רש"ש על המשנה/טהרות/ח
רש"ש על המשנה מסכת טהרות פרק ח
<< · רש"ש על המשנה · מסכת טהרות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ב עריכה
המפקיד כלים אצל ע"ה טמאים טמא מת. ק"ל הא לא חששו בכלי ע"ה עצמו לטומאת מת כמבואר בפ"ט דכלים מ"ב ובהרע"ב שם. ואולי בכלים של עצמו נזהר טפי. ועי' ברמב"ם ספי"א מהל' מו"מ:
ג עריכה
תוי"ט ד"ה נפל דליו. והטעם שלא חלקו כו'. נראה דהם הבינו שהוקשה לו מדוע חששו ליה לטומאה כיון שהוא בתוך הבור איך תגיע שם טומאה. אבל במחכ"ת ל"י לסוף דעתו דנראה כוונתו להקשות דמסתמא בורו מלא מים דלהכי שייך אצלו דלי. וא"כ כבר נטהר בטבילה לזה מתרץ דשב ט"מ ומסיים עוד ויצטרך הזאה ג' וז'. ובפי' הרא"ש הוסיף עוד ולא עלתה לו טבילת הבור וז"ב בס"ד:
ו עריכה
שיש להן מעשה כו'. הרל"צ שכח לציין עוד לפי"ז דכלים מט"ו: תוי"ט ד"ה כל. עי' כה"ד. אבל הראב"ד בפ"ב מהל' ט"א השיג עליו ודעתו ז"ל כיון שהיה ראוי מתחלה לאדם מקבל טומאה עד שיפסול מאכילת כלב. ולכאורה ראיה לדעתו ז"ל מפסחים (מה ב') ת"ר הפת שעפשה ונפסלה מלאכול לאדם והכלב יכול לאכלה מטמאה ט"א בכביצה כו' משום רנ"א אינה מטמאה כמאן אזלא כו' כלל כו' דלא כר"נ ע"ש. והרי קתני ומטמאה אלמא דמקבלת טומאה עדיין. אבל כי דייקת אדרבה משם ראיה לדעת הרמב"ם דלדעת הראב"ד קשה מדוע לא תני ומיטמאה ט"א דלעצמה מקבלת טומאה בכ"ש אי מדאורייתא אי מדרבנן (עי' רמב"ם רפ"ד מהל' ט"א ובמל"מ שם) אלא ע"כ דמיירי דוקא בשכבר נטמאה ודו"ק. ועי' שבת (צא) בתד"ה אי. ועמש"כ בנדה (נ) סתירה לדעת הרמב"ם: ד"ה ריב"נ. ותניא כו' טעמיה מק"ו אם מטמא ט"ח כו' ל"י טומאה קלה שלא במחשבה. תמוה דא"כ אפי' בכפרים נמי וכמש"כ התוס' שם ד"ה אלא. והרע"ב אומר דסובר לא מאסתו גיתו והרי הוא כו' בכרכים. וכן בר"ד כתב לא פליגי כו' ובכפרים כו' בעי מחשבה. ופירושו לקוח מפי' הרמב"ם והרא"ש. ונלע"ד שהם מפרשים דעיקר טעמו הוא מפני דאין גיתו מאסתו ומה שאמר ק"ו כו' גם הוא בעצמו לא ס"ל לעיקר וכדדחי ליה רבנן וכבר הראיתי בס"ד בפסחים (לד) מקומות רבות בכיוצא בזה ע"ש. ודחקתם קושיית התוס' בד"ה אלא הנ"ל לפרש כן. כי תירוצם דחוק הרבה. וכן לשון הש"ס שם ומי איכא למ"ד דלא בעי מחשבה משמע דגם ריב"נ לא פליג ע"ז. והתוי"ט ל"ד במש"כ טעמיה מק"ו על פי' הרע"ב:
ז עריכה
עי' בא"ר שמחק מלת אלא שבמשנה וכ' דהאי בבא משקין שנטמא כו' הוא דברי ר"א ע"ש. ול"י מדוע אפקה מר' יהושע. הלא גם הוא לא אמר אלא דפוסלין את האוכלין והיינו משום דאחורי כלי דין שני לטומאה יש להן ופוסלין לבד אה"ת ואין מטמאין אבל המשקין שנגעו באה"כ נעשו ראשונים ומטמאין את האוכלין להיות שניים ושפיר אמר מטמאיך לא טמאוני רק פסלוני ואתה טמאתני ואולי משום דא"כ בכל השניים נמי וכדתנן בפ"ח דפרה מ"ז: בהרע"ב ד"ה ר' יהושע הביא מקרא דובא השמש וטהר ואחר יאכל מה"ק לראיה דטבו"י פוסל אה"ת. ול"ד דמזה לא מוכח דפוסל בנגיעה רק דאסור לאכול. אבל ביבמות (עה) מביא על נגיעה קרא אחר והוא במים יובא וטמא עה"ע ע"ש. ועי' בשבת (יד ב) דגם הגמ' עצמה מביאה מקרא דובא השמש כו' ועי' פרש"י שם:
ח עריכה
עריבה כו'. עי' בא"ר פי' משנה זו. ובטעם ר' יוסי נ"ל להוסיף. משום דטפה כ"ש ג"כ תוכל להתחלק כמש"כ התוי"ט ברפ"ט דפרה ורפ"ג דמקואות ואינה חבור כיון שהיא קטפרס. אמנם ק"ל לפירושו ז"ל דע"כ צריך לפרש ומשקה טופח דקאמר דר"ל או מ"ט דהא קטפרס אינו חבור אף בעובי גדול וכן מ"ט אינו חבור אפי' באשבורן כדאיתא לקמן במשנה הסמוכה וא"כ הכי ה"ל למיתני עריבה שהיא קטפרס ומשקה טופח (ור"ל או מ"ט) והבצק מלמעלן והמשקה מלמטן ג"ח כו'. ואולי יפרש דטופח דכאן ר"ל ע"מ להטפיח עתוי"ט לעיל ספ"א בשם הר"ש א"נ כו'. ולפי' הרע"ב לכאורה קשה כיון דבצק הרך טמאה א"כ גם המשקה שבה נטמאה עמה. וצ"ל דמיירי שנטמאה בעודה חטין או קמח ואח"כ לשה בפחות מכביצה: תוי"ט ד"ה ומשקה. ולי אין משם ראיה כו' דוקא לטבו"י כו' אבל לשאר טומאות כו'. עתו"ח. ולי ג"כ ראיה להר"ש מפ' דלקמן מ"ב נפלו עליהן משקין טמאין א"ט אלא מקום מגען. ולא אמרי' שהמוחל (שדינו כמי פירות) מחברן להיות כולן מוכשרים ומטומאים: