רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/ו

(ב) צַו אֶת אַהֲרֹן – אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז, מִיָּד וּלְדוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא צו, פרשתא א,א; קידושין כ"ט ע"א).
זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה וְגוֹמֵר – הֲרֵי הָעִנְיָן הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵיבָרִים, שֶׁיְּהֵא כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה (מגילה כ"א ע"א), וּלְלַמֵּד עַל הַפְּסוּלִין, אֵיזֶה אִם עָלָה יֵרֵד וְאֵיזֶה אִם עָלָה לֹא יֵרֵד. שֶׁכָּל 'תּוֹרָה' – לְרַבּוֹת הוּא בָּא, לוֹמַר: תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִים וַאֲפִלּוּ פְּסוּלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ (ספרא שם,ז).
הִוא הָעֹלָה – לְמַעֵט אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁלֹא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּפְסְלוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעֲזָרָה (שם,ח; זבחים כ"ז ע"ב; נדה מ' ע"ב).

(ג) מִדּוֹ בַד – הִיא הַכֻּתֹּנֶת; וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר מִדּוֹ? שֶׁתְּהֵא כְּמִדָּתוֹ (ספרא שם, פרק ב,א; זבחים ל"ה ע"א).
עַל בְּשָֹרוֹ – שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינְתַיִם (ספרא שם,ג; זבחים י"ט ע"א; ערכין ג' ע"ב).
וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן – הָיָה חוֹתֶה מְלֹא הַמַּחְתָּה מִן הַמְּאֻכָּלוֹת הַפְּנִימִיּוֹת, וְנוֹתְנָן בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ (ספרא שם,ד; תמיד כ"ח ע"א).
הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה – וַעֲשָׂאַתָּה דֶּשֶׁן; מֵאוֹתוֹ דֶּשֶׁן יָרִים תְּרוּמָה, וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ.
[עַל הַמִּזְבֵּחַ – מָצָא אֵיבָרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאַכְּלוּ, מַחֲזִירָן עַל הַמִּזְבֵּחַ לְאַחַר שֶׁחָתָה גֶּחָלִים אֵילַךְ וָאֵילַךְ וְנָטַל מִן הַפְּנִימִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ (ספרא שם,ה; יומא מ"ה ע"ב)].

(ד) וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו – אֵין זוֹ חוֹבָה, אֶלָּא דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְלַכְלֵךְ בְּהוֹצָאַת הַדֶּשֶׁן בְּגָדִים שֶׁהוּא מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן תָּמִיד. בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶן כּוֹס לְרַבּוֹ. לְכָךְ וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, פְּחוּתִין מֵהֶן (ספרא שם,ו; יומא כ"ג ע"ב).
וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן – הַצָּבוּר בַּתָּפוּחַ, כְּשֶׁהוּא הַרְבֵּה וְאֵין מָקוֹם לַמַּעֲרָכָה – מוֹצִיאוֹ מִשָּׁם. וְאֵין זֶה חוֹבָה בְּכָל יוֹם (תמיד כ"ח ע"ב); אֲבָל הַתְּרוּמָה, חוֹבָה בְּכָל יוֹם.

(ה) וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ – רִבָּה כָּאן יְקִידוֹת הַרְבֵּה: "עַל מוֹקְדָה" (לעיל פסוק ב), "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ" (שם), וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ, "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ" (להלן פסוק ו). כֻּלָּן נִדְרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (דף מ"ה ע"א), שֶׁנֶּחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמִנְיַן הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁהָיוּ שָׁם (ספרא שם,יא; יומא מ"ג ע"ב).
וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה – עוֹלַת תָּמִיד הִיא תַּקְדִּים. [וּמִנַּיִן שֶׁלֹא יְהֵא דָּבָר קוֹדֵם עַל הַמַּעֲרָכָה לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר? תַּלְמוּד לוֹמַר הָעֹלָה, עוֹלָה רִאשׁוֹנָה. בְּרַשִּׁ"י יָשָׁן] (פסחים נ"ח ע"ב).
חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים – אִם יָבִיאוּ שָׁם שְׁלָמִים. וְרַבּוֹתֵינוּ לָמְדוּ מִכָּאן: עָלֶיהָ, עַל עוֹלַת הַבֹּקֶר, הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם; מִכָּאן שֶׁלֹא יְהֵא דָּבָר מְאֻחָר לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם (שם).

(ו) אֵשׁ תָּמִיד – אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ "תָּמִיד" – הִיא שֶׁמַּדְלִיקִין בָּהּ אֶת הַנֵּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז,כ); אַף הִיא מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תּוּקַד (יומא מ"ה ע"ב).
לֹא תִכְבֶּה – הַמְּכַבֶּה אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין.

(ז) וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה – תּוֹרָה אַחַת לְכֻלָּן, לְהַטְעִינָן שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה הָאֲמוּרִין בָּעִנְיָן (ספרא צו, פרשתא ב,א). שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה אֶלָּא מִנְחַת יִשְֹרָאֵל שֶׁהִיא נִקְמֶצֶת; מִנְחַת כֹּהֲנִים שֶׁהִיא כָּלִיל, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹרַת (שם,ב).
הַקְרֵב אֹתָהּ – הִיא הַגָּשָׁה בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית (שם,ד; מנחות י"ט ע"ב).
לִפְנֵי ה' – הוּא מַעֲרָב, שֶׁהוּא לְצַד אֹהֶל מוֹעֵד.
אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ – הוּא הַדָּרוֹם, שֶׁהוּא פָּנָיו שֶׁל מִזְבֵּחַ, שֶׁהַכֶּבֶשׁ נָתוּן לְאוֹתוֹ הָרוּחַ (ספרא שם; מנחות שם; סוטה י"ד ע"ב).

(ח) [וְהֵרִים מִמֶּנּוּ – מִן הַמְּחֻבָּר; שֶׁיְּהֵא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם בְּבַת אַחַת בִּשְׁעַת קְמִיצָה (ספרא שם,ה).] בְּקֻמְצוֹ – שֶׁלֹּא יַעֲשֶֹה מִדָּה לַקֹּמֶץ (יומא מ"ז ע"א).
מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ – מִכָּאן שֶׁקּוֹמֵץ מִמָּקוֹם שֶׁנִּתְרַבָּה שַׁמְנָהּ (סוטה י"ד ע"ב).
הַמִּנְחָה – שֶׁלֹּא תְּהֵא מְעֹרֶבֶת בְּאַחֶרֶת (ספרא שם).
וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר – שֶׁמְּלַקֵּט אֶת לְבוֹנָתָהּ לְאַחַר קְמִיצָה וּמַקְטִירוֹ (ספרא שם; סוטה שם). וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ כֵּן אֶלָּא בְּאַחַת מִן הַמְּנָחוֹת בְּוַיִּקְרָא (לעיל ב,ב), הֻצְרַךְ לִשְׁנוֹת פָּרָשָׁה זוֹ, לִכְלֹל כָּל הַמְּנָחוֹת כְּמִשְׁפָּטָן.

(ט) בְּמָקוֹם קָדֹשׁ – וְאֵיזֶהוּ? בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.

(י) לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם – אַף הַשִּׁירַיִם אֲסוּרִים בְּחָמֵץ (מנחות נ"ה ע"א).
כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם – מִנְחַת חוֹטֵא הֲרֵי הִיא כַּחַטָּאת; לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, פְּסוּלָה. מִנְחַת נְדָבָה, הֲרֵי הִיא כָּאָשָׁם; לְפִיכָךְ קְמָצָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, כְּשֵׁרָה (ספרא פרק ג,ד; זבחים י"א ע"א; מנחות ב' ע"ב).

(יא) כָּל זָכָר – אֲפִלּוּ בַּעַל מוּם. לָמָּה נֶאֱמַר? אִם לַאֲכִילָה, הֲרֵי כְּבָר אָמוּר: "לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים" וְגוֹמֵר (להלן כא,כב); אֶלָּא לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְמַחֲלוֹקֶת (ספרא שם,ה; זבחים ק"ב ע"א).
כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע וְגוֹמֵר – קָדָשִׁים קַלִּים אוֹ חֻלִּין שֶׁיִּגְּעוּ בָּהּ וְיִבְלְעוּ מִמֶּנָּה.
יִקְדָּשׁ – לִהְיוֹת כָּמוֹהָ, שֶׁאִם פְּסוּלָה – יִפָּסְלוּ, וְאִם כְּשֵׁרָה – יֵאָכְלוּ כְּחֹמֶר הַמִּנְחָה (ספרא שם פרק ג,ו; זבחים ל"ז ע"ב).

(יג) זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו – אַף הַהֶדְיוֹטוֹת מַקְרִיבִין עֲשִׂירִית הָאֵיפָה בַּיּוֹם שֶׁהֵן מִתְחַנְּכִין לַעֲבוֹדָה. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: מִנְחָה תָּמִיד וְגוֹמֵר, וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו וְגוֹמֵר חָק עוֹלָם (ספרא צו, פרשתא ג,א-ג; מנחות נ"א ע"ב).

(יד) מֻרְבֶּכֶת – חֲלוּטָה בְּרוֹתְחִין כָּל צָרְכָּהּ (ספרא שם, פרק ד,ו).
תֻּפִינֵי – אֲפוּיָה אֲפִיּוֹת הַרְבֵּה; שֶׁאַחַר חֲלִיטָתָהּ אוֹפָהּ בַּתַּנּוּר, וְחוֹזֵר וּמְטַגְּנָהּ בַּמַּחֲבַת (מנחות נ' ע"ב).
מִנְחַת פִּתִּים – מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנָה פְּתִיתָה. [וְלֹא פְּתִיתָה מַמָּשׁ בְּצִיצִין וּפֵרוּרִין, לְפִי שֶׁאֵינָהּ נִקְמֶצֶת, אֶלָא כּוֹפְלָה לִשְׁנַיִם וְחוֹזֵר וְכוֹפְלָהּ לְאַרְבָּעָה שְׁתִי וָעֵרֶב וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וְכֵן מַקְטִיר לָאִשִּׁים. בְּרַשִּׁ"י יָשָׁן] (ספרא שם; מנחות ע"ה ע"ב).

(טו) הַמָּשִׁיחַ תַּחְתָּיו מִבָּנָיו – הַמָּשִׁיחַ מִבָּנָיו תַּחְתָּיו.
כָּלִיל תָּקְטָר – אֵין נִקְמֶצֶת לִהְיוֹת שְׁיָרֶיהָ נֶאֱכָלִין, אֶלָּא כֻּלָּהּ כָּלִיל; וְכֵן כָּל מִנְחַת כֹּהֵן שֶׁל נְדָבָה כָּלִיל תִּהְיֶה.

(טז) כָּלִיל – כֻּלָּהּ שָׁוָה לַגָּבוֹהַּ.

(יט) הַמְחַטֵּא אֹתָהּ – הָעוֹבֵד עֲבוֹדוֹתֶיהָ, שֶׁהִיא נַעֲשֵׂית חַטָּאת עַל יָדוֹ.
הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה – הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה; יָצָא טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים, שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁאוֹסֵר שְׁאָר כֹּהֲנִים בַּאֲכִילָתָהּ חוּץ מִן הַזּוֹרֵק דָּמָהּ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְמַטָּה: "כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ" (להלן פסוק כב; זבחים צ"ב ע"ב-צ"ט ע"א).

(כ) כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ – כָּל דְּבַר אֹכֶל אֲשֶׁר יִגַּע וְיִבְלַע מִמֶּנָּה.
יִקְדָּשׁ – לִהְיוֹת כָּמוֹהָ: אִם פְּסוּלָה – תִּפָּסֵל, וְאִם הִיא כְּשֵׁרָה – תֵּאָכֵל כַּחֹמֶר שֶׁבָּהּ (ספרא פרשתא ד,ו; זבחים צ"ז ע"ב).
וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד – וְאִם הֻזָּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד, אוֹתוֹ מְקוֹם הַדָּם אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ – תְּכַבֵּס בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה (ספרא פרק ו,ז; זבחים צ"ג ע"ב).
אֲשֶׁר יִזֶּה – יְהֵא נִזֶּה, כְּמוֹ: "וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם" (איוב טו,כט), יְהֵא נָטוּי.

(כא) יִשָּׁבֵר – לְפִי שֶׁהַבְּלִיעָה שֶׁנִּבְלַעַת בּוֹ נַעֲשָׂה נוֹתָר; וְהוּא הַדִּין לְכָל הַקֳּדָשִׁים (ע"ז ע"ו ע"א).
וּמֹרַק – לְשׁוֹן "תַּמְרוּקֵי הַנָּשִׁים" (אסתר ב,יב), אישקור"מנט [escurement = ניקוי מתוך סילוק‏[1]] בְּלַעַ"ז.
וּמֹרַק וְשֻׁטַּף – לִפְלֹט אֶת בְּלִיעָתוֹ. אֲבָל כְּלֵי חֶרֶס, לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב כָּאן שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָּפְיוֹ לְעוֹלָם (פסחים ל' ע"ב).

(כב) כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ – הָא לָמַדְתָּ שֶׁ"הַמְחַטֵּא אוֹתָהּ" הָאָמוּר לְמַעְלָה (פסוק יט) – לֹא לְהוֹצִיא שְׁאָר הַכֹּהֲנִים, אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְחִטּוּי.

(כג) וְכָל חַטָּאת וְגוֹמֵר – שֶׁאִם הִכְנִיס מִדַּם חַטָּאת הַחִיצוֹנָה לִפְנִים, פְּסוּלָה.
וְכָל – לְרַבּוֹת שְׁאָר קָדָשִׁים (ספרא צו, פרק ח,א; זבחים פ"ב ע"א).

הערותעריכה

  1. ^ רש"י רוצה להסביר את המשמעות של הפועל "מרק" ואומר, שזה ניקוי על־ידי סילוק כל הלכלוך, שבלע החפץ (בהוסיפו את הקידומת ־es לפועל curer).