שולחן ערוך אבן העזר א י
<< · שולחן ערוך אבן העזר · א · י · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
רבנו גרשום החרים על הנושא על אשתו אבל ביבמה לא החרים וכן בארוסה:
- הגה: אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור (מהרי"ק שורש ק"א). וה"ה בכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה (מרדכי פרק החולץ רשב"א סימן ר"ף ומהר"ם פדוואה סי' י"ט). אמנם יש חולקים וס"ל דחרם ר"ג נוהג אפילו במקום מצוה ואפילו במקום יבום וצריך לחלוץ (הגהות מרדכי דיבמות והגהות מרדכי דכתובות וכ"כ נ"י פרק החולץ). ובמקום שאין הראשונה בת גרושין כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח ממנו גט יש להקל להתיר לו לישא אחרת (כן משמע בתשובת הרשב"א) וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה לינשא לו או לפטור ממנו.
ולא פשטה תקנתו בכל הארצות.
- הגה: ודוקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו אבל מן הסתם נוהג בכל מקום (תשובת ר"י מינץ סי' י') ועיין בי"ד סי' רכ"ח אם הלך ממקום שנהגו להחמיר למקום שנהגו להקל.
ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי.
- הגה: ומ"מ בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד ואין נושאין ב' נשים וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן. וי"א דבזמן הזה אין לכוף מי שעבר חרם ר"ג (ב"י בסי' ע"ו) מאחר שכבר נשלם האלף החמישי (שם בשם מהרי"ק סי' ק"י) ואין נוהגין כן. מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת וכן נוהגין בקצת מקומות (פסקי מהרא"י סי' רנ"ו). ובמקום שאין מנהג אין להחמיר ומותר לישא אחרת בלא גירושי הראשונה (שם מנהגי רינ"וס).
מפרשים
(טז) יש להקל להתיר לו לישא אשה אחרת: וכבר נהגו שלא להתיר בלא מאה רבנים ועיין בב"ח וע' בתשוב' מהרש"ל סי' ס"ה משמע שדעתו לאסור ודלא כב"ח:
(יז) ולא החרי' אלא עד סוף אלף החמישי: עיין בתשובת ב"י סי' י"ד בדיני נשואין מה שכ' על תשובת הרב ר"י מינץ:
(יח) לגרש אחת מהן: פי' והשניה תדחה מפני הראשונה אם לא שהראשונה מקבלת גט ברצון וכ"כ מהרש"ל סי' י"ד:
(יט) מזכה לה גט ע"י אחר: משמע מדבר הלמד מעניינו דהטעם הוא כדי שהבעל לא יעבור על תקנת ר"ג וכן הוא בהדי' בת"ה סי' רל"ז ומהרי"ק סי' קמ"א אכן בד"מ כתב טעם א' דבמקום שנוהגין ביבום יש לחוש שמא ימו' הבעל בלא בנים ותתייב' אשתו ובאמת היא צר' סוטה ואינה עולה ליבום וסיים שם ולכן מנהג יפה הוא במקום שנוהגים ביבום:
(כא) ר"ג החרים וכו': הטעם מבואר בהג"מ דכתובות משום קטטה תיקון ולא משום דררא דאיסורא וכתב בד"מ נ"מ מזה היכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המקיל לא הפסיד כיון דליכא חשש איסור גם כתב עכשיו אחר אלף חמישי כבר כלה הזמן ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר ואין אתה רשאי להתיר בפניהם לכן במקום ספיקא מעמידים על דין תורה:
(כב) וכן בארוסה וכו': כלומר כמו שלא תיקן כלום ביבמה ורשאי ליבם אף על גב דיש לו אשה כן לא תיקן בארוסה היינו אם אינו רוצה לכנוס אין כופין אותו לכנוס כיון דרוצה לגרש אותה אבל אם אינו רוצה לגרשה כופין אותו לכנוס או לגרש אבל משמעות ההג"ה משמע וכן בארוסה לא תיקן ורשאי לישא אחרת ובמהרי"ק ליתא שום משמעות לזה וע"כ צ"ל כמ"ש:
(כג) כגון נשתטית: כתב הכלבו דאין להתיר חרם רבינו גרשום אלא ע"פ מאה אנשים מג' קהלות מג' ארצות ובד"מ כתב דא"צ בזה"ז להתיר ע"י מאה אנשים כי כבר כלה הזמן חרם רבינו גרשום ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר לכן כלל כאן אלו שנים דינים יחדיו כשנשתטי' או כשהוא מן הדין לגרשה ש"מ שניהם שוין וכשהוא מן הדין לגרשה לא תיקן ר"ג כמ"ש בסי' קט"ו מיהו ב"ח כתב קבלה היא מגדולי העולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים וגם ישליש סך הכתובה ונידוני' ות"כ ביד הב"ד ואח"כ ישא אחרת ועוד כתב בסי' קי"ט שיתן הגט ביד שליח הולכ' שיהיה הגט בידו עד שתשתפה וחייב ליחד לה בית בפני עצמ' וישמו' אות' ממנהג הפקר וחייב ליתן לה מזונו' ודבריו שם מ"ש בשם מהרש"ל סותרים למ"ש בסי' זה ואם אין ידו משגת להשליש הכתובה כ' בתשובת צמח צדק סי' ס"ז דיש תקנ' דקרובי' ימכרו הכתוב' לבעלה בטובת הנאה ויתן לה מזונות, ואחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים:
(כד) לגרש אחת מהן: היינו השני' חייב לגרש אא"כ הראשונה מקבלת הגט ברצון ועיי' תשו' רש"ל סימן י"ד:
(כה) מזכה לה הגט ע"י אחר: משום חרם רבינו גרשום ובד"מ נתן טעם אפילו בלא חרם רבינו גרשום צריך לזכות לה הגט דיש לחוש שתתיבם צרתה והיא אסורה להתיבם משום צרת סוטה לכן מנהג יפה הוא במקום דנוהגים ליבם ועיין סימן ק"מ, ועיין תשו' צ"צ סי' ע' אם המירה באונס אם הדין ג"כ כמו אם המירה ברצון:
וכן בארוסה. נראה לפרש דגם אם אירס אשה ואין רוצה לכנוס אלא לפוטרה מותר ליקח אשה אחרת קודם הגט מדכ' מהרי"ק שם בחרם ר"נ לא הוה כ"א שלא לישא אשה על אשתו הנשואה אבל אם לא נשאה מי יכריחנו לכתו' לה כתובה ולהתחייב בשאר כ"ו אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כפינן כו' מוכח מזה דלא הוה אשתו מכח האירוס הזה א"כ לא גזר ר"נ ע"ז דלא גזר אלא על הנשואה אלא אח"כ כופין אותו לפטור ארוסה דהיא קשורה בו עכ"פ מכח האירוסין ודלא כב"ש שנכנס בדוחק לפרש בע"א:
אמנם יש חולקים וכו'. וכ' ד"מ במקום דאיכא פלוגתא בתקנת המיקל ל"ח שהרי כתבתי לעיל שלא גזר משום חשש איסור דאורייתא ואינה אלא תקנה בעלמא כו':
ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כו'. כ' הב"ח ראיתי מרבותי שקבלו גם הם מגדולי עולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבדור ויסכימו בהיתר זה ויחתמו מאה רבנים על אותה הסכמה וגם ישליש כתובתה ונדוניתה ותוספת' שכ' לה ביד ב"ד ואח"כ ישא אחרת אבל נרשה בע"כ לא שרינן ליה ובסימן קי"ט כ' עוד שיתן גט ליד שליח להולכה ויהא בידו עד שנשתפה וכ"ז שלא נשתפה חיי' ליחד לה בית בפ"ע שישמרוה ממנהג הפקר וליתן לה מזונות וחייב בתנאי כתובה:
לגרש אחת מהם. פי' השניה אם לא שראשונה מקבלת גט ברצון תשובת רש"ל:
ובמקום שאין מנהג אין להחמיר. מדהאריך רמ"א וכ' ומותר לישא אחרת דהא ממילא נשמע נראה דרמ"א רוצה להורות דדוקא מטעם הר"ג מותר לישא אחרת במקם שאין מנהג אבל מטעם אחר שכ' רמ"א בד"מ דבמקום שנוהגין ביבום יש לחוש שמא ימות הבעל בלא בנים ותתיבם אשתו והיא אסורה להתייבם משום צרת הומרת לפ"ז אפי' במקום שאין מנהג יש להחמיר אם הם נוהגין ביבום:
(כ) החרים: משום קטטא תיקן ולא משום דררא דאיסורא ונ"מ בזה היכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המיקל לא הפסיד. גם עכשיו אחר אלף חמישי כבר כלה הזמן ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר לכן במקום ספיקא מעמידין על דין תורה ד"מ. כתב בהלכות קטנות סי' ל"ח דתקנת ר"ג אקרקפתא דגברי מונח אבל אשה בכל דהו ניחא לה ולכן מותרת לינשא ב' אשכנזית לספרדי א' ושכן הורה הרב אורי שרגא ע"ש.
(כא) לכנוס: כ"כ מהרי"ק שורש ק"א. ועיין מהרי"ק שורש ס"ג שכתב ועל ענין ארוסה שטוענת מאיס עלי וכו' להתיר לו לגרש בע"כ או לישא אחרת ע"ש וההיא תשובת מהרי"ק פסק הרמ"א כוותיה בסי' ע"ו סעי' ב' בהגה ע"ש משמע דאף בארוסה הצריך לו היתר מטעם מורדת ולא קאמר דבארוסה לא גזר ר"ג כלל. ונ"ל הא דאמרי' דבארוסה לא החרים ר"ג היינו דוקא אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור אבל אם דעתו לכנוס אותה לבסוף כל העומד לכנוס ככנוסה דמי מיד חל עליו חר"ג שלא לישא על אשתו אף כשהיא עדיין ארוס' לכן בשורש ס"ג דהוא רוצה לכנוס אותה שהיא מורדת עליו לכן חל חר"ג עליו וצריך היתר טעם מורדת. וזהו הפי' בהג"ה דכ' אהא וכן בארוסה אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור שבות יעקב ח"א סימן נ"ב ובתשובת חכם צבי שאלה קכ"ד כתב דפירוש ברמ"א הוא דכתב אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור היינו שלא תטעה שאם יש לו ארוסה שרשאי לישא אחרת עליה אף שבדעתו לכנוס ארוסתו ומטעם שהשניה אינה אסורה כיון שעדיין הראשונה אינה אשתו וגם הראשונה תהא מותרת לכנוס אחר נשואי שניה שהרי בהיתר נתקדשה לו קמ"ל דאסור. ובה"י פירש הרמ"א בע"א ע"ש. ועי' ב"ש. ובגוף הדין חולק החכם צבי בתשובתו סי' קכ"ד ופסק דבארוסה נמי החרים ר"ג ע"ש: וכ"פ בתשובת מיימונית סי' ל"ד ומהר"י סג"ל סק"א אבל בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן קי"ב ובחושן משפט סימן נ"ב פסק כמהרי"ק דבארוסה לא החרים וכ"כ מבי"ט ח"ב סימן ר"ט. ומהרשד"ם חא"ה סימן ע"ח. בן עשיר שקידש בתולה אחת שפחה עברית שבבית לפני עדים ואח"כ נתחרט וגם אביו ובני משפחתו מוחין בדבר שלא להכניסה לנשואין והבתולה אינה רוצה לקבל גיטה והוא רוצה לישא אחרת אם יש למנוע מחמת חר"ג. פסק שבות יעקב ח"ב סי' קי"ב דאין למונעו מחמת חר"ג דבארוסה לא החרים. ולפי דברי החכם צבי הנ"ל שחולק עליו ופסק דבארוסה נמי החרים ר"ג. יש למנעו: וכנה"ג בהגהת ב"י סעיף נ"ט העלה דמהרי"ק איירי כשהראשון באירוסין אבל כשהראשונה בנשואין אעפ"י שהשניה היא באירוסין עובר על חר"ג דלא כהרשד"ם חא"ה סימן ע"ח דס"ל דכל שהשניה אינה בנשואין אלא באירוסין לבד לא עבר על חר"ג ע"ש: ועיין תשובת ב"י סימן י"ב מדיני גיטין ומהרי"ט חא"ה סימן ח' ומר"י הלוי סימן כ"א קטן שנפלה לו יבמה ובעודנו קטן נשתדך לבת זוגו וכעת הוא בן י"ג שנים ויום א' ולא הביא ב' שערות וזמן הנשואין הגיע ואבי הבת רוצה להשיא לו בתו כתנאי השידוכין. האם יש למנוע לישא משודכת מכח חר"ג אע"ג דכתב ביבמה לא החרים היינו ברוצה לייבם על אשתו הנשואה משא"כ ברוצה לישא על יבמתו הזקוקה פסק בחכם צבי שאלה קט"ז דמותר לישא משודכתו קודם שיחלוץ היבמה ואין בזה משום חר"ג ואפי' לרמ"א דפסק דנהג במקום מצוה ואפי' במקום יבום וצריך לחלוץ. היינו שיוכל לחלוץ אבל אונס כי הכא לא ע"ש. וע"ע סימן ק"ד.
(כב) שנשתטית: כתב הכל בו דאין להתיר חר"ג אלא עפ"י מאה אנשים מג' קהלות מג' ארצות ובד"מ כתב דא"צ בזה הזמן להתיר ע"י מאה אנשים כי כבר כלה הזמן חר"ג ואינו אלא מנהג שנהג להחמיר. מיהו ב"ח כתב קבלה היא מגדולי עולם שיציע הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים וגם ישליש סך הכתובה ונדוניא ותוס' כתובה ביד הבית דין ואח"כ ישא אחרת: ועוד כ' בסי' קי"ט שיתן הגט ביד שליח הולכה שיהיה הגט בידו עד שתתשפה וחייב לייחד לה בית בפני עצמה וישמור אותה ממנהג הפקר וחייב ליתן לה מזונות: ודבריו שם מ"ש בשם רש"ל סותרים למ"ש בסי' זה ע"ש: ואם אין ידו משגת להשלים הכתובה כתב בתשו' צמח צדק סימן ס"ו דיש תקנה דקרובים ימכרו הכתובה לבעלה בטובת הנאה בכדי דמי' שיהיו מספיק לה הרווחים למזונותיה ולפרנסה ע"ש: ואחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים ב"ש.
(כג) להחמיר: דשם נתבאר דאין יכול לישא שתי נשים שחר"ג אין המקום גורם אלא אקרקפתא דגברי: וכתב הרש"ך ח"ב סימן ל"ז דאינו חייב לקיים חר"ג אלא כשהוא נשוי אשה מן המקום שיצא משם אבל אם לא היה נשוי אשה מן המקום שיצא משם יוכל לישא כאן במקום שאינו נוהג חר"ג שתי נשים. אבל מהריב"ל ח"ג סימן ק"ך כתב אפי' בשלא נשא במקום שנהג חר"ג אלא שנשא אשה במקום שאינו נוהג חר"ג ורצה לישא אשה על אשתו אסור הואיל והוא ממקום שנהג חר"ג וכנה"ג פסק כמהריב"ל מ"ש בהגהת ב"י סעיף ב'. ההולך ממקום שלא נהגו חר"ג למקום שנהגו חר"ג אינו יוכל לישא אשה על אשתו במקום שנהגו חר"ג. מי שעלה לא"י ולא עלתה אשתו עמו ורוצה לישא שם אשה אחרת וחושש לחר"ג שולח לה גט ע"י שליח ומשער הזמן שאיפשר שהגיע גט לידה ונושא אחרת הר"ם מטראני ח"א סימן ר"י. וכתב כנה"ג עליו ותמה אני אם הוא חושש לחר"ג לישא אשה אחרת למה לא חשש ג"כ לחר"ג שלא לגרשה בע"כ ומה תקנה מצא לו שישלח לה גט בע"כ. ויש לדחוק דבגירושין. דבשעת גירושין עובר על החרם ותו לא אבל לישא אשה אחרת כל עוד דאגידא ביה עובר על החרם ובעמוד והוצי' קאי.
(כד) החמישי: עיין כנה"ג.
(כה) מהן: פי' השניה תדחה מפני הראשונה אא"כ שהראשונה מקבלת גט ברצון עיין תשובת מהרש"ל סי' י"ד.
(כו) אחר: משום חר"ג. ועיין תשובת צ"צ סימן ע' דפסק שם דדוקא אם המירה ברצון אבל אם המירה באונס אין רשאי לישא אחרת ע"ש ועיין כנה"ג.