רש"ש על המשנה/פרה/ט

רש"ש על המשנה מסכת פרה פרק ט

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

בהרע"ב ד"ה מים כ"ש. שאינן כשרים להזאה. אפי' מים חיים פוסלין. עי' לעיל פ"ה מ"ו. ואולי כוונתו לאפוקי מים שנתקדשו:

ב

נפלו לתוכה שקצים ורמשים ונתבקעו או שנשתנו מראיהן. נל"פ דנשתנו מראיהן קאי אשקצים ורמשים הנזכרים דומיא דנתבקעו ודלא כהרמב"ם והרע"ב דקאי אמים דמאן דכר שמייהו. ועי' בכ"מ פ"ט מהל' פרה הי"א שהיה לפניו הגי' ברמב"ם שם גבי חפושית ולא נשתנו מראיה וכתב שט"ס הוא וצריך להגיה ול"נ מראיהן וקאי אמים. ואני אומר דגי' זו עיקרית וחזר בו הרמב"ם מפירושו מטעמא דאמרן:

ה

תוי"ט ד"ה בשרה טמא. אבל אדם וכלים לא כו'. סותר למש"כ בדבור הקודם בשם הרמב"ם והוא מהספרי. ולעד"נ דע"כ לא דקדק הש"ס בפסחים שם מדקתני בשרה טמא מכלל דטומאה חמורה לא מטמאו אלא למאי דדחי דר"י נמי מודה בטומאה קלה. אבל לשנויא דר"א שם דר"י מטהר לגמרי (וכן לרנב"י שם) י"ל דלת"ק אפי' טומאה חמורה נמי מטמאו ונקיט בשרה משום רבותא דר"י דמטהר אפי' הבשר. אבל העיקר נ"ל כיון דאשכחן בתוספתא וספרי דהזקנים טהרו (ואפי' ר"ע עצמו שהיה מטמא מתחלה משמע שחזר בו) כמו שהביא התוי"ט לקמן. קשה לומר דיסתום רבי במתני' נגדן. אלא צ"ל דע"כ לא טהרו אלא מטומאה חמורה אבל טומאה קלה לטמא הבשר לא שמענו (ומה דאיתא בספרי שטהרו את בשרה נראה דט"ס הוא שכן בתוספתא ליתא). ובזה (ר"ל בטומאת בשר) פליגי כאן ת"ק ור"י. וראוי לפ"ז לפסוק כת"ק. והרמב"ם שפסק כר"י י"ל שהוא מפרש דטעמא דת"ק הוא שסובר דמשקין מטמאין אוכלים מה"ת. אבל לדידן דקי"ל דאינו אלא מדרבנן לא גזרו כאן במילתא דלא שכיחא. וזהו ג"כ טעמא דר"י וכרנב"י דחזר לגמרי כר"מ עי' בסוגיא דפסחים שם ותבין:

ז

בהרע"ב ד"ה רא"א. וא"א דליכא פורתא מאפר חטאת תמוה דאטו נצרך שיפול מהאפר על המוזה דהמים נתקדשו ומטהרים בפ"ע אפי' בלתי תערובות מאפר עי' לעיל פ"ו מ"ג והטפי בתוכה אע"פ שפיו צר כ"ש כו'. אלא דטעמא דרבנן דסברי הזאה צריכה שיעור וחיישי דאפר מקלה ימעט השיעור. ור"א ס"ל דא"צ שיעור וזהו כוונת הר"ש והרע"ב הוסיף וגרע במחכ"ת:

ח

בהרע"ב. ונהי כו' טמא לכל מילי כו'. היינו היכא דנוגע או נושא שלא לצורך ועמש"כ בס"פ דלקמן: