"ס הוא וצ"ל הוציאני מבית הספר ב"ש ובה"י דלא כח"מ.
(ה) לכהונה: היינו תרומה דרבנן. והוא הדין נשיאת כפים דשוה לתרומה דרבנן. ב"ש.
סעיף ב
עריכה(ו) עליו: אפי' אם ידוע דהוא אביו נאמן. ופוסקים אחרים ס"ל כשידוע שהוא אביו אינו נאמן עב"ש. מעשה בא' שהיה משמש בכהונה ט"ו שנים ושוב קידש גרושה ואמר שאינו כהן. אינו נאמן וכופין לגרש אותה הר"י הלוי סימן ל"ג חות יאיר סי' ק"י שבות יעקב סי' צ"ג בח"א ועי' בלבוש. ודין הבכורות שנפדו על ידו בודאי ואותן שהן בספק שנפדו על ידו אין צריכין לחזור ולפדות עצמם ע' בחות יאיר סי' ק"י מהרי"ט סי' קמ"ח ובמבי"ט ח"א סי' רי"ט ופרח מטה אהרן ח"א סימן נ"א ורשד"ם תא"ה סימן רל"ה ובאר שבע ד' קי"ו.
(ז) כהן: עיין ח"מ ב"ש.
(ח) עצמו: דוקא בא"י דיש שם תרומה ואין קורין אותו לתורה בלא ראיה לכן מהני אם כתב כן אבל בח"ל שעולה לתורה לכהן יש לומר שכתב כן אני פלוני כהן משום דעולה לתורה לכהן לכן אין סומכין ע"ז בא"י ח"מ ב"ש. ולמ"ש לעיל סק"א בשם בה"י נסתר דבריהם וע' ביורה דעה ס"א סקי"ג מש"ש בשם הפר"ח.
סעיף ג
עריכה(ט) כותית: קשה דבסמוך ס"ו כתב דע"א המעיד שאביו כהן אין מעלין אותו לכהונה שמא אביו נשא חללה אבל אם הוחזק אביו כהן או שבאו ב' והעידו שאביו של זה כהן הרי זה בחזקת אביו א"כ אנוס זה שמעיד שא' מהם מוחזק בכהונה היינו שאבותיו היו בחזקת כהנים דאם מעיד עליו ע"כ מהיכי תיתי יש לחוש שמא בן כותית הוא וא"כ דכשם דלקמן חיישי' שמא חלל הוא ה"נ גבי עדות אנוס שמא אביו נשא חללה. ותי' הח"מ דכאן איירי לקרות בתורה דלאו איסורא היא ובסעיף ו' איירי מנשיאת כפים ואכילת תרומה דהם דבר איסור לזרים.
סעיף ה
עריכה(י) תרומה: ע"ל סק"ד מש"ש.
סעיף ו
עריכה(יא) כהן: ל"ד אביו אלא אבי אביו נמי. ואם הוחזק דודו או בן לוי לכהן נסתפק מהר"מ מטראני ח"ב סי' מ' אם הוא כהן ע"ש.
(יב) החזקה: היינו חזקה שבניה כרוכים אחריה סומכים אפילו לענין יחוס עיין ביורה דעה סי' ע"ט ותו' קדושין ד' פ'.
סעיף ז
עריכה(יג) חלוצה: ואם יצא קול עליה שהיתה מזנה תחת בעלה מבואר לקמן סי' ד' סט"ו.
(יד) אביו: לענין תרומה דרבנן ולא לענין תרומה דאורייתא ב"ש.
סעיף ט
עריכה(טו) עליהם: כגון שהיה קדושי טעות דיוצאות מראשון בלא גט וכן איירי מ"ש בסמוך הם אוננים עליו דאל"כ היכי משכחת ליה כיון ששניהם חיים א"כ ע"כ דגירשה בעלה כהן הראשון ושוב לא משכחת שתנשא לכהן השני.
(טז) לכהונה: כתב הח"מ נראה דה"ה להיפוך שזינתה עם כהן תוך ג"ח למיתת בעלה הכהן ג"כ הולד פסול לכהונה: והב"ש כתב עליו ואין מוכרח ע"ש. הקשה הח"מ למה לא אמרי' זיל בתר רובא ורוב בעילות תולין בבעל לו יהא זינתה תחת בעלה הולד כשר ע' ביבמות ד' ק' ע"ב אלא לאו בזנות ופרש"י התם ששניהם באו עליה בזנות משמע דוקא ששניהם בזנות אבל נשואין אחר זנות תולין בנשואין עכ"ל ר"ל דמוכח הואיל דכתב רש"י ששניהם באו עליה בזנות למה לא כתב כפשוטא דהשני נשא אחר שבא עליה הראשון בזנות אלא ודאי דרש"י סבר דמתני' לא מצי איירי מזה דא"כ תולין בודאי משני דכל בעילות תולין בבעל והוי בנו של שני לכל דבר ודלא כמהרש"א שם. כך נ"ל כוונתו של הרב ח"מ. וא"כ יתבטלו דבריו של הרב ב"ש בזה ע"ש ודו"ק. אבל עכ"פ הדין דין אמת דלא תלינן בבעל אלא היכא שזינתה תחת בעלה אז אמרי' כיון דהבעל מצוי לה בודאי רוב בעילות ממנו אבל אם זינתה קודם הנשואין יש לומר דכבר היתה מעוברת. עיין בית שמואל.