רש"ש על המשנה/פאה/ז

רש"ש על המשנה מסכת פאה פרק ז

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

א

כל זית שיש לו שם בשדה. נראה דשם פי' בכאן פירסום כמו ויעש דוד שם (שמואל ב' ח') ובזה א"ש מה שאמר בד"א כו' וא"ש נמי הרבותא דזית הנטופה בשעתו: שם. שהיה שפכוני או בישני. לכאורה קשה ת"ל דהיינו במעשיו. ונ"ל דזה מתורץ בדקדוק לישנא דמתני' שהיה כו' שהוא כו' דהיה פי' שהיה בימים הקודמים שפכוני כו' ועכשיו אין בו יתרון מאומה על חביריו. רק שנשאר לו שם זה גם עתה:

ב

עיין בשנ"א. ומה שכתב שם בהגהות הרי"ף דעוללות נוהגות ג"כ בשאר אילנות. נסתר מהברייתא בחולין (קל"א) דבכרם חשיב שם ד' מתנות עניים ובתוכם עוללות ובאילן לא חשיב אלא שנים ולא חשיב עוללות (וכ"כ הגר"א ז"ל בעצמו בפ"ה דמע"ש מ"ד דפרט ועוללות אינם בשאר נטעים) ובתוס' שם ד"ה גמר מוכח דאף בזית אינה נוהגת. וכ"מ מדל"ח שם ג' מתנות בזית וכ"מ בר"פ כיצד מברכין ובהפועלים (פ"ז ב') ע"ש. ומש"כ עוד דכן מבואר ג"כ בר"מ וכו' בפאה וחלה דזיתי ניקוף ממת"ע ג"כ ליתא דנ"ל דכוונתם שמנקף העני זיתי שכחה או זיתי פאה כמו שפירש הרמב"ם בחבורו פ"ו מהל' גזילה הי"ג להא דעני המנקף בראש הזית דמשנה דגיטין (נ"ט ב') וכ"פ אחריו גם הטוש"ע ח"מ סי' ש"ע ס"ה (ונ"ל דמשום דתנן לעיל פ"ד מ"ד פאה אין קוצרין אותה במגלות כו' לכן דרך לנוקפן) והצ"ע דהגאון ר"ח ז"ל מש"ס דחולין נ"ל ליישב דהגר"א ז"ל לא אמר אלא חסידים הראשונים כו' משמע דאינו חיוב על כל אדם וצ"ל דהתורה נתנה רשות לכל נדיב לב לעזוב זיתי ניקוף לעניים כמו של"נ שיעור בפאה דאל"כ הא קיי"ל דהפקר לעניים אינו הפקר:

ו

בש"א יש לו פרט וי"ל עוללות כו'. ל"י מדוע שבקי לפאה ושכחה ואולי דב"ה דאמרי כולו לגת משמעו דאף פאה ושכחה אין לו ובב"ש לא חש התנא להאריך ולשון השו"ע יו"ד סי' רצ"ד ס"ו פירות רבעי פטורין מלקט ושכחה ופרט ועוללות ותמוה לקט מאי עבידתיה באילן ונראה ברור שט"ס נפל בטור וצ"ל תחת לקט פאה וז"ל הרמב"ם בפ"ט מהל' מע"ש דין ד' כ"ר אין לו לא שכחה ולא פאה ולא פרט ולא עוללות וי"ל בדוחק גי' הטוש"ע ע"פ מש"כ התוי"ט ותור"ע בר"פ דלקמן: