רש"י על ישעיהו סג
<< · רש"י על ישעיהו · סג · >>
פסוק א
"מי זה בא מאדום" - נתנבא הנביא על שאמר הקב"ה שעתיד לעשות נקמה באדום והוא עצמו בכבודו יהרוג את שר שלהם תחלה כענין שנאמר (לעיל ל"ד) כי רותה בשמים חרבי ואחר כך על אדום תרד ונכר בזעם פניו שהרגם הרג רב והנביא מדבר בלשון מלחמות בני אדם לבושי בגדים ובהרגם הרג הדם נתז על בגדיהם כי כן דרך הכתובים מדברים בשכינה כדרך בני אדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע וכן וקולו כקול מים רבים דימה הנביא קול חזק שלו לקול מים רבים לשבר את האזן כדרך שאפשר לה לשמוע שאין להבין ולהאזין ברוח גבורות אלהינו להשמיעה כמות שהיא
"מי זה בא מאדום" - ישראל אומר מי זה וגו ובא חמוץ בגדים צבועים בדם וכל דבר שהוא מתנאץ בריחו ובמראיתו נופל בו לשון חימוץ
"מבצרה" - אמרו רבותינו שתי טעיות עתיד שר של שעיר לטעות כסבור הוא שבצרה היא בצר במדבר שהיתה עיר מקלט וטועה משום שאין קולטת אלא שוגג והוא הרג את ישראל מזיד ועוד יש מדרש אגדה על שהספיקה בצרה מלך לשעיר במות מלכה הראשון וימלך תחתיו יובב בן זרח מבצרה ובצרה ממואב היא כענין שנאמר על קריות ועל בצרה
"זה" - שהיה הדור בלבושו וצעה ונאזר ברוב כחו והקב"ה משיבו אני הוא שעלתה לפני לדבר בצדקת האבות ובצדקת דורו של צרה וצדקתי גם היא עמהם ונגליתי להיות רב להושיע והם אומרים מדוע אדום ללבושך מדוע בגדיך אדומיםפסוק ג
"ומעמים אין איש אתי" - מתייצב לפני להלחם
"ויז נצחם" - דמם שהוא תוקפו ונצחונו של אדם
"אגאלתי" - כמו נגאלו בדם (איכה ד)פסוק ה
"ואביט ואין עוזר" - לישראל
"ואשתומם" - ל' שתיקה וכבר פירשתי למעלה וישתומם כי אין מפגיע
"וחמתי היא סמכתני" - חמתי שיש לי על האומות אשר אני קצפתי מעט על עמי והמה עזרו לרעה היא סמכתני חיזקה ידי ועוררה את לבי ליפרע מהם ואע"פ שאין ישראל ראוין והגונים לגאולהפסוק ו
"ואבוס" - ל' מתגולל בדם ודורך ברגלים כמו מתבוססת בדמיך (יחזקאל טז) וכמו בוססו את חלקתי (ירמיהו יב)
"נצחם" - גבורת נצחונםפסוק ז
"חסדי ה' אזכיר" - הנביא אמר אזכיר את ישראל את חסדי ה'
"ורב טוב" - אזכיר אשר גמל לבית ישראל ברחמיופסוק ח
פסוק ט
"בכל צרתם" - שהביא עליהם
"לא צר" - לא היצר להם כפי מעלליהם שהיו ראויין ללקות כי מלאך פניו הוא מיכאל שר הפנים ממשמשי לפניו הושיעם תמיד בשליחותו של מקוםפסוק י
פסוק יא
"ויזכור ימי עולם משה עמו" - הנביא מתאונן ואומר בל' תחינה היום בגולה זוכר עמו את ימי עולם את ימי משה ובצרתו הוא אומר איה משה רוענו המעלנו מים סוף
"את רועי צאנו" - דמיון רועה המעלה את צאנו איה הוא אשר שם בקרב ישראל את רוח קדשו של הקב"ה ולמדנו חוקים ומשפטיםפסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
"כבהמה" - אשר בבקעה תרד ובקעה היא ארץ חלקה ואין בה מכשול (קנפניי"א בלע"ז)
"תרד" - תתפשט כמו (לעיל מה) לרד לפניו גוים כן רוח ה' תניחנו לתהום ועשה בו דרך כבושה
"כן נהגת עמך" - כן היה הכל כמו שאמרנו נהגת עמךפסוק טו
"איה קנאתך" - הראשונה
"המון מעיך" - שהיו רגילים להמות עלינו כאשר מאז כענין שנאמר (ירמיהו לא) על כן המו מעי לו והמון רחמיך הראשונים אלינו עתה התאפקו נתחסנו מהיות הומים עלינו כאשר מאז
"התאפקו" - כמו ויתאפק ויאמר שימו לחם (בראשית מג) נתאפק ולא הכירו את אשר נכמרו רחמיו אל אחיופסוק טז
"כי אתה אבינו" - ועליך להביט ולראות בצרותינו
"כי אברהם לא ידענו" - בצרת מצרים
"וישראל לא יכירנו" - במדבר כי כבר נסתלקו מן העולם
"ואתה ה' אבינו" - בכולם נעשית לנו אב ורבותינו דרשו בו כמו שדרשו במסכת שבתפסוק יז
"למה תתענו" - כי בידך להסיר יצר הרע כמה שנאמר כחומר ביד היוצר וגו' (ירמיהו יח) ואומר והסירותי את לב האבן וגו' (יחזקאל לו)
"תקשיח" - ל' אימוץ לבפסוק יח
"למצער ירשו עם קדשך" - גדולתם וירושתם זמן מועט היתה להם
"בוססו" - דוששופסוק יט
"היינו" - עתה כעם אשר לא בחרת למשל בם מעולם וכאילו לא נקרא שמך עליהם
"לוא קרעת שמים" - וירדת להצילנו עתה כאשר ירדת להציל מיד מצרים אז מפניך הרים נזולו ברתת וזיע
<< · רש"י על ישעיהו · סג · >>