בית שמואל על אבן העזר א
סעיף א
עריכה(א) חייב כל אדם לישא אשה: וחייב לבעול בכל עונה אפי' שהרשת את בעלה שימנע עונתה חייב לבעול בכל עונה עד שיהי' לו בנים כ"כ הרמב"ם פט"ו ה' אישות וכן איתא לקמן סי' ע"ו ומשמע אחר שיהיה לו בנים מהני רשות שלה אפי' אם יכול להוליד וא"י מנ"ל לרמב"ם חילוק זה דמהני מחילה שלה אחר הקיום פו"ר ולא מהני קודם שקיים פו"ר דהא אפי' אם קיים פו"ר מ"מ חייב לקיים לערב אל תנח ידך אף על גב דכתבתי בסמוך מצוה לערב אינו אלא מדרבנן, מ"מ מנ"ל דמהני מחילה שלה, וראיתי במגי"ד שכתב שם דלמד הרמב"ם מסוגיא פרק אעפ"י דמבעיא ליה בש"ס על מתני' דתנא התלמידים יוצאים שלא ברשות ל' יום ברשות כמה והשיב לו ברשות כמה דבעי ש"מ רשות מהני מיהו קשה א"כ למה לא מהני רשות שלה אפילו לא קיים פו"ר אלא ודאי הסוגיא לא איירי לבטל מצות פו"ר אם כן מנ"ל דמהני לבטל מצות לערב אל תנח דלמא איירי דהוא מקיים לערב אל תנח במקום שהולך אלא איירי דהיא יכולה למחול עונה שלה:
סעיף ב
עריכה(ב) אין מוכרין ס"ת אלא כדי ללמוד תורה: בכלל זה איתא הספקת תלמידים ובכלל לישא אשה איתא להשיא יתומים כמ"ש באורח חיים סי' קנ"ג ושאר ספרים נמי אסור למכור כמ"ש ביורה דעה סי' ר"ע, וכתב בחלקת מחוקק דוקא משום מצות פריה ורביה מוכרים ספר תורה אבל להשיא יתומה אין מוכרים כי היא אינה מצווה על פו"ר אלא דוקא להשיא יתום מוכרים משום פו"ר מיהו למ"ש לקמן דמוכרים ס"ת לקיים לערב אל תנח י"ל להשיא יתומה נמי מוכרים ס"ת לקיים לשבת יצרה דאשה נמי מצווה על שבת כמ"ש בתו' ב"ב דף י"ג ובתוספת גיטין דף מ"א ונכלל נמי בכלל לישא אשה היינו אפילו אם כבר קיים פו"ר כן מוכרים להשיא למי שקיים פו"ר או להשיא יתומה וכ"כ במ"א סי' קנ"ג מיהו מ"ש סוף סי"ג בהג"ה בשם הש"ג אשה אל תשב בלא בעל משום חשד משמע דאינה מצווה על שבת וכן משמע בתו' ריש חגיגה גם בתו' הנ"ל לא כתבו את זאת דאשה מצווה על שבת אלא לחד תירוץ ועיין בתשו' רד"ך כתב נמי האשה מצווה על שבת ועיין באו"ח יחיד שיש לו ס"ת ורוצה למכור ולעשות במעות מה שרוצה:
סעיף ג
עריכה(ג) מצוה ע"כ אדם שישא בן י"ח: אף על גב דכל המצות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג מ"מ מצוה זו קבלו חז"ל שבן י"ח לחופה מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה והתחלת למוד הוא מבן ט"ו ואילך ח"מ וכתב המגיד רפט"ו ה"א דמצוה היא שישא בהתחלת שנת י"ח, והמקדים לישא בן י"ג מצוה מן המובחר היינו י"ג שלימות וכן פי' הב"י וכן משמע ברמב"ם פכ"א קודם שנעשה גדול אסור לישא אבל רש"י ותו' ס"ל חצי שנה או שנה קודם שנעשה גדול נמי מצוה וב"ח כתב בן י"ח ובן י"ג דכתב הטור מיירי בשנים שלמות וקודם התחלת שנת י"ג איכא איסור שישא ובשנ' י"ג מחלק אם האב משיא את בנו איכא מצוה וקידושין תופסים מדרבנן וצריכה גט מדרבנן ועיקר ראיה שלו מסי' קמ"א ויש לדחות כמ"ש שם גם בתוס' פ' הנשרפין דף ע"ו ומכח דליתא חילוק זה דהא הקשו שם על הא דאמר שם סמוך לפרקן מצוה שישיא האב את בניו מש"ס יבמות דאיתא שם קטן לא תקנו ליה נשואין ולפי חילוק שלו לק"מ כי דוקא בשהשיא אביו לקטן אז איכא מצוה:
(ד) דהוי כזנות: ע' תוס' שם ובס"פ האשה רבה ובהרא"ש פ"ב דקידושין כתבו דלא הוי זנות כיון בקדושין היא אצלו וכן מוכח מראיה שהביאו תוס' מקטן שהשיאו אביו אפילו קודם י"ג ליכא זנות ומ"ש ס"פ הנ"ל אף על גב דלא תיקנו רבנן נישואין לקטן מ"מ אמר ר"י דליכא איסורא דלא חשיבא ביאת זנות ומצוה נמי איכא וכו' כדאמרינן בהנשרפין וכו' דמשמע לכאורה מתו' דאיירי במשיא בשנת י"ג דוקא אז הוי מצוה אבל קודם לכן הוי כזנות וכן הבין ב"ח ולית' אלא כוונת תוס' להוכיח אפילו היכא דלא תקנו חז"ל נישואין מ"מ לא הוי זנות וראיה בשנת י"ג לא תקנו חז"ל נישואין מ"מ ליכ' זנות ואפילו מצוה איכ' ש"מ אפי' היכ' דלא תקנו חז"ל נישואין ליכ' זנות וכ"כ בדרישה, ומ"ש הטור קודם י"ג הוי כזנות קשה דסותר למ"ש הרא"ש וע' בפרישה דיבם קטן שבא על יבמתו אינו קונה אותה אלא מדרבנן כ"כ תוס' קידושין דף י"ט:
(ה) מותר להתאחר: כ"כ הרמב"ם והוא שאין יצרו מתגבר עליו והרא"ש כתב קצבה לאותו לימוד לא ידענ' שלא יתכן שיתבטל פ"ו כל ימיו שלא מצינו זה אלא בן עזאי שחשקה נפשו בתורה, והרמב"ם משמע דס"ל באמת אין קצבה לדבר אלא בן עזאי שחשקה נפשו בתורה היה לו היתר לבטל פריה ורביה אף על גב דהיה לו אפשר לישא אשה ולא יהיה לו טרחא משום מזונות והיינו מ"ש המחבר בסעיף אח"ז אבל אדם אחר צריך לישא אשה כשלא יהיה טרחא בשביל מזונות אבל אם יהיה טרח' בשביל מזונות ויצרו אינו מתגבר עליו מותר להתאחר כל זמן שאין יצרו מתגבר עליו ואין קצבה לדבר:
(ו) ובזמן הזה נהגו שלא לכוף: עיין במרדכי ובאגודה כתבו בחוץ לארץ אין כופין גם דין הוא שנגזר על עצמינו שלא לישא אשה אלא אין גוזרים גזירה על הציבור אא"כ רוב ציבור יכולים לעמוד בו הלכך עכ"פ אין כופין אם אינו מקיים פריה ורביה אפי' בארץ ישראל וע' סוף סימן כ"ד:
(ז) ואפי' בנשא אשה ושהה י"ש: עי' בריב"ש סי' ט"ו ושם הוציא הרב דין זה וע' בח"מ שכתב הריב"ש כתב להיפוך כוונתו שם בריב"ש מי שרוצה לישא אשה עקרה מסתבר טפי שכופין אותו ולהרב רמ"א משמע דמסתבר טפי לכופו אפי' נשא כבר אשה ושהה י"ש ואם רצה לגרש בזה"ז בע"כ אחר ששהה י"ש נראה בכה"ג לא גזר ר"ג וע' סימן קנ"ד:
סעיף ה
עריכה(ח) והוא שלא יהיה הבן סריס: משמע הקפידה היא שלא יהיו סריסים או איילונית דאינן ראוים כלל להוליד אבל אם הם ראוים להוליד אלא נשא אשה איילוני' והיא נשואה לסריס תו אביהם פטור מפריה ורביה. וכן כתב בחלקת מחוקק:
סעיף ו
עריכה(ט) בד"א כשהיו בני בנים זכר ונקבה: כ"כ הרמב"ם פט"ו משמע שני זכרים ומכל שכן שתי נקבות לא מהני וכן הוא דעת הסמ"ג מ"ע ע"ט וכ"כ הסמ"ק וכן הובא בטור יורה דעה סי' שצ"ב וכ"כ בפרישה וב"ח דכן הוא גירס' בטור בסי' זה ועיין בת"ה סימן רס"ז לישב הסוגיא ועיין תשו' מהר"מ מלובלין, אבל תוס' ס"ל שני זכרים מהני כיון שבאו מזכר ונקבה ולפי הגירס' שלנו בטור בסי' זה מהני אפי' שתי נקבות וכ"כ בש"ג פ' הבע"י:
(י) והניח א' מה' וכו': ואם היו לו ב' זכרים והם הניחו זכר ונקבה לא קיים פריה ורביה ד"מ כי לפי המסקנא בש"ס לא אמרינן בני בנים משלימים, ואם הבן קיים והבת מתה והניחה בת קיים פריה ורביה, ואם הבן קיים ולא הוליד עדיין והבת מתה והניחה בן נראה דלא קיים פרו ורבו, כתב בחלקת מחוקק יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם האב קיים פרו ורבו ואם נקרא בנו לכל דבר, ויש להביא ראיה מ"ש בהגהת סמ"ק והב"ח הביא ביורה דעה סי' קצ"ה אשה מוזהרת שאל תשכב על סדין ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר גזירה שמא ישא אחותו מאביו -- נשמע דהוי בנו לכל דבר:
(יא) היה הבן ממזר: בספר חסידים סי' ת"ק כ' דלא קיים פרו ורבו כשהוליד ממזר דק"ל ממזר אינו חי ואפשר הספר חסידים איירי כשאינו יודע דהוא ממזר אז ממזר אינו חי אבל אם ידוע דהוא ממזר קיים האב פרו ורבו דאז חי:
סעיף ז
עריכה(יב) בנים בהיותו עכו"ם: אף על גב דקי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"מ כיון דבנכרותו כבר קיים פ"ו דאז היה זרעו מיוחס אחריו לכן הוא פטור כ"כ תוס' ועיין בת"ה סי' רע"ז לענין בכורה קשה ג"כ קושיא זו ושם לא שייך תירוץ זה ב"ה ומשמע מתוס' אפילו לא נתגיירו בניו עמו קיים פ"ו וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' רכ"ג אלא המחבר פוסק כרמב"ם והטור דס"ל דוקא שנתגיירו הבנים, אף על גב בח"ש פוסק כמהרי"ל וטעמו מבואר בתשו' דמדמה ח"ש לעכו"ם משום דס"ל אפילו לא נתגיירו הבנים ג"כ קיים פ"ו מ"מ המחבר בח"ש לא פוסק מטעם זה אלא מחמת שאר טעמים שכתב שם בתשובה:
סעיף ח
עריכה(יג) אסור לו לעמוד בלא אשה: איסור מדרבנן הוא אף על גב דילפינן מקר' לא טוב היות לבדו אסמכתא הוא עיין ברמב"ם פט"ו ה"א ורמב"ן במלחמות ה' מסופק בזה:
(יד) אשה בת בנים: כתב הרי"ף ורמב"ם והרא"ש מדרבנן הוא החיוב וכתב הרמב"ן שם דאין כופין אותו לכ"ע דלא תקנה הוא אלא כעין ישוב דרך ארץ ואין מחמירים עליו כ"כ:
(טו) אלא ישא וכו': לענין מכירת ס"ת יש כאן ג' דינים א' מכירת ס"ת בשביל פ"ו וב' בשביל לערב אל תנח ידך ג' כדי שלא ישב בלא אשה שלא יבוא לידי עבירה, והנה בשביל פ"ו מוכרים ס"ת לכ"ע, ובשביל לערב א"ת מבואר בש"ע הפלוגתא ודין ג' בשביל שלא ישב בלא אשה אין מבואר כאן ומצינו פלוגתא בזה הנ"י ס"ל דאין מוכרים אף על גב בח"מ רצה לפרש דברי הנ"י בע"א אנ"ל וכן הבין ב"ח דהנ"י ס"ל דאין מוכרים ומה שהביא בח"מ ראיה מדברי הת"ה שהביא בסמוך דגרע טפי לישב בלא אשה י"ל לענין מכירת ס"ת שאני דצריך לעשות בדמים מצוה ולא הצלת עבירה והרמב"ן במלחמות ה' ס"ל דמוכרים, ואז כשמוכרח למכור ס"ת צריך לישא אשה ב"ב אלא כשא"א לישא אשה בת בנים ישא אשה שאינה ב"ב, ובפלוגתא זו לא שייך להחמיר כי החומרא קולא היא לענין מכירת ס"ת ואין להביא ראיה מדברי הרא"ש שכתב לשיטת הפוסקים דאינו מוכר ס"ת שאינו מחויב למכור ס"ת משמע אם רוצה למכור רשות בידו למכור כי י"ל הרא"ש לטעמו אזיל דס"ל יחיד רשאי למכור ס"ת כמ"ש בא"ח שם:
(טז) וי"א שאפילו וכו': לדעת המחבר נראה דס"ל עיקר כדעת הראשונה וליתא דהא הרא"ש כ' דמוכרים אף על גב דקיים פ"ו וכן הוא דעת המאור ורמב"ן והריטב"א והנ"י ולא מצינו בהדיא מי שסובר כדיעה הראשונה אלא הרא"ש ובעל המאור הבינו כן מדברי הרי"ף ואין מוכרח כמ"ש במלחמות ה' ומ"ש ב"ח בשם תוס' דף ס"א דס"ל דאין מוכרים ל"ד כי שם כתבו כן אליבא דמתני' אבל לר' יהושע פשיטא דצריך למכור וכן עיקר, ומ"מ נצרך הא דאר"נ אסור לעמוד בלא אשה דלא תימא כשא"א לו לישא אשה בת בנים ישב בלא אשה קמ"ל להא דר"נ דאסור לעמוד בלא אשה:
(יז) לישב בלא אשה: והטעם הוא משום חשש קטטה יכול לבטל מצות פ"ו אבל משום חשש קטטות אין לעשות עבירה כי יש לחוש פן יתגבר עליו היצר הרע:
סעיף ט
עריכה(יח) והוא דאפשר: הנה אם היא מוחל' ורצונה להסתפק במיעוט בוודאי רשאי לישא אפילו אם א"א למיקם בסיפוקייהו וכ"כ בח"מ מיהו ביבמה נראה אפילו אם היא מוחלת מ"מ מוטל על הב"ד ליתן לה עצה טובה שאל תנשא לו וכן מוכח בא"ש פ' החולץ דהקשה שם ושבקינן והתניא וכו' וכן משמע מלשון הש"ג שם:
(יט) עונה בחדש: היינו אם הוא ת"ח דעונה שלו בכל שבת ואפילו אם יש לו כמה נשים אין מוטל עליו העונה יותר רק העונה מה שחייב כשיש לו אשה א' כמ"ש לקמן סי' ע"ו וברמב"ם ובטור ולא כנ"י פ' החולץ דמחלק בין יבמה לשאר נשים:
(כ) ובמקום שנהגו וכו': אפי' בלא חרם רבינו גרשום כיון שנהגו הוי כאלו התנה כן אלא מחמת המנהג מהני ריצוי שלה אבל משום חרם רבינו גרשום לא מהני ריצוי שלה ד"מ:
סעיף י
עריכה(כא) ר"ג החרים וכו': הטעם מבואר בהג"מ דכתובות משום קטטה תיקון ולא משום דררא דאיסורא וכתב בד"מ נ"מ מזה היכא דאיכא פלוגתא בתקנתא המקיל לא הפסיד כיון דליכא חשש איסור גם כתב עכשיו אחר אלף חמישי כבר כלה הזמן ומכאן ואילך אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר ואין אתה רשאי להתיר בפניהם לכן במקום ספיקא מעמידים על דין תורה:
(כב) וכן בארוסה וכו': כלומר כמו שלא תיקן כלום ביבמה ורשאי ליבם אף על גב דיש לו אשה כן לא תיקן בארוסה היינו אם אינו רוצה לכנוס אין כופין אותו לכנוס כיון דרוצה לגרש אותה אבל אם אינו רוצה לגרשה כופין אותו לכנוס או לגרש אבל משמעות ההג"ה משמע וכן בארוסה לא תיקן ורשאי לישא אחרת ובמהרי"ק ליתא שום משמעות לזה וע"כ צ"ל כמ"ש:
(כג) כגון נשתטית: כתב הכלבו דאין להתיר חרם רבינו גרשום אלא ע"פ מאה אנשים מג' קהלות מג' ארצות ובד"מ כתב דא"צ בזה"ז להתיר ע"י מאה אנשים כי כבר כלה הזמן חרם רבינו גרשום ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר לכן כלל כאן אלו שנים דינים יחדיו כשנשתטי' או כשהוא מן הדין לגרשה ש"מ שניהם שוין וכשהוא מן הדין לגרשה לא תיקן ר"ג כמ"ש בסי' קט"ו מיהו ב"ח כתב קבלה היא מגדולי העולם שיציעו הענין לפני הגדולים שבאותו הדור ויסכימו בהיתר מאה רבנים וגם ישליש סך הכתובה ונידוני' ות"כ ביד הב"ד ואח"כ ישא אחרת ועוד כתב בסי' קי"ט שיתן הגט ביד שליח הולכ' שיהיה הגט בידו עד שתשתפה וחייב ליחד לה בית בפני עצמ' וישמו' אות' ממנהג הפקר וחייב ליתן לה מזונו' ודבריו שם מ"ש בשם מהרש"ל סותרים למ"ש בסי' זה ואם אין ידו משגת להשליש הכתובה כ' בתשובת צמח צדק סי' ס"ז דיש תקנ' דקרובי' ימכרו הכתוב' לבעלה בטובת הנאה ויתן לה מזונות, ואחר שתתרפא חייב לגרשה מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים:
(כד) לגרש אחת מהן: היינו השני' חייב לגרש אא"כ הראשונה מקבלת הגט ברצון ועיי' תשו' רש"ל סימן י"ד:
(כה) מזכה לה הגט ע"י אחר: משום חרם רבינו גרשום ובד"מ נתן טעם אפילו בלא חרם רבינו גרשום צריך לזכות לה הגט דיש לחוש שתתיבם צרתה והיא אסורה להתיבם משום צרת סוטה לכן מנהג יפה הוא במקום דנוהגים ליבם ועיין סימן ק"מ, ועיין תשו' צ"צ סי' ע' אם המירה באונס אם הדין ג"כ כמו אם המירה ברצון: