רש"ש על המשנה/כלאים/ה
רש"ש על המשנה מסכת כלאים פרק ה
<< · רש"ש על המשנה · מסכת כלאים · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
עי' בשנ"א ביאור המשנה עפ"י הירושלמי. אולם ק"ל כיון דחשיב בתוך הבית סאה ד"א דעה"כ מהיוצא זנב וגם מאותו שכנגד היוצא ז' שאנו רואין כאלו גפן נטוע שם. א"כ נחשוב נמי עבה"כ שצריך ליתן מהלאה להשורות ולחוץ ויהיה לכל רוח הרוחב ד"א על י"ו ולכל רוח האורך ד"א על ל"ב: בתוי"ט ד"ה ונטועות כהלכתן. כתב הר"ב ולא פחות מד"א כו'. ואליבא דר"ש במתניתין דלקמן כו' ובסה"ד ולענין קושייתינו כו' . ודבריו תמוהים דהא לפי פירושו דהאי ורואין כו' הוא סיום דברי חכמים לתת טעם לדבריהם. א"כ אף לדבריהם בעינן הכא ללקט ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב בהרחקת ד"א ביניהם וז"פ:
ב עריכה
בתוי"ט שם במה שכתב הרמב"ם בפירושו וענין רואין כו' שהוא מותר להדלותן כו'. הבין בדבריו דפלוגתייהו הוא אפי' בב' שורות לבד ורבנן ס"ל דנטעי נמי בכה"ג והוי כרם והאי ורואין כו' הוא ענין בפ"ע לומר שמותר להדלותן כו' וכן הבינו הכ"מ. ואנכי תמה כיון שאנו רואין אותן כאלו אינן עד שמותר להדלותן כו' איך מצטרפין לרבנן להיות כרם להרחקת ד"א. אלא נראה דהאי ורואין לכ"ע סיומא דחכמים לטעם דבריהם (ופלוגתייהו דוקא מג' שורות ומעלה) רק שהירושלמי דייק לישנא דכאלו אינן דמשמעו נחשבין כתלושין ואפי' להקל דהיינו להדלותן. ולאפוקי מהרשב"ם בב"ב (פ"ג) דחומרא היא גבי כלאים:
ג עריכה
בשנ"א ול"ד עד סופה אלא אף עד שלא נשאר ג' גפנים. צ"ע דהא מיירי שיש ב' שורות מכאן וב' שורות מכאן כדמייתי לקמן בשם הירושלמי וא"כ אפילו אם לא ישארו רק ב' גפנים נגד ב' גפנים יהיה ב' שורות של ד' ד' גפנים בלתי הפסקת החריץ. ואולי יכוון לשלול גם את זה באמרו עד שלא נשאר ג' כו' ואף דבכה"ג ישארו ד' כו' יש בכלל מאתים מנה: שם במ"ז נדחק לאוקמי הא דתנור שהסיקו בקשין של כה"כ (לר' אושעי') בקשין של תלתן. ולכאורה של תלתן עץ קרי להו בתרומות ומדוע לא מוקי לה בהביאה דגן דאף לר"א ידלק הכל: