רש"ש על המשנה/פאה/ו

רש"ש על המשנה מסכת פאה פרק ו

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

בתוי"ט ד"ה הבקר לעניים הבקר. ועוד י"ל כו' נ"ב ועוד י"ל דדריש זה מאידך תעזוב אותם דב' פעמים כתב קרא בפ' קדושים (י"ט י') ובפ' אמור (כ"ג. כ"ב). אח"ז ראיתי בספר זרע יצחק שהקדימני בזה. ואח"ז ראיתי בס' ערוך לנר נדה נ"א. ונדפס מחדש פי' הראב"ד על תו"כ וראיתי לו בפ' קדושים מניין שספק לקט לקט כו' ת"ל לעני ולגר תעזוב אותם כתב וז"ל: ת"ל תעזוב אותם מפרש בירושלמי הנח לפניהם משלך. נ"ל מדכתיב תעזוב יתירה א' כאן וא' בפ' אמור ע"כ:

ב

בתוס' רע"א אות ס' בד"ה בר"ש הביא קושיות הירושלמי. ותמיהני הלא לפנינו כו'. [נ"ב כבר העיר ע"ז בס' לחם שמים כאן.- מהגרמ"ש]:

ג

ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח העומר שהחזיק כו' מודים שאינו שכחה. המפרשים נדחקו מאד ולענ"ד נל"פ שהם ג' דינים חלוקים כמו שהבדלתים ובמשנה שאחריה אינו מפרש רק דין דראשי שורות ובב' גווני א' אם שכח מראש השורה והוא שהתחיל לעמר מעומר השני והטעם כמו שהביא הר"ש מירושלמי כי תקצור ושכחת פי' שהתחיל לקצור ואח"כ תשכח וילפינן שכחת עומר מקציר ב' ששכח בסוף השורה והטעם מפורש במשנה שאינו בבל תשוב כיון שלא עבר ממנו והלאה וכ"ז מיירי שאין שם יותר מב' שורות דאין כאן עומר שכנגדו מוכיח דאין שורה בפחות משלשה עיין בר"ש סוף מ"ד מהירושלמי ודין הב' דעומר שכנגדו מוכיח המשנה אינה מפרשתו רק התוספתא כיצד מי שהיה לו עשר שורות כו' ודין הג' פשוט וא"צ פירוש:

ה

ב' הוצני פשתן שכחה כו'. המפרשים פירשוהו מלשון הוצין וא"כ הנו"ן איננה שרשית (כי בנפרד הוא הוצא) רק משמשת לרבוי וקשה א' דא"כ הל"ל הוצי כמו בב"ק (צ"ו) ודוכתי טובא. ב' דמשמע דג' קנים אינם שכחה וכ"כ להדיא השנ"א וזה תימא דמ"ש מתבואה דדוקא ג' עומרים ולא ג' קנים. לכן הנלע"ד שהוא מלשון הצן (יחזקאל כ"ג) והמפרשים פירשוהו לפי הענין כי לא נמצא לו ריע בתנ"ך ויש לפרשו שהוא לשון קבוצה וכן הכא. וכמו צבורי זיתים:

ו

[בתוס' חדשים בד"ה בתוי"ט. אבל באמת נעלם מהרב גמרא דב"מ כו' נ"ב כן העיר בס' משנת חכמים ע"ש. - מהגרמ"ש]:

ח

איזו היא קמה שמצלת אה"ע (עמש"כ לעיל פ"ב מ"ז) כל שאינה שכחה. נראה דבא לומר בין שלא שכחה (כפי' הר"ש) בין ששכחה אלא שיש בה סאתים (כמ"ש הרמב"ם) וכיוצא בה:

ט

סאה תבואה עקורה כו'. לכאורה ה"נ דר"ל דעדיין לא עמרה רק שעקרה ולכן אם היו שתיהן עקורות היו מצטרפות אפילו לרבנן דר"ג דלעיל וכמו קמה דמצטרפת [ובתוס' דב"מ (צ"א ב') ד"ה שור איתא דתלושים חשובים כאגודה אחת ומחובר כל קלח וקלח חשוב בפ"ע ע"ש וא"כ בנידן שלפנינו הוה ק"ו מקמה] אולם הר"ש הביא מירושלמי דאתי כר"ג וא"כ הוי מחלוקת ואח"כ סתם והרמב"ם פסק כרבנן:

יא

ואם היה מתכוון ליטול את הגס הגס. ר"ל דעיקר כוונתו היא ללקט את הגסין מחמת חשיבותן וחס עלייהו שלא יגנבו וכיוצא ואגבן מלקט גם את הדקין ובזה א"ש הירושלמי שהביא הר"ש ונכון בעז"ה: