רש"י על ויקרא כא
<< · רש"י על ויקרא · כא · >>
פסוק א
"בני אהרן" - (קידושין לה) יכול חללים תלמוד לומר הכהנים
"בני אהרן" - אף בעלי מומין במשמע
"בני אהרן" - ולא בנות אהרן
"לא יטמא בעמיו" - (ת"כ) בעוד שהמת בתוך עמיו יצא מת מצוהפסוק ב
פסוק ג
"אשר לא היתה לאיש" - למשכב
"לה יטמא" - מצוה (ת"כ יבמות צז)פסוק ד
פסוק ה
"ופאת זקנם לא יגלחו" - לפי שנאמר בישראל (ויקרא יט) ולא תשחית יכול לקטו במלקט ורהיטני לכך נאמר לא יגלחו שאינו חייב אלא על דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה וזהו תער
"ובבשרם לא ישרטו שרטת" - לפי שנאמר בישראל (שם, יט) ושרט לנפש לא תתנו יכול שרט חמש שריטות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל לא ישרטו שרטת לחייב על כל שריטה ושריטה שתיבה זו יתירה היא לדרוש שהיה לו לכתוב לא ישרטו ואני יודע שהיא שרטתפסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
"נפשת מת" - (נזיר לח) להביא רביעית דם מן המת שמטמא באהל
"לאביו ולאמו לא יטמא" - (סנהדרין ד' ת"כ) לא בא אלא להתיר לו מת מצוהפסוק יב
פסוק יד
פסוק טו
פסוק יז
פסוק יח
"חרם" - (בכורות מד) שחוטמו שקוע בין שתי העינים שכוחל שתי עיניו כאחת
"שרוע" - שאחד מאיבריו גדול מחבירו עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה או שוקו אחת ארוכה מחברתהפסוק כ
"או דק" - (בכורות לט) שיש לו בעיניו דוק שקורין טיל"א כמו (ישעיהו מ) הנוטה כדוק
"או תבלל" - דבר המבלבל את העין כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא שהוא עוגל המקיף את השחור שקוראים פרוניל"א והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור ותרגום תבלול חיליז ל' חלזון שהוא דומה לתולעת אותו החוט וכן כינוהו חכמי ישראל במומי הבכור חלזון נחש עינב (בכורות לח)
"גרב וילפת" - מיני שחין הם
"גרב" - זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ
"ילפת" - היא חזזית המצרית ולמה נקראת ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים ובמקום אחר קורא לגרב שחין הלח מבחוץ ויבש מבפנים שנאמר (דברים כח) ובגרב ובחרס כשסמוך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב כך מפורש בבכורות (בכורות מד)
"מרוח אשך" - לפי התרגום מריס פחדין שפחדיו מרוססים שביצים שלו כתותין פחדין כמו (איוב מ) גידי פחדיו ישורגופסוק כא
"מום בו" - בעוד מומו בו פסול הא אם עבר מומו כשר
"לחם אלהיו" - כל מאכל קרוי לחםפסוק כב
פסוק כג
"ואל המזבח יט" - החיצון ושניהם הוצרכו להכתב ומפורש בת"כ
"ולא יחלל את מקדשי" - שאם עבד עבודתו מחוללת להפסלפסוק כד
"אל אהרן וגו' ואל כל בני ישראל" - להזהיר בית דין על הכהנים (ת"כ)
<< · רש"י על ויקרא · כא · >>