רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים/ז
(א) שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית – אוֹמְרִים אֵלַי: "שׁוּבִי שׁוּבִי מֵאַחַר הַמָּקוֹם".
הַשּׁוּלַמִּית – הַשְּׁלֵמָה בֶּאֱמוּנָתֵךְ עִמּוֹ; שׁוּבִי שׁוּבִי אֵלֵינוּ.
וְנֶחֱזֶה בָּךְ – נַצִּיב מִמֵּךְ נְצִיבִים וְשִׁלְטוֹנִים, כְּמוֹ: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם" (שמות יח,כא). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא. דָּבָר אַחֵר: וְנֶחֱזֶה בָּךְ – נִתְבּוֹנֵן אֵלַיִךְ מַה גְּדֻלָּה לִתֵּן לָךְ. וְהִיא אוֹמֶרֶת: מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית? מַה גְּדֻלָּה אַתֶּם יְכוֹלִים לִפְסֹק לִי שֶׁתְּהֵא שָׁוָה לִגְדֻלָּתִי – אֲפִלּוּ לִגְדֻלַּת דִּגְלֵי מְחוֹלוֹת מַחֲנוֹת הַמִּדְבָּר?
(ב) מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים – הֵם אוֹמְרִים לָהּ: חֲפֵצִים אָנוּ שֶׁתִּדְבְּקִי בָּנוּ, בִּשְׁבִיל נוֹי וַחֲשִׁיבוּת שֶׁרָאִינוּ בָּךְ בְּעוֹדָךְ בְּיָפְיֵךְ.
מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ – בַּעֲלִיַּת הָרְגָלִים, בַּת נְדִיבִים.
חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים – קְבוּצַת עֲדָיֵי זָהָב קְרוּיָה "חֲלִי כֶתֶם" (משלי כה,יב) (אלחל"י בְּלָשׁוֹן עַרְבִי). וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ עַל נִקְבֵי הַשִּׁיתִין שֶׁל נְסָכִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, עֲגֻלִּים כְּמוֹ יָרֵךְ. כְּמוֹ חֲלָאִים, לְשׁוֹן חֲפִירָה, כְּמוֹ "חֻלְיַת הַבּוֹר" (שבת פי"א מ"ב).
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן – יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (סוכה מ"ט ע"א). אָמָּן – כְּמוֹ 'אוּמָן'. קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִשְׂרָאֵל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, מַתְחִילִין מֵ"רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז" (לעיל ה,יא), וְיוֹרְדִין וּבָאִין עַד "שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ" (שם,טו), לְפִי שֶׁהֵן בָּאִין לְרַצּוֹתוֹ, לְהוֹרִיד שְׁכִינָתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים; וְהוּא מוֹנֶה קִלּוּסָם מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ, הֵם הָרַגְלַיִם, וּמוֹנֶה וְהוֹלֵךְ עַד "רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל" (פסוק ו), עַד שֶׁהוּא בָּא לְמָשְׁכָהּ אֵלָיו.
(ג) שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר – טַבּוּרֵךְ כְּאַגָּן שֶׁל מַיִם צְלוּלִים שֶׁרוֹחֲצִין בָּהֶן, וְהוּא עָשׂוּי מֵאַבְנֵי שַׁיִשׁ, וּבְלָשׁוֹן עַרְבִי קָרוּי סַהַר. עַל שֵׁם שֶׁהַטַּבּוּר כְּמוֹ נֶקֶב עָגֹל, מוֹשְׁלוֹ כְאַגָּן עָגֹל. וְהַקִּלּוּס הַזֶּה אֵינוֹ מֵעִנְיַן נוֹי אִשָּׁה כַּקִּלּוּס הָעֶלְיוֹן, לְפִי שֶׁהָעֶלְיוֹן – דּוֹדָהּ מְקַלְּסָהּ; וְזֶה – רֵעוֹתֶיהָ מְקַלְּסוֹת אוֹתָהּ עַל שֵׁם מַעֲשֶׂיהָ, לוֹמַר: הֲגוּנָה לְהִתְחַבֵּר עִמָּנוּ.
וְהַדֻּגְמָא, עַל שֵׁם לִשְׁכַּת הַגָּזִית הַיּוֹשֶׁבֶת בְּטַבּוּר הָאָרֶץ.
אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג – לֹא יִכְלֶה מִשָּׁם מַשְׁקֶה; רוֹצֶה לוֹמַר, לֹא יִכְלֶה וְלֹא יִפְסֹק מִשָּׁם שׁוּם דִּבְרֵי הוֹרָאָה.
בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים – שֶׁהַכֹּל צְרִיכִין לָהּ.
סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים – גְּדוּרָה וּמְסֻיֶּגֶת בְּגֶדֶר שׁוֹשַׁנִּים. דַּי לָהּ בְּגָדֵר קַל, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם פּוֹרֵץ בּוֹ לִכָּנֵס. הֲרֵי חָתָן נִכְנָס לַחֻפָּה, לִבּוֹ מְגַעְגֵּעַ לַחֻפָּה וּלְחִבַּת חִתּוּנָיו. בָּא לִזָּקֵק לָהּ, אָמְרָה לוֹ, "טִפַּת דָּם כַּחַרְדָּל רָאִיתִי"; הֲרֵי הוֹפֵךְ פָּנָיו לְצַד אַחֵר; וְלֹא נְשָׁכוֹ נָחָשׁ, וְלֹא עַקְרָב עוֹקְצוֹ. הֲרֵי שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּדֶּרֶךְ, רָאָה בַּכּוּרוֹת בְּרָאשֵׁי הַתְּאֵנִים. פָּשַׁט יָדוֹ לִטֹּל, אוֹמְרִים לוֹ: "שֶׁל בְּעָלִים הֵם". הוּא מוֹשֵׁךְ יָדוֹ מִפְּנֵי הַגָּזֵל; הֲרֵי סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
(ד) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ – שְׁתֵּי הַלּוּחוֹת. דָּבָר אַחֵר: מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל.
(ה) צַוָּארֵךְ – הַהֵיכָל וְהַמִּזְבֵּחַ, שֶׁהֵם זְקוּפִים וּגְבוֹהִים. וְלִשְׁכַּת הַגָּזִית גַּם הִיא שָׁם, עֲשׂוּיָה לְחֹזֶק וּלְמָגֵן, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן.
עֵינַיִךְ – כַּבְּרֵכוֹת אֲשֶׁר בְּחֶשְׁבּוֹן הַמּוֹשְׁכוֹת מַיִם, כָּךְ עֵינַיִךְ עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים: חֲכָמַיִךְ, כְּשֶׁהֵם יוֹשְׁבִים בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם, הָעִיר בַּת רַבַּת עָם, וַעֲסוּקִים בְּחֶשְׁבּוֹן תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת – חָכְמָתָם וּבִינָתָם לְעֵינֵי הָעַמִּים מוֹשְׁכוֹת כִּבְרֵכוֹת מַיִם. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן כְּמוֹ 'יוֹנִים,' וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: "הַלּוֹקֵחַ יוֹנֵי שׁוֹבָךְ מַפְרִיחַ בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה" (ב"ב פ"ה מ"ג); קובידי"ש [covedes = דגירות[1]] בְּלַעַז.
אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן – אֵינִי יָכוֹל לְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן חֹטֶם, לֹא לְעִנְיַן פְּשָׁט וְלֹא לְעִנְיַן דֻּגְמָא; כִּי מַה קִּלּוּס נוֹי יֵשׁ בְּחֹטֶם גָּדוֹל וְזָקוּף כְּמִגְדָּל? וְאוֹמֵר אֲנִי, אַפֵּךְ – לְשׁוֹן פָּנִים. וְזֶה שֶׁהוּא אוֹמֵר לְשׁוֹן יָחִיד, וְאֵינוֹ אוֹמֵר "אַפַּיִךְ" – שֶׁעַל הַמֵּצַח הוּא מְדַבֵּר, שֶׁהוּא עִקַּר הַכָּרַת פָּנִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם" (ישעיהו ג,ט). וְתֵדַע, שֶׁהֲרֵי מְקַלְּסָם וְהוֹלֵךְ מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה: עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, וְאַחֲרֵיהֶם הַמֵּצַח. וְכֵן הָאֻמּוֹת מְקַלְּסוֹת: מִצְחֵךְ חָזָק לְעֻמַּת מֵצַח כָּל הַבָּאִים לְהַרְעוֹתֵךְ וּלְפַתּוֹתֵךְ.
כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק – רָאִיתִי בַּמִּדְרָשׁ: זֶה בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, שֶׁהָעוֹמֵד עָלָיו צוֹפֶה וּמוֹנֶה כַּמָּה בָּתִּים יֵשׁ בְּדַמֶּשֶׂק. דָּבָר אַחֵר: פָּנַיִךְ צוֹפוֹת פְּנֵי דַמָּשֶׂק, מְצַפּוֹת לְבֹא שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם עַד דַּמֶּשֶׂק, שֶׁעֲתִידָה לְהַרְחִיב עַד דַּמֶּשֶׂק.
(ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל – אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָ" (דברים כח,י). הֲרֵי הִיא חָזְקָן וּמוֹרָאָן, כְּסֶלַע הָרִים; וְכַרְמֶל הוּא רֹאשׁ הֶהָרִים.
וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ – קְלִיעַת שַׂעֲרוֹת נְזִירַיִךְ נָאָה בְּמִצְוֹת, כִּקְלִיעַת אַרְגָּמָן.
וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ – עַל שֵׁם שֶׁהַקְּלִיעָה מֻדְלֵית עַל גֹּבַהּ הָרֹאשׁ.
מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים – שְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם קָשׁוּר בַּתַּלְתַּלִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ" (במדבר ו,ז).
רְהָטִים – קורנ"ץ [coranz = רצים[2]] בְּלַעַז, כֵּן קוֹרִין לְתַלְתַּלֵּי הָאֲזוֹרוֹת שֶׁקּוֹשְׁרִין בָּהֶן הַחֲגוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר: מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשָׁר בְּאַהֲבָה, בַּמִּצְוֹת וּבָרִיצוֹת שֶׁאַתֶּם רָצִים לְפָנָיו.
(ז) מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ – אַחַר שֶׁפָּרַט קִלּוּס כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר, כָּלַל כָּל דָּבָר: מַה יָּפִית כֻּלָּךְ, וּמַה נָּעַמְתְּ, לִדַּבֵּק בָּךְ אַהֲבָה הַהוֹגֶנֶת לְהִתְעַנֵּג בָּהּ.
(ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר – רָאִינוּ נוֹי קוֹמָתֵךְ בִּימֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁכָּל הָאֻמּוֹת הָיוּ כּוֹרְעוֹת וְנוֹפְלוֹת לִפְנֵי הַצֶּלֶם, וְאַתָּה עָמַדְתָּ בְּקוֹמָה זְקוּפָה כַּתָּמָר הַזֶּה.
וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת – דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל, וַעֲזַרְיָה, שֶׁהָיוּ לָךְ כְּשָׁדַיִם לִינֹק מֵהֶם, דָּמוּ לְאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁמַּשְׁפִּיעוֹת מַשְׁקֶה. כָּךְ הֵם הִשְׁפִּיעוּ לְהָנִיק וּלְלַמֵּד אֶת הַכֹּל שֶׁאֵין יִרְאָה כְּיִרְאַתְכֶם. עַד כָּאן קִלְּסוּהוּ הָאֻמּוֹת; מִכָּאן וָאֵילָךְ, דִּבְרֵי שְׁכִינָה לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁבֵּין הָאֻמּוֹת.
(ט) אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר – מִתְפָּאֵר אֲנִי בֵּין חֲיָלוֹת שֶׁל מַעְלָה בָּכֶם, שֶׁאֶתְעַלֶּה וְאֶתְקַדֵּשׁ עַל יְדֵיכֶם בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁתְּקַדְּשׁוּ אֶת שְׁמִי בֵּין הָאֻמּוֹת.
אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו – וַאֲנִי אֶאֱחֹז וְאֶדְבַּק בָּכֶם.
סַנְסִנִּים – עֲנָפִים.
וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ – וְעַתָּה הַאַמְתִּי אֶת דְּבָרַי, שֶׁלֹּא תִּתְפַּתִּי אַחֲרֵי הָאֻמּוֹת, וְיִהְיוּ הַטּוֹבִים וְהַחֲכָמִים שֶׁבִּיךְ עוֹמְדִים בֶּאֱמוּנָתָם לְהָשִׁיב דְּבָרִים לַמְּפַתִּים אוֹתָם, שֶׁיִּלְמְדוּ מֵהֶם הַקְּטַנִּים שֶׁבָּכֶם.
(י) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב – הִזָּהֲרִי בִּתְשׁוּבוֹתַיִךְ, שֶׁיִּהְיוּ כְּיֵין הַטּוֹב.
הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים – זְהִירָה אֲנִי לְהָשִׁיב לָהֶם שֶׁאֶעֱמֹד בֶּאֱמוּנָתִי, שֶׁיְּהֵא חִכִּי הוֹלֵךְ לִפְנֵי דּוֹדִי לְאַהֲבַת מִישׁוֹר, שֶׁהוּא מִן הַלֵּב, וְלֹא בִּרְמִיָּה וַעֲקִיבָה.
כְּיֵין הַטּוֹב – שֶׁהוּא דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים; אַף אֲבוֹתַי בַּקֶּבֶר יִשְׂמְחוּ בִּי וְיוֹדוּ עַל חֶלְקָם. דּוֹבֵב – מַרְחִישׁ, פרומיי"ר [fromier = לשרוץ, להרחיש[3]] בְּלַעַז, וִיסוֹדוֹ לְשׁוֹן דִּבּוּר. וְכָךְ הִיא הַתְּשׁוּבָה: אֲנִי לְדוֹדִי (פסוק יא), וְגַם הוּא מִשְׁתּוֹקֵק לִי.
(יב) לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה – דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּעֵרוּבִין (דף כ"א ע"ב): אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַל תְּדִינֵנִי כְּיוֹשְׁבֵי כְּרַכִּים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גָּזֵל וַעֲרָיוֹת, אֶלָּא כְּיוֹשְׁבֵי פְּרָזוֹת, שֶׁהֵם בַּעֲלֵי אֻמָּנוּת, וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ הַדְּחָק.
נָלִינָה בַּכְּפָרִים – נָלִינָה בַּכּוֹפְרִים; בֹּא וְאַרְאֶךָ בְּנֵי עֵשָׂו, שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם טוֹבָה וְכוֹפְרִים בְּךָ.
(יג) נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים – אֵלּוּ בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן – אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא.
פִּתַּח הַסְּמָדַר – כְּשֶׁהַפֶּרַח נוֹפֵל וְהָעֲנָבִים נִכָּרִים, הוּא פִּתּוּחַ הַסְּמָדַר. וְלָהֶם דִּמָּה בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, שֶׁהֵם קְרוֹבִים לֵהָנוֹת מֵהֶם בְּהוֹרָאַת הַתּוֹרָה.
הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים – כְּשֶׁהֵם גְּמוּרִים, וְהַנֵּץ שֶׁסְּבִיבוֹתֵיהֶן נוֹפֵל. הֵנֵצוּ, נוֹפֵל נִצּוֹ. וְלָהֶם דִּמָּה בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, שֶׁהֵן בְּחָכְמָה גְּמוּרָה וּרְאוּיִין לְהוֹרוֹת.
שָׁם אֶתֵּן אֶת דּוֹדַי – שָׁם אַרְאֲךָ אֶת כְּבוֹדִי וְגָדְלִי, שֶׁבַח בָּנַי וּבְנוֹתַי.
(יד) הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ – דּוּדָאֵי הַתְּאֵנִים הַטּוֹבוֹת וְהָרָעוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "הִרְאַנִי ה' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים וגו' הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת" וגו' (ירמיהו כד,א-ב). "וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה" (שם), אֵלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל; עַכְשָׁיו שְׁנֵיהֶם נָתְנוּ רֵיחַ, כֻּלָּם מְבַקְּשִׁים פָּנֶיךָ.
וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים – יֵשׁ בְּיָדֵינוּ שְׂכַר מִצְוֹת הַרְבֵּה.
חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים – שֶׁחִדְּשׁוּ סוֹפְרִים, עִם הַיְּשָׁנִים שֶׁכָּתַבְתָּ עָלַי.
צָפַנְתִּי לָךְ – לְשִׁמְךָ וְלַעֲבוֹדָתְךָ צָפַנְתִּי בְּלִבִּי. דָּבָר אַחֵר: צָפַנְתִּי, לְהַרְאוֹת לְךָ שֶׁקִּיַּמְתִּים.