רש"ש על המשנה/בבא מציעא/ט
רש"ש על המשנה מסכת בבא מציעא פרק ט
<< · רש"ש על המשנה · מסכת בבא מציעא · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ב
עריכהבמשנה והיא בית השלחין. אילו לא נקרא בשם זה אלא משום לישנא דמשלהי א"כ העיקר חסר היינו שהיה בה מעיין ואולי לזה כוון הסמ"ע בר"ס שכ"א להשיא שם זה ע"ש הכתוב ושולח מים וגו' ושפיר נכלל בשם זה גם המעיין שמשקה אותו ושם בה"ש פירושו מתחלף בכ"מ עי' ב"ב (ס"ח) ובתוס' שם ולחנם השיג עליו התוי"ט:
ח
עריכהבמשנה לא יזרענה חטים עי' בתוי"ט בשם רש"י ולשון הה"מ שם משמו אבל בקבלנות אפי' לזרעה שעורים יזרענה חטים משמע דכש"כ חטים יזרענה שעורים וכן לשון הרמ"א בסי' שכ"ד דבקבלנות יכול לשנות אפי' לדבר המכחיש. ונ"ל דר"ל והוא יקח לו חטים מן השוק כמו דיוכל להובירה ולשלם במיטבא עי' ט"ז סי' שכ"ב ועי' בנ"י על הא דלעיל (ק"ה) חטי דארעאי בעינא והטור שכ' שם דבקבלנות אינו יכול לשנות לדבר שהוא שוה פחות אפי' אם אינו מכחיש כ"כ נ"ל דר"ל אדעתא דיתן לו חלקו מאותו המין שזורע ול"פ אהדדי. ולפלא בעיני שלא העירו האחרונים בזה. ודע דמה שהקשה התוי"ט בחכירות יאמר מפירות דקרקע שלי אני רוצה לק"מ לפי מה שהבאתי מהא דהובירה ומהנ"י גם ישובו בקבלנות אינו עולה להא דקדושין (מ"ח ב') בדינר זה של כסף ונמצא של זהב דאינה מקודשת ע"ש:
יג
עריכהבמשנה ולא יכנס לביתו כו'. נראה דלחצירו או לבית תבנו וכיוצא שרי דלענין מזוזה איצטריך ביומא (יא) בשעריך לרבויינהו וכן לענין מעקה בספרי: שם היו לו שני כלים נוטל א' ומניח א'. עפרש"י ולפירושו ומניח (או ומחזיר כפי שהעתיק) דקתני היינו מיד וכדמשמע מהתוי"ט ואילו לא היה החוב אלא נגד א' מהם מה לו ליטול אותו שצריך להחזירו מיד כיון שיש די בא' לגבות כל חובו ואפילו מבניו וכן שביעית לא תהא משמטתו (אך לכאורה י"ל דנ"מ שיוכל אח"כ ליטלו בעצמו בלתי שליח ב"ד וצ"ע בזה) אך קשה מדוע לא תני דין זה באם לא היה לו אלא כלי אחד דנוטלו ומחזירו בעת הצטרכו אליו אם ביום או בלילה לכן נלע"ד דכלפי דקתני בערכין פ"ו מ"ג לענין סידור דנותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין כו' אשמעינן הכא במשכון דא"צ להשיב לו רק כלי אחד והחילוק מבואר דהתם שמא יתקלקל הא' ויהיה הב' תחתיו אבל הכא אם יתקלקל אז ישיב לו הב': שם ומחזיר את הכר בלילה. לקמן ע"ב בסופו משמע דגרסינן במשנה גם כסת ע"ש ברש"י ד"ה בשלמא כר ובתד"ה השתא: שם ואם מת אינו מחזיר ליורשיו. עפרש"י וק"ל מגיטין (ע"ד) דס"ל לרשב"ג לי ואפי' ליורשי ואולי משום דהכא מלת לו מיותר דהשבה לחודא משמע ג"כ למקומו הראשון ועי' לעיל (מ' ב') במשנה דהמפקיד חבית ובסוגיא שעלה. ובזה א"ש דגבי השבת אבדה נמי כתיב תשיבנו לו והשבותו לו ופשוט דאפי' ליורשיו דהתם לו אינו מיותר דאשמעינן דישיבנה למקום המשתמר עיין ב"ק (נ"ז) ועי' קדושין (י"ז ב') דדרשינן ג"כ גבי נרצע ועבדו לא את הבן כו': [שם בתוי"ט ד"ה לא ימשכננו כו' ונראה לי דבגמ' כו' נ"ב עי' בתומים שם אות ב' שהצדיק את הסמ"ע: שם ד"ה ומניח אחד כו' והר"ב העתיק ומחזיר אחד. נ"ב שכח להזכיר את רש"י שהעתיק ג"כ ומחזיר ועי' בשט"מ שהאריך בזה וכ' שבהלכות הרי"ף הגי' ומניח אחד. מהגרמ"ש]: שם במשנה אלמנה כו' א"מ אותה. ובגמרא בטעם ר"ש דמשיאה שם רע מוכח דלאו זה אינו אלא באלמנה וק"ל דכמו דדרשינן בבכורות (כ"ה) גבי לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך ליתן את האמור ש"ז בזה וע"ש בפרש"י ובמש"כ בס"ד בשבת (קנ"ה) ה"נ כתיב לא תטה משפט גר יתום ול"ת בגד אלמנה נדרוש נמי דלא תחבול האמור באלמנה שב ג"כ לגר יתום ורש"י בנימוקיו כתב על הא דלא תטה ושנה בעני לעבור עליו בב' לאוין משמע לי משום דמפרש לא תטה קאי ג"כ על אלמנה דבתריה וכההיא דבכורות וכן כתיב קרא אחרינא ארור מטה משפט גר יתום ואלמנה והיכי דכתיבי תלתיהן כל העניים במשמע כבפרשות שאחריו: שם שנאמר ל"ת בגד אלמנה. ק"ל מנ"ל לרבויי שא"ד כיון דל"כ אלא בגד. וראיתי להש"ג בשם ריא"ז שכתב באמת דלא אסרה תורה אלא בגד לבישתה ומצעותיה (ואולי מדרבנן מיהא אסור אף בשאר כלים דכ"מ מסתימת לשון המשנה והפוסקים) וקשה לתנא דברי"ש דא"ל דכל בגדים שנאמרו בתורה סתם אינן אלא צי"פ וא"כ ה"נ לענין חבול אלמנה ומדוע לא משני הש"ס בשבת (כ"ז) דאף כל כו' לאתויי הא אתא: [שם בתוס' רע"א אות ע"ז ודעת הש"ך שם דדוקא באלמנה כו' נ"ב וכן הסכים התומים מהגרמ"ש]: