רש"י על הש"ס/מגילה/פרק ג

פרקים:    א | ב | ג | ד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן | בן יהוידע
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים
שימו לב, בחלק מהמפרשים פרקים ג' וד' הינם מוחלפים





משפט ביום - דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו (דברים כא) אורעה כל הפרשה כולה להיות דין במס' סנהדרין בפ' אחד דיני ממונות (דף לד:):

לטהרת מצורע - בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת:

דאמר מר קצירה וספירת בלילה - ויליף לה במס' מנחות מקראי. כל הלילה עד הבוקר. על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר:

וכר' יוסי - דאמר במסכת מנחות אפילו סילק את הישנה שחרית וסידר את החדשה ערבית אף זו היתה תמיד ומהו תמיד שלא ילין שולחן בלא לחם אבל לרבנן טפחו של זה מסדר בצד טפחו של מסלק: מתני'

פרק שלישי - הקורא עומד


מתני' הקורא עומד ויושב - אם רצה . עומד אם רצה יושב:

קראוה שנים - יחד יצאו ולא אמרינן אין שני קולות נשמעין כאחד:

לא יברך - אין צריך לברך:

בשני ובחמישי בשבת ובשבת במנחה - עזרא תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי בבבא קמא בפרק מרובה (דף פב.) והכא אשמעינן דשלשה הן כהן ולוי וישראל:

ואין מוסיפין עליהן - שלא יקשה לצבור מפני שהן ימי מלאכה ושבת במנחה סמוך לחשיכה הוא שהרי כל היום היו רגילין לדרוש:

ואין מפטירין - משום האי טעמא גופיה:

הפותח והחותם - בגמ' מפרש:

ואין מוסיפין עליהן - בראשי חדשים וחול המועד נמי איכא ביטול מלאכה דמלאכת דבר האבד מותרת:

גמ' מה שאין כן בתורה - שאין קורין בתורה בצבור מיושב:

כביכול - נאמר בהקב"ה כבאדם שיכול להאמר בו כן:

שלא ישב על גבי המטה - אלא או שניהם על גבי המטה או שניהם על גבי קרקע:

ולומד - מפי הגבורה:

יושב ושונה - שנית לבדו מה שלמד:

רכות - דברים רכים ונוחים שאדם מהיר לשמען:



ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין - וכל שכן שאין שנים קורין וטעמא משום דתרי קלי לא מישתמעי:

ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין - שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי:

ועשרה מתרגמין - לא גרסינן שאין תרגום בכתובים:

ויעבר את הכושי - ויקדם את הכושי:

מקטרזיא - מקום:

מנ"ח - על מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו:

וידבר עולה מן המנין - וידבר ה' אל משה לאמר אע"פ שאין ללמוד ממנו כלום:

בראשית נמי - דמשתעי בשמים ובארץ דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם:

מאמר הוא - אף הן במאמר נבראו:

נר מערבי - הוא נר אמצעי למאן דאמר נרות צפון ודרום מונחין הוי אמצעי משוך קימעא כלפי מערב חוץ משאר נרות דלמאן דאמר מערב ומזרח מונחין לא משום דהוי מערבי השני כלפי מזרח הכי איתא במנחות:

תורמין - כהנים את הלשכה נותנין משקלי שנה זו לתוכה לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה:

אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - למול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות:

ראשון - מן שלשה שקרא ארבעה פסוקים משובח וכן שני וכן שלישי אם לא עשה הראשון ועשה השני או אם לא קראו לא הראשון ולא השני ארבעה פסוקים וקרא אותן השלישי משובח ואם יש להן ריוח בפרשה וקראו כל אחד ארבעה פסוקים כולן משובחין:

משום הנכנסין - שאם יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך ראשון ואם לא ישמע את האחרים מברכין יאמר אין ברכה בתורה לפניה:

ומשום היוצאין - ולא שמעו את החותם מברך לאחריה והראשונים לא ברכו יאמרו היוצאים אין ברכה בתורה לאחריה:

כיצד קורין - בד' בני אדם:

אין משיירין בפרשה כו' - לקמן מפרש טעמא ואין מתחילין נמי לקמן אמרינן לה ומפרש טעמא:



ליקרי - שלישי תרי מהא שני מקראות דפרשת וביום השבת ותלתא קראי מבראשי חדשיכם פשו להו תרי וכו':

ביום הראשון - גבי מעמדות תנן ליה במסכת תענית ביום הראשון באחד בשבת:

דולג - השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו:

פוסק - הראשון קורא חצי הפסוק השלישי ופוסקו:

גזירה משום הנכנסין - שישמעו השני מתחיל פסוק זה ויאמרו לא קרא ראשון אלא שנים וכן היוצאין שישמעו את הראשון קורא שלשה ויצאו מבית הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא שנים: הכי גרסינן קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו כו':

למ"ד דולג נדלוג - למאן דאמר פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון שלשה קתני דאי אפשר עוד לחזור:

שאני התם דאפשר בהכי - לקרות מפרשה זו לאחריה דהך מתניתא קיימא בשני ובחמישי שהוא יכול לקרות מה שירצה שהכל מענינו של יום:

כשם שאין מתחילין בפרשה בפחות משלשה פסוקים - גזירה משום הנכנסין שיהו סבורים לא קרא זה אלא שני פסוקים של התחלת פרשה זו שהרי לא היו בבית הכנסת ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה:

כך אין משיירין כו' - גזירה משום היוצאין שסבורין שהקורא אחריו של זה לא יקרא אלא שני פסוקים הנותרים:

שיור דקא מחמיר תנא קמא - דתני ושל חמשה ביחיד ולא אמרינן יקרא הראשון שלשה ויפסוק אם ירצה:

נכנסין שכיחי - לפיכך החמירו יש אומרים בהתחלה:

שיולי משאיל - כשישמע שקורא השני שלשה מקראות והראשון לא קרא מפרשה זו אלא שנים ישאל היאך קרא הראשון שני פסוקים ולא יותר ויאמרו לו שקרא מפרשה העליונה:

הלכתא מאי - בשל מעמדות:

ואמצעי דולג - שאם לא ידלג הוא יהא צריך להתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם יקרא שלשה מן השניה נמצא קוראה כולה:

מוסף - פסקא תפלת עננו ברכה יתירא:

מכדי רב בישראל קרא - שהרי רב לא היה לא כהן ולא לוי:

דהא רב הונא קרא בכהני - במסכת גיטין בהניזקין (דף נט:):

הא איכא שמואל - בנהרדעא שהוא ממדינת בבל דכהנא הוא:

ודבר עילויה - נהוג היה להיות למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה (ב"ק פ.) רב לא עייל לקמיה דשמואל:

ורב הוא דעביד - להאי דאדבריה עליה כבוד הוה עביד ליה משום דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני במס' שבת פ' שמונה שרצים (ד' קח.):

שלא בפניו לא עביד ליה - ושמואל לא היה בבבל אלא בנהרדעא:



מיפק לא נפקי - הלכך לפניה בריך גזירה משום הנכנסין כדאמרינן לעיל לאחריה לא בריך דלא חייש ליוצאין:

זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם - במה שהן מאחרין בבית הכנסת:

כגון תענית צבור - שמותר במלאכה רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים אמצעיים ואחרונים:

ותשעה באב - נמי מותר במלאכה אלא במקום שנהגו:

ראשי חדשים - אין בו ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס' ראש השנה (ד' כג.) גבי משואות משום ביטול מלאכה לעם שני ימים ושמעתי מפי מורי הזקן ז"ל שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נזמיהן בעגל (תוספות. ואני מצאתי בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל ונתן הקב"ה שכרן של נשים בעולם הזה שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ולעוה"ב הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי ע"כ) ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה (שמואל א כ) ותרגם יונתן ביומא דחולא והתם נמי גבי ר"ח קאי דקאמר ליה מחר חודש וקרי ליה לערב ר"ח יום המעשה אלמא ראש חדש לאו יום המעשה הוא ומועד נמי לאו ביטול מלאכה לעם שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות החול לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר האבד:

ולרב אשי - דאמר זה הכלל דמתני' לאתויי נמי תשעה באב דאית ביה מוסף תפלת עננו:

מתני' מני כו' חל להיות כו' - גבי תשעה באב תניא לה בשמעתא בתרייתא דמס' תענית:

קורא אחד ומפטיר אחד - הקורא הוא הוי המפטיר:

סימנא בעלמא - הא דהדר נקיט ליה בזה הכלל סימנא יהיב לן כו':

כל דטפי מילתא מחבריה - כל יום העודף דבר מחבירו:

לא אסרה תורה - בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבהכ"נ דוגמת של מקדש:

לא בעי מטרח צבורא - שאם ילך יעמדו מפניו:

פישוט ידים ורגלים - כשהיה נופל על פניו ושאר הצבור לא היו עושין כן:

לא משני - לא היה רוצה לשנות ממנהגו:

ואיבעית אימא - לא היה רגיל ליפול על פניו כלומר שהיה אדם חשוב ואינו נופל על פניו:

אא"כ נענה - כלומר אא"כ בטוח במעשיו שהוא נענה בתפלתו:

למה זה אתה נופל על פניך - אלמא אין לו לעשות:

קידה - האמורה בכל מקום אינה אלא על אפים:

ארצה - משמע כולו שטוח ארצה:

אחוי קידה - נועץ גודליו ונשען עליהם ושוחה עד שנושק את הרצפה וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע בבוקא דאטמא:

הטיח דברים כלפי מעלה - במסכת תענית עלית למרום ואין אתה משגיח על בניך:

הא והא גרמא ליה - לפי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה:



דמצלי אצלויי - על צידיהן ולא נופלין על פניהן ממש לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו: הכי גרסינן תנא דבי ר' ישמעאל היא:

ביו"ט מאחרין לבא - לבית הכנסת שצריך לטרוח בסעודת יו"ט כך מפורש במסכת סופרים:

וממהרין לצאת - משום שמחת יום טוב:

ובשבת ממהרין לבא - שכבר תיקנו הכל מערב שבת ויפה למהר ביאתן לקרות שמע כוותיקין:

וממהרין לצאת - משום עונג שבת:

ברכת כהנים - שלשה תיבות בפסוק ראשון וחמשה בפסוק שני ושבעה בפסוק שלישי: חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך שבעה הם כדכתיב שבעת שרי פרס ומדי ומהם יש חמשה חשובים כדכתיב בסוף מלכים שלשה שומרי הסף בסוף ספר מלכים וכנגדן תיקנו אלו מעין דבר מלכות:

דמישלם בעובדיה - תמים במעשיו:

מפני כבוד תורה - שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה וכיון דמשום כבוד תורה הוא ולא משום חובה לאו ממנינא הוא:

כנגד ז' שקראו בתורה - לא פיחת כל אחד משלשה פסוקים:

ואם איתא - דאינו עולה מן המנין הוו להו שמונה שקראו בתורה וכ"ד בעינן בנביא:



כנגדו נמי לא בעינן - לקבוע ג' פסוקים בנביא כנגד אותן שקורא המפטיר בתורה:

מקום שיש תורגמן שאני - שיש טורח לצבור:

מתני' אין פורסין על שמע - מנין הבא לבית הכנסת לאחר שקראו הצבור את שמע עומד אחד ואומר קדיש וברכו וברכה ראשונה שבקריאת שמע. פורסין לשון חצי הדבר:

ואין עוברין לפני התיבה - שליח צבור:

ואין נושאין כפיהן - הכהנים:

אין קורין בתורה - בצבור:

אין עושין מעמד ומושב - למת כשנושאין את המת לקוברו היו יושבין ז' פעמים לבכות את המת והרוצה לסופדו יספוד והכי תניא (ב"ב דף ק:) אין פוחתין משבעה מעמדות ומושבות למת כגון עמדו יקרים עמודו שבו יקרים שבו:

ברכת אבלים - מפרש בגמ':

ותנחומי אבלים - כשחוזרין מן הקברות עומדין ומנחמין את האבל ואין שורה פחותה מעשרה במסכת סנהדרין (דף יט.):

ואין מזמנין על המזון בשם - נברך אלהינו:

והקרקעות - של הקדש הבא לפדותן צריך עשרה ואחד מהן כהן:

ואדם כיוצא בהן - אם בא לפדות מיד הקדש ובגמ' מפרש לה:

גמ' עדה - אין פחותה מעשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב:

לאו אורח ארעא - להטריח שליח לכך ולקרותן יקרים דא"כ מה הנחת למרובין אין אבלים מן המנין. שהרי הוא אומר ברכה למנחמים בפני עצמן אחינו בעל הגמול ישלם לכם גמולכם הטוב בא"י משלם הגמול ולאבלים בפני עצמן אחינו בעל נחמות ינחם אתכם בא"י מנחם אבלים ואינו כוללן יחד:

י' כהנים כתובים - בפרשת הקדשות שלשה בערכין ושלשה בבהמה וארבעה בקרקעות וכיון דמשלמי בהו עשרה בעינן עשרה גברי:

חד לגופיה - דכהן בעינן:

ואימא חמשה כהנים וחמשה ישראלים - כיון דטעמא משום מיעוט אחר מיעוט הוא השלישי אינו מיעוט אחר מיעוט וכיון דדרשת ליה שני מיעוט אחר מיעוט איתרבי לישראל כי הדר אתא כהן שלישי אשמועינן דליהוי כהן ולא ישראל וכן ה' וכן ז' וכן ט':

עבד איתקש לקרקעות - שנאמר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה לעולם בהם תעבודו:

מתני' ולא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד - שלא יטעה מתורגמן (מן) המתרגם על פה:



ובנביא שלשה - אם ירצה ולא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא מיניה הוראה:

ואם היו שלשתן כו' - בגמ' מפרש היכא משכחת לה רצופין:

מדלגין בנביא - מפרשה לפרשה:

ואין מדלגין בתורה - שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע:

ועד כמה הוא מדלג - בנביא:

שלא יפסוק התורגמן - שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה:

גמ' קורא - כהן גדול אחרי מות ביום הכפורים משנה היא במסכת יומא ואך בעשור לחודש ויש כאן דילוג דפרשת אך בעשור לחדש השביעי בפרשת אמור אל הכהנים:

כאן בכדי שלא יפסוק המתורגמן - והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן:

והא קתני - גרסינן ולא גרסינן עלה:

בענין אחד - ששניהן מדברין בדבר אחד ואין כאן טירוף הדעת הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג שהרי שניהן בענין יוה"כ מדברים ומתני' דקתני כלל לא בשני ענינים כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין:

והתניא - בניחותא:

אין מדלגין מנביא לנביא - שיש כאן טירוף יותר מדאי:

מסוף הספר לתחילתו - למפרע:

מתני' המפטיר בנביא - מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע:

הוא עובר לפני התיבה - להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה:

על ידו - בשבילו:

קטן אינו פורס על שמע - לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן:

ואינו נושא את כפיו - אם כהן הוא שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו:

פוחח - במס' סופרים מפרש כל שכרעיו נראין ערום ויחף מתרגם ערטילאי ופחח (ישעיהו כ):

פורס את שמע - דהא מחויב בברכה:

אבל אינו קורא בתורה - משום כבוד תורה וכן לפני התיבה וכן בנשיאות כפים גנאי הוא לצבור:

גמ' משום כבוד - להעביר לפני התיבה הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד:

משום אינצויי - הדבר בא לידי מחלוקת אני מפטיר ואתה תעבור לפני התיבה:

דקא עביד בחנם - הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר


דהכא אינצויי ליכא משום כבוד איכא:

קטן פוחח מהו שיקרא בתורה - גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר (דברים כג) אבל קטן אינו מוזהר או דלמא לא פליג מתני' בין קטן לגדול:

לדרוש במרכבה - דיחזקאל:

פחתים - גומות:

מתני' כהן שיש בידיו מומין - לפי שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת חגיגה (דף טז.) המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן:

גמ' בוהקניות - לונטיי"ש בלעז:

עקומות - כפופות:

עקושות - לצידיהן:

חיפני ובישני - כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן:

מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין - ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו (שמות לג) את פני (ויקרא כ) ומתרגמינן ית רוגזי ומעי"ן עושין אלפי"ן ופוגמין תפלתן ודאמרינן (ברכות לב.) דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשה:

פניו ידיו ורגליו - הנושא את כפיו חולץ מנעליו כדתניא (סוטה דף מ.) ואם יש בו מום יסתכלו בו ומתוך כך רואין את ידיו:

דעבי קלך - ותניא בהכל שוחטין (חולין דף כד.) בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול:

אצל וחכיתי לה' - מקרא זה בספר ישעיה:

לא נמצאת מחרף ומגדף - שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן נראה כאומר והכיתי:

זבלגן - עיניו זולפות דמעה:

לא ישא את כפיו - לפי שמסתכלין בו:

דש בעירו הוה - כבר היו רגילין אנשי עירו ולא היו מסתכלין בו עוד דש לשון מרגיל כמו כיון דדש דש (בגיטין דף נו:):

סטיס - קרו"ג:

מתני' אף בלבנים לא יעבור - טעמא מפרש בגמ':

העושה תפלתו עגולה - תפילין שבראשו עגולה כביצה וכאגוז:

סכנה - שלא תכנס בראשו:

ואין בה מצוה - דמרובעות בעינן:

נתנה על מצחו - של ראש ושל יד על פס ידו:

הרי זו דרך המינות - שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבותינו דרשו במנחות (דף לז:) בגזירה שוה בין עיניך זה קדקד מקום שמוחו של תינוק רופס ועל ידך גובה היד קיבורת בראש הזרוע שתהא שימה כנגד הלב:

על בית אונקלי - על בית יד לבושו מבחוץ:

הרי זה דרך חיצונים - בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות (שם):

ציפן זהב - נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך (שמות יג) שיהא הכל מבהמה טהורה:

גמ' שמא מינות נזרקה בו - המינין עובדי ע"ז מקפידין בכך:

בתפרן ובאלכסונן - כשהוא תופר בית מושבן צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו במרובע שתהא אצבע ברוחב ובאורך שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון:

כי אמגוזא - עגולות כאגוז אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי ולא תסייעא לברייתא ממתניתין:



מתני' יברכוך טובים ה"ז דרך מינות - שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום וחכמים למדו (כריתות דף ו:) מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת:

על קן צפור יגיעו רחמיך - כלשון הזה רחמיך מגיעין על קן צפור כך חוס ורחם עלינו:

ועל טוב יזכר שמך - על טובותיך נודה לך או שאמר שני פעמים מודים כשהוא כורע משתקין אותו ובגמרא מפרש לה:

המכנה בעריות - בגמרא מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי ואומר לא ערוה ממש דיבר הכתוב אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה ערוה המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים כינוי הוא לשון היפך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים בספרי אספה לי שבעים איש (במדבר יא) ואל אראה ברעתי (שם) ברעתם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב כיוצא בדבר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים קו) כבודי היה לו לומר אלא שכינה הכתוב:

האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך - לא תבא על הכותית ותוליד בן לע"ז:

משתקין אותו בנזיפה - שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה:

גמ' כשתי רשויות - ומקבל ומודה אלוה אחר אלוה:

על הרעה - ברוך דיין האמת:

על הטובה - ברוך הטוב והמטיב:

מטיל קנאה - לומר על העופות חס ועל הבהמות וחיות אינו חס:

ואינן אלא גזירת מלך - להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו:

דכתבינהו משה בתורה - האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים (דברים י):

אנשי כנסת הגדולה - בספר עזרא (נחמיה ט) ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד:

חוץ מיראת שמים - אותה מסורה בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך אע"ג שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל (ירמיהו יח) ואומר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל לו):

אמר מילתא מילתא ותני לה - כל תיבה אומר ושונה אין כאן משמעות שתי רשויות אלא מגונה וסכל הוא:

חברותא כלפי שמיא - וכי כמנהג חבירו נוהג בהקב"ה לדבר לפניו שלא במתכוין וחוזר ומראה לו בכופלו שלא כיון בראשונה: מרזפתא מרטי"ל בלע"ז ותשם את המקבת מתרגמינן מרזפתא (שופטים ד):

תני רב יוסף - לפרושי מכנה דמתני' כדמתרגם ערות אביך וערות אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך ולא תגלה שום דבר קלון שבהן:

תנא דבי רבי ישמעאל - לפרש מתני' בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר:

מתני' מעשה ראובן - וישכב את בלהה פילגש אביו (בראשית לה):

נקרא - בבית הכנסת:

ולא מתרגם - חיישינן לגנותו:

מעשה תמר - ויהודה:

ומעשה עגל הראשון - כל פרשת העגל עד ואשליכהו באש (שמות לב) ומה שחזר אהרן וספר המעשה הוא קרוי מעשה עגל השני הוא שכתוב בו ויצא העגל הזה ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מבינין:

הודע את ירושלם - את תועבותיה פרשה היא ביחזקאל:

גמ' ויש לא נקרין ולא מתרגמין - מפרש בסיפא מעשה דוד ואמנון לא נקרין בהפטרה:

מעשה בראשית כו' - ואמרינן במסכת חגיגה (דף יא:) המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם והתם מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו':



קמ"ל שבחו הוא - שבח הוא ליהודה הקרייה:

דאודי - שהודה מחטאו:

מאהבה - של ברכות:

ומיראה - של קללות ואין לבן לשמים:

פייגי דעתייהו - יחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין ויאמרו טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופנו ליענש:

אל תתרגם אלא אחרון - ויהיו בני יעקב שנים עשר והפסוק הזה נפסק בהפסק פרשה לכך קורהו אחרון כאילו הוא פסוק לעצמו:

מן ויאמר משה אל אהרן - מה עשה לך העם הזה:

פקרו המומרים - העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז:

משום ישא - שלא יאמרו הקב"ה נושא להן פנים ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים כדאמרינן בברכות (דף כ:): לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח) והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה:

ישגלנה - לשון משכב כדכתיב והשגל יושבת אצלו (נחמיה ב) וי"מ כלבתא:

בעפולים - לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים ושניהן בנקב בית הריעי:

חריונים - חרי לשון ריעי:

דביונים - הזב מן היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין גלליהן בשומרון:

את חוריהם - ריעי היוצא דרך הנקב:

מימי שיניהם - שינים יש לכרכשת' וצואה לחה ורכה קרויה מימי שיניהן:

למחראות - גבי עבודת כוכבים כתיב בספר מלכים כי חור לשון מוצא ריעי הוא:

לעגלות בית און - לקול השמועה הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם שבשומרון כי אבל עליו על העגל:

וכמריו (אשר) עליו יגילו - אשר היו רגילין לשמוח עליו עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו:

אלא כבידו - כובד משאו של ריעי תהיה בו וכובד עגבותיו ודומה לו בספר ישעיה (כרעו קרסו) יחדיו לא יכלו מלט משא וגו' הוא משא של ריעי ורבותי מפרשין וכמריו עליו יגילו ממש לשון שמחה שהיקל משאוי שלהן אבל אין לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו סנחריב:

שי"ן ותי"ו - לשון וחשופי שת ערות מצרים (ישעיהו כ):

דסני שומעניה - שיוצאות עליו שמועות רעות ושנואות שהוא נואף:

בג' ושי"ן - בר גירתא זונה שמה סריי' שם מוסרח כך הוא בתשובות הגאונים מותר לבזות גם את אמו שילדתו ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא:

פרק רביעי - בני העיר


מתני' בני העיר שמכרו רחובה של עיר - יש בו קדושה כדמפרש בגמ' הואיל ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות: