רש"י מנוקד על המקרא/ספר שמות/ז
(א) נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה – שׁוֹפֵט וְרוֹדֶה, לִרְדּוֹתוֹ בְּמַכּוֹת וְיִסּוּרִין.
יִהְיֶה נְבִיאֶךָ – כְּתַרְגּוּמוֹ, "מְתֻרְגְּמָנָךְ". וְכֵן כָּל לְשׁוֹן נְבוּאָה, אָדָם הַמַּכְרִיז וּמַשְׁמִיעַ לָעָם דִּבְרֵי תּוֹכָחוֹת, וְהוּא מִגִּזְרַת "נִיב שְׂפָתָיִם" (ישעיהו נז,יט), "יָנוּב חָכְמָה" (משלי י,לא), "וַיְכַל מֵהִתְנַבּוֹת" דִּשְׁמוּאֵל (א' י,יג) [וּבְלַעַז קוֹרְאִין לוֹ פריידיו"ר [preideor = פרקליט[1]]].
(ב) אַתָּה תְדַבֵּר – פַּעַם אַחַת כָּל שְׁלִיחוּת וּשְׁלִיחוּת, כְּפִי שֶׁשָּׁמַעְתָּ מִפִּי; וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יַמְלִיצֶנּוּ וְיַטְעִימֶנּוּ בְּאָזְנֵי פַּרְעֹה.
(ג) וַאֲנִי אַקְשֶׁה – מֵאַחַר שֶׁהִרְשִׁיעַ וְהִתְרִיס כְּנֶגְדִּי, וְגָלוּי לְפָנַי שֶׁאֵין נַחַת רוּחַ בָּאֻמּוֹת לָתֵת לֵב שָׁלֵם לָשׁוּב, טוֹב לִי שֶׁיִּתְקַשֶּׁה לִבּוֹ, לְמַעַן הַרְבּוֹת בּוֹ אוֹתוֹתַי וְתַכִּירוּ אֶת גְּבוּרוֹתַי. וְכֵן מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֵבִיא פֻּרְעָנוּת עַל הָאֻמּוֹת – כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל וְיִירָאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִכְרַתִּי גוֹיִם נָשַׁמּוּ פִּנּוֹתָם וְגוֹמֵר, אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר" (צפניה ג,ו-ז) (יבמות ס"ג ע"א). וְאַף עַל פִּי כֵן, בְּחָמֵשׁ מַכּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא נֶאֱמַר "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה", אֶלָּא "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה" (תנחומא וארא, ג).
(ד) אֶת יָדִי – יָד מַמָּשׁ, לְהַכּוֹת בָּהֶם.
(ו) [וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתָם – וְהֵיכָן צִוָּם? "בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה" וְגוֹמֵר (שמות ד,כא). דַּע (וכולי)[2].]
(ט) מוֹפֵת – אוֹת, לְהוֹדִיעַ שֶׁיֵּשׁ צְרוֹךְ[3] בְּמִי שֶׁשּׁוֹלֵחַ אֶתְכֶם.
(י) לְתַנִּין – נָחָשׁ.
(יא) בְּלַהֲטֵיהֶם – "בְּלַחֲשֵׁיהוֹן" (אונקלוס), וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא. וְיֵשׁ לְדַמּוֹת לוֹ "לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (בראשית ג,כד), דּוֹמֶה שֶׁהִיא מִתְהַפֶּכֶת עַל יְדֵי לַחַשׁ.
(יב) וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן – מֵאַחַר שֶׁחָזַר וְנַעֲשָׂה מַטֶּה, בָּלַע אֶת כֻּלָּן (שבת צ"ז ע"א).
(יד) כָּבֵד – תַּרְגּוּמוֹ "יַקִּיר" וְלֹא "אֶתְיַקַּר" (אונקלוס)[4], מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, כְּמוֹ "כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר" (שמות יח,יח).
(טו) הִנֵּה יוֹצֵא הַמַּיְמָה – לִנְקָבָיו; שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ וְאוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִנְקָבָיו, וּמַשְׁכִּים וְיוֹצֵא לַנִּילוּס וְעוֹשֶׂה שָׂם צְרָכָיו (שמ"ר ט,ח).
(טז) עַד כֹּה – עַד הֵנָּה. וּמִדְרָשׁוֹ, עַד שֶׁתִּשְׁמַע מִמֶּנִּי מַכַּת בְּכוֹרוֹת שֶׁאֶפְתַּח בָּהּ בְּ"כֹה": "כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה" (שמות יא,ד).
(יז) וְנֶהֶפְכוּ לְדָם – לְפִי שֶׁאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִים בְּמִצְרַיִם, וְנִילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אֶת הָאָרֶץ, וּמִצְרִיִּם עוֹבְדִים לַנִּילוּס, לְפִיכָךְ הִלְקָה אֶת יִרְאָתָם וְאַחַר כָּךְ הִלְקָה אוֹתָם (שמ"ר ט,ט).
(יח) וְנִלְאוּ מִצְרַיִם – לְבַקֵּשׁ רְפוּאָה לְמֵי הַיְּאוֹר, שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לִשְׁתּוֹת.
(יט) אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן – לְפִי שֶׁהֵגֵן הַיְּאוֹר עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁנִּשְׁלַךְ לְתוֹכוֹ, לְפִיכָךְ לֹא לָקָה עַל יָדוֹ לֹא בַּדָּם וְלֹא בַּצְּפַרְדְּעִים, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמ"ר י,ד).
נַהֲרֹתָם – הַם הַנְּהָרוֹת הַמּוֹשְׁכִים, כְּעֵין נְהָרוֹת שֶׁלָּנוּ.
יְאֹרֵיהֶם – הַם בְּרֵכוֹת נִגָּרִים הָעֲשׂוּיוֹת בִּידֵי אָדָם מִשְּׂפַת הַנָּהָר לַשָּׂדוֹת, וְנִילוּס מֵימָיו מִתְבָּרְכִים, וְעוֹלֶה דֶּרֶךְ הַיְּאוֹרִים וּמַשְׁקֶה הַשָּׂדוֹת.
אֲגַמֵּיהֶם – קְבוּצַת מַיִם שֶׁאֵינָן נוֹבְעִין וְאֵינָן מוֹשְׁכִין, אֶלָּא עוֹמְדִין בְּמָקוֹם אֶחָד, וְקוֹרִין לוֹ אשטנ"ק [estanc = אגם].
בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם – אַף בַּמֶּרְחֲצָאוֹת וּבָאַמְבַּטֵּאוֹת שֶׁבַּבָּתִּים.
וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים – מַיִם שֶׁבִּכְלֵי עֵץ וּבִכְלֵי אֶבֶן.
(כב) בְּלָטֵיהֶם – לַחַשׁ שֶׁאוֹמְרִין אוֹתוֹ בַּלָּט וּבַחֲשַׁאי. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: "בְּלָטֵיהֶם", מַעֲשֵׂה שֵׁדִים; "בְּלַהֲטֵיהֶם", מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים (סנהדרין ס"ז ע"ב).
וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה – לוֹמַר: עַל יְדֵי מְכַשְּׁפוּת אַתֶּם עוֹשִׂים כֵּן; תֶּבֶן אַתֶּם מַכְנִיסִין לְעָפְרַיִם?! (מנחות פ"ה ע"א), עִיר שֶׁכֻּלָּהּ תֶּבֶן; אַף אַתֶּם מְבִיאִין מְכַשְּׁפוּת לְמִצְרַיִם, שֶׁכֻּלָּהּ כְּשָׁפִים?
(כג) גַּם לָזֹאת – לְמוֹפֵת הַמַּטֶּה שֶׁנֶּהְפַּךְ לְתַנִּין, וְלֹא לָזֶה שֶׁל דָּם.
(כה) וַיִּמָּלֵא – מִנְיַן שִׁבְעַת יָמִים שֶׁלֹּא שָׁב הַיְּאוֹר לְקַדְמוּתוֹ; שֶׁהָיְתָה הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת רְבִיעַ חֹדֶשׁ, וּשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים הָיָה מֵעִיד וּמַתְרֶה בָּהֶם (תנחומא וארא, יג).
(כז) וְאִם מָאֵן אַתָּה – וְאִם סַרְבָן אַתָּה.
מָאֵן – כְּמוֹ מְמָאֵן, מְסָרֵב, אֶלָּא כִּנּוּי הָאָדָם עַל שֵׁם הַמִּפְעָל; כְּמוֹ "שָׁלֵו" (איוב טז,יב), "שָׁקֵט"[5], "סָר וְזָעֵף" (מל"א כ,מג).
נֹגֵף אֶת כָּל גְּבוּלְךָ – מַכֶּה. וְכֵן כָּל לְשׁוֹן מַגֵּפָה אֵינוֹ לְשׁוֹן מִיתָה אֶלָּא לְשׁוֹן מַכָּה. וְכֵן "וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה" (שמות כא,כב) – אֵינוֹ מִיתָה; וְכֵן "וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם" (ירמיהו יג,טז), "פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ" (תהלים צא,יב), "וּלְאֶבֶן נֶגֶף" (ישעיהו ח,יד).
(כח) וְעָלוּ – מַן הַיְּאוֹר.
בְּבֵיתֶךָ – וְאַחַר כָּךְ וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ. הוּא הִתְחִיל בָּעֵצָה תְּחִלָּה, "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ" (שמות א,ט), וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת (סוטה י"א ע"א).
(כט) וּבְכָה וּבְעַמְּךָ – בְּתוֹךְ מֵעֵיהֶם נִכְנָסִין וּמְקַרְקְרִין (ראו שמ"ר י,ו).
הערות
עריכה- ^ לפי ברנדין, המסתמך על רוב הגרסאות, preideor היא צורה חילופית של pleideor, "הטוען לפני בית־הדין". לפחות כתב־יד אחד כותב פרקייר"א [=פריקֿייר"א] precheire, "מליץ ומטיף" (ביחסת־הנושא), וזה מתאים יותר לדברי הפירוש: "המכריז ומשמיע לעם דברי תוכחה". הגרסה "פרידג"ר" שבחומשים (פרידגי"ר באחד מכתבי־היד) מושפעת מהגרמנית (Prediger).
- ^ כמובא ברש"י שם. כך גרס כאן בפירוש הרא"ם על רש"י.
- ^ מלה ארמית, שמשמעה "יכולת" או "כח".
- ^ אונקלוס תרגם כאן "אתיקר", ובשמות יח,יח "יקיר".
- ^ לא נמצא בניקוד זה במקרא שבנוסחנו. ואולי ניקד רש"י כן בשופטים יח,ז. ולפנינו שם: שֹׁקֵט.