רש"ש על המשנה/מעשר שני/ד
רש"ש על המשנה מסכת מעשר שני פרק ד
<< · רש"ש על המשנה · מסכת מעשר שני · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א
עריכהבשנ"א בשם הירושלמי. בד"א בודאי אבל בדמאי בין כו' מוכרו בזול. ופסקו הרמב"ם בספ"ד מהל' מע"ש. וק"ל מדוע לא חשיב זה בפ"א דדמאי:
ב
עריכהולא כמות שהוא מצרף. צירוף הוא ההיפוך מן פירוט שהוא לשון פירוד (בחלוף המוצא) ע"ש שמפריד הסלע לחלקים על פרוטות וכמו כלל כנגד פרט ועי' בשנו"א פאה פ"ז מ"ג מש"כ בפי' ופרט כרמך. ועל כוונה זו מצינו גם כן ברפ"ב דשקלים מצרפין שקלים לדרכונות: שם בתוי"ט ד"ה שהחליאו. לשון הרמב"ם כו' והוא כמו החלידו. ול"נ שהוא לשון מקרא מן חלאתה בה (יחזקאל כ"ד) גם יל"פ שבא בדרך השאלה משם חולי הנופל בבע"ח וכמו וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מלכים ב' ג') וכן על דרך זה וירפא את מזבח ה' ההרוס (שם א' י"ח) וכן רפאתי למים (שם ב' ב'):
ו
עריכהבמשנה אם היה עם הארץ נותן לו מדמאי. וקשה לי דהא בפרק א' דדמאי משנה ב' תנן דיאכל כנגדו. וכן קשה הא דלעיל פרק ג' משנה ג': בתוי"ט ד"ה נותן. דמתני' כו' כר"מ כו' והלכך כו' תמוה דאטו פליג ר"י ע"ז דאין מע"ש מתחלל אלא בכסף. וראיה דהא הגמרא מוקי למתני' כוותיה כמו שמביא בעצמו לקמן:
ח
עריכהבמשנה ובה"א בודאי כו'. ובפי' הרמב"ם ואמרו ב"ה בודאי י"א כו' אבל כו' באיסר של ודאי כו' כצ"ל. מבואר דמפרש בודאי י"א דר"ל דאם נשאר חלק י"א יצא לחולין כדפי' בדברי ת"ק והתוי"ט במחכ"ת שגה בהבנתו ע"ש. אמנם ק"ל דבפחות מעט מחלק עשירית נמי לישתרי. וכן בדמאי בפחות מעט מחלק שמינית. ובחיבורו נשמר מזה וכ' בדמאי עד שלא נשאר אלא בפחות מפרוטה. ובודאי עד שישאר ממנו פחות מש"פ אחר שמוסיפין אה"ח (ובזה מיושב תמיהת התוי"ט מה דל"ת לה בעדיות דבדמאי אדרבה ב"ה לקולא. וכן בוודאי בגוונא דלית ביה חומש כמ"ש לקמן) והראב"ד השיג עליו דלישנא דמתני' משמע דאינו מותר בדמאי רק בלא נשאר אלא ד' חומשי פרוטה כנ"ל כוונתו (ובסמוך תראה כוונה אחרת נאותה בדבריו) והכ"מ במחילה מכתה"ג לא ירד בזה לס"ד. ועוד ק"ל דהא קיי"ל בב"מ (נ"ד ב') דבמע"ש אין מוסיפין חומש על חומשו והא בח' עשיריות פרוטה הנשארות באיסר ע"כ יש בהם גם החומש שהוסיף בתחילה (ע"ש בתד"ה ולא) וכי מדלית חומשו שוב לא תהיה פרוטה. וזה י"ל דמיירי שהאיסר בא מחילול מעשר שאינו שלו שאין בו חומש. (אמנם אנכי מסתפק בכה"ג אם מצטרך להוסיף כלל חומש כשיחללנו כיון דפירות מעשר גופייהו שקבל האיסר הקדושה מהם לא היה שלו מעולם. ובזה היה א"ש המשנה דלעיל פ"ב מ"ו שהביאו התוס' הנ"ל די"ל דמיירי שהסלע של מע"ש בא מכה"ג כי מה שתירצו ז"ל דלא חש להזכיר ובתור"ע שם הבין בכוונתם דל"ד בסלע מעות אלא בסלע וחומשו. קשה דאיך יפרנסו מה דאיתא שם אח"כ ובורר אה"י שבהן ומחללן עליה. הלא המעות יתירות על הסלע בכדי חומשו. וגם עתה צריך להוסיף חומש מחדש ויש להעמיס בכוונתם דהמשנה מיירי שמזכה המעות לאחר ע"ד דאיתא לעיל בפירקין מ"ד ודלא כתור"ע שם ודו"ק) או משום ל"פ השוו אף היכא דאית בהאיסר חומש ודברי הרא"ש בכאן תמוהים דאדרבה הא קיי"ל במע"ש גם בחילול ב' מוסיפין חומש. שוב ראיתי שהרגיש בזה הכ"מ שם. ואולי יש לכוון קושיית הרא"ש לקושייתי דהיינו שאין מוסיפין חומש ע"ח. או אפשר דבירושלים כשמוציא הכסף א"מ חומש אף על הקרן והשגת הראב"ד יש לכוון ג"כ לקושייתי וקאי על סוף דברי הרמב"ם במעשר של ודאי דראוי להיות מותר אף אם ישאר ארבע חמישיות פרוטה: משנה [יא א"ר יוסי כו' שא"א אשתקד כו' ופנה. לכאורה יפלוג ג"כ על הא דמ"י של חרס הוא חולין ומה שבתוכו קרבן: שם ברע"ב ד"ה ד' דמאי. לקוח מעם הארץ. נ"ב כ"כ הר"ש והוסיף כי בפ' האשה שלום (קט"ו ב') כתוב בכל הספרים ד' דמוע חולין שנתערבה תרומה בהם ואין בהן להעלות בק"א ואין נאכל אלא לכהן עכ"ל וכ"כ שם רש"י. ועי' במהר"י קורקוס שהוא לחומרא דיותר חמור דמע מדמאי כו' ולגירסת ספרינו י"ל דלא תלינן בדמע שאינו מצוי וז"פ עכ"ל והרמ"ז כתב דגי' דמוע היא הנכונה. - מהגרמ"ש]: