רש"ש על המשנה/תרומות/ד
רש"ש על המשנה מסכת תרומות פרק ד
<< · רש"ש על המשנה · מסכת תרומות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
עריכהמוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למק"א. פתח בתרומה ומעשרות וסיים בתרומה לבדה ונ"ל דאה"נ דמעשרות מודה ת"ק דמוציא אף למק"א דהואיל דיש להם שיעור מה"ת כל של"ת כשיעור הוי טבל גמור משא"כ בתרומה דמה"ת חטה אחת פוטרת ואף דדעתו היתה להוסיף עוד (ע' לקמן מ"ג עלה בידו מס"א כו') מ"מ רבנן גזרו משום דנראה כמו מהפטור עה"ח ורמ"א אף כו' תו"מ ר"ל דשוו להדדי וכמו דמעשרין כן תורמין ובמש"כ מיושב מה שגמגם בזה בתור"ע דמה"ת כולו טבל גמור כיון דדעתו להוסיף הגע עצמך אם יש לו כרי גדול הכי יצטרך להרים התרומה בב"א ומש"כ עוד התינח אם מפריש עוד ב"ס כו' ואני אוסיף עוד התינח אם מפריש על הסאה הב' על המעשרות הנצרכות:
ב
עריכהברע"ב ד"ה וחכ"א כו' והשאר מתנה בעלמא דיהיב ללוי כ"ה בר"ש קשה דא"כ המותר הוא טבול למ"ע והיה צריך להודיעו:
ד
עריכהפיחת עשרה כו' נל"פ דקאי אהא דתורם כבינונית ואף שנתגלה אח"כ שפיחת כו' מדרך הפרשת בעה"ב מ"מ כיון שלא פירש לו והוא ל"י דעתו הוה כאלו פירש לו בבינונית: בתוי"ט ד"ה אפי' כו' שאם תאמר דכשיעור הוי תרומה נמצא כו' מדומעין זב"ז התו"ח הקשה ממ"א דמוציא תרומה עליו וכן במ"ג בעלה בידו א' מס"א ולפמש"כ במ"א לק"מ. דהתם כיון שהיה בדעתו להוסיף לכן הוי עדיין כולו טבל גמור עד שישלים למה שהיה בדעתו מתחלה אבל הכא אם תאמר דכשיעור הוי תרומה ע"כ נצטרך לומר דמקצתו הוה מתוקן כגון אם היו חמשים סאה ודרך הבעה"ב לתרום בעין יפה היה התרומה סאה ורביעית סאה והוא לא תרם אלא סאה א"ת דהויא תרומה א"כ מ' סאה נתקן ועשרה עדיין טבל:
ה
עריכהברע"ב ד"ה אחד מעשרה כו' והלוי יתן לו חולין כו'. תמוה דממ"נ אם כוונתו למ"ש הר"ש דהריבוי יפריש תחלה לשם מע"ר א"כ למה יתן לו הלוי חולין כנגדו ואם כוונתו כפשוטו (וכ"נ שהבינו התוי"ט בר"פ דלקמן ד"ה ואם) א"כ מאי קאמר תו והא כו' ולא יעשנו תרומה דכיון דכבר נטלה ממנו ת"ג איך יכול לעשותו תרומה על מק"א עי' בדבריו ברפ"א ואף לת"מ לדעתי א"י להפריש ממנו ודע דמ"ש התו"ח חילוק גירסאות בין הר"ש להרמב"ם אנכי לא אראה שום משמעות בר"ש מזה. וגם אין מקום לחלק בין מק"א לטבל זה שהופרש ממנו עתה וכציור הר"ש. ומ"ש הרע"ב עוד אבל ת"מ מפרישין שלא מה"מ וכ"מ בפי' הר"מ ק"ל הא מדרבנן מיהת בעינן מה"מ כדמוכח בגיטין (למ"ד ב') וכמש"כ התוס' שם. אמנם הרמב"ם לשיטתו בחבורו פ"ג מה"ת ה"כ שכ' ות"ח א"ת אלא מה"מ דמשמע דאין בו איסור רק ת"ח הנהיגו א"ע בכך:
ו
עריכהבתוי"ט ד"ה והשוקל משובח משלשתן כו'. וראיתי בירושלמי כו' אר"ח תיפתר בשלשתן כו' כלומר דמשלשתן כו'. ור"ל דהמ' איננו פה מ' היתרון אלא לשמוש מן וא"כ גם הוא נכנס במנין השלשה וכיוצא בזה בעירובין פ"ה מ"ג עשה אמצעי אם שלשתן להיותן כאחד ע"ש:
ח
עריכהבתור"ע אות ל"א בסוף וצ"ע בלישנא דהרמב"ם שם כו' וגם למאי הלכתא כתב דעולה במנין לחודיה ע"ש ולענ"ד נ"מ היכא דנפלה גדולה למאה קטנות ואח"כ דרסן אחר שלא ידע ונתערבו כולן יחד דאף דעתה אין מאה מ"מ כיון דבשעה שנפלה היה מאה במנין ואע"ג דאז היה ניכר ול"נ מ"מ עתה אינה ניכרת ומתבטלת וכה"ג כ' התור"ע בעצמו לקמן בספ"ה בשם תשובת הרשב"א בטחנן ופחתו והחטין של תרומה היו יפות ומשמע דאפי' לא נודע קודם הטחינה דלא נתבטלה אז ודו"ק:
יא
עריכהבתוי"ט ד"ה וקפאה כו' וכיו"ב פי' הרמב"ם שהמלה עברית כו' ואמרו במי שרוצה להסיר כו' והוא ע"ד ודשנו אה"מ דס"פ במדבר. ועמש"כ בהגהותי למ"ר בראשית פל"ד אות א' דפוס השני: