רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים/ב
(א) חֲבַצֶּלֶת – הִיא שׁוֹשַׁנָּה.
שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים – נָאָה מִשּׁוֹשַׁנַּת הֶהָרִים, לְפִי שֶׁמַּרְטֶבֶת תָּמִיד, שֶׁאֵין כֹּחַ הַחַמָּה שׁוֹלֵט שָׁם.
(ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים – שֶׁמְּנַקְּבִין אוֹתָהּ, וְתָמִיד הִיא עוֹמֶדֶת בְּנוֹיָהּ וְאַדְמִימוּתָהּ.
כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת – מְפַתּוֹת אוֹתָהּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, לִזְנוֹת כְּמוֹתָם אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים; וְהִיא עוֹמֶדֶת בֶּאֱמוּנָתָהּ.
(ג) כְּתַפּוּחַ – אִילָן שֶׁל תַּפּוּחִים, כְּשֶׁהוּא בֵּין אִילָנֵי סְרָק – הוּא חָבִיב מִן כֻּלָּן, שֶׁפִּרְיוֹ טוֹב בְּטַעַם וּבְרֵיחַ.
כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים – בֵּין הַבַּחוּרִים.
הַדֻּגְמָא: כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל הָאֱלֹהִים נִבְחָר; לְפִיכָךְ, בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: הַתַּפּוּחַ הַזֶּה, הַכֹּל בּוֹרְחִים הֵימֶנּוּ, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ צֵל; כָּךְ בָּרְחוּ כָּל הָאֻמּוֹת מֵעַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַתַּן תּוֹרָה. אֲבָל אֲנִי – בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי.
(ד) אֶל בֵּית הַיָּיִן – אֹהֶל מוֹעֵד, שֶׁשָּׁם נִתְּנוּ פְּרָטֶיהָ וּבֵאוּרֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה.
וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה – וּקְבוּצָתוֹ שֶׁדְּגָלַנִי אֵלָיו, אַהֲבָה הִיא עָלַי, עוֹדֶנִּי זוֹכֶרֶת אַהֲבָתוֹ. וְדִגְלוֹ – אטריי"ט [attreit = משיכה, קסם] בְּלַעַז.
(ה) סַמְּכוּנִי – עַתָּה, כְּמִדַּת הַחוֹלִים, בַּאֲשִׁישֵׁי עֲנָבִים, אוֹ בַּאֲשִׁישׁוֹת סֹלֶת נְקִיָּה.
רַפְּדוּנִי – רַפְּדוּ רְפִידָתִי סְבִיבוֹתַי בַּתַּפּוּחִים, לְרֵיחַ טוֹב, כְּדֶרֶךְ הַחוֹלִים; כִּי חוֹלָה אֲנִי לְאַהֲבָתוֹ, כִּי צָמֵאתִי לוֹ פֹּה בְּגָלוּתִי. 'רְפִידָה' – לְשׁוֹן מַצָּע הִיא, כְּמוֹ: "יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט" (איוב מא,כב).
(ו) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי – בַּמִּדְבָּר.
וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי – דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נוֹסֵעַ לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, וּבִמְקוֹם הַמְּנוּחָה מוֹרִיד לָהֶם מָן וּשְׂלָו. כָּל זֶה אֲנִי זוֹכֶרֶת עַתָּה בְּגָלוּתִי, וְחוֹלָה לְאַהֲבָתוֹ.
(ז) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם – אַתֶּם הָאֻמּוֹת.
בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת – שֶׁתִּהְיוּ הֶפְקֵר וּמַאֲכָל כִּצְבָיִים וְאַיָּלִים.
אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה – שֶׁבֵּינִי לְדוֹדִי, לְשַׁנּוֹתָהּ וּלְהַחֲלִיפָהּ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי לְהִתְפַּתּוֹת אַחֲרֵיכֶם.
עַד שֶׁתֶּחְפָּץ – בְּכָל עוֹד שֶׁהִיא תְּקוּעָה בְּלִבִּי, וְהוּא חָפֵץ בִּי.
עַד שֶׁתֶּחְפָּץ – כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" (לעיל א,יב), בְּעוֹד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ.
אִם תָּעִירוּ – אִם תַּשְׂנִיאוּ, כְּמוֹ: "וַיְהִי עָרֶךָ" (שמ"א כח,טז); "וּפִשְׁרֵהּ לְעָרָיךְ" (דניאל ד,טז).
וְאִם תְּעוֹרְרוּ – כְּמוֹ "הָעוֹרֵר עַל הַשָּׂדֶה" (כתובות פי"ג מ"ו), קֿלוניי"ר [chalongier = למחות, להתנגד][1] בְּלַעַז. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים, וְאֵינָם מִתְיַשְּׁבִים עַל סֵדֶר הַדְּבָרִים; כִּי רוֹאֶה אֲנִי שֶׁנִּתְנַבֵּא שְׁלֹמֹה וְדִבֵּר עַל יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַל מַתַּן תּוֹרָה וְהַמִּשְׁכָּן, וּבִיאַת הָאָרֶץ וּבֵית הַבְּחִירָה, וְגָלוּת בָּבֶל, וּבִיאַת בַּיִת שֵׁנִי וְחֻרְבָּנוֹ.
(ח) קוֹל דּוֹדִי – חוֹזֵר הַמְּשׁוֹרֵר עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, כְּאָדָם שֶׁקִּצֵּר דְּבָרָיו, וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר: לֹא אָמַרְתִּי לִפְנֵיכֶם רֵאשִׁית הַדְּבָרִים. הוּא הִתְחִיל וְאָמַר: "הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו" (לעיל א,ד), וְלֹא סִפֵּר הֵיאַךְ פְּקָדָם בְּמִצְרַיִם בִּלְשׁוֹן חִבָּה. וְעַכְשָׁיו חוֹזֵר וְאוֹמֵר: מְשִׁיכָה זוֹ, שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁמְּשָׁכַנִי דּוֹדִי וְרַצְתִּי אַחֲרָיו, כֵּן הָיְתָה: נוֹאָשׁ הָיִיתִי אוֹמֶרֶת לַגְּאֻלָּה, עַד תּם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁנֶּאֱמְרוּ בֵּין הַבְּתָרִים, וְקוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא לִפְנֵי הַקֵּץ, כִּמְדַלֵּג עַל הֶהָרִים וּמְקַפֵּץ בַּגְּבָעוֹת.
(ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי – בְּקַלּוּת מְרוּצָתוֹ, שֶׁמִּהֵר לָבֹא כִצְבִי וּכְעֹפֶר הָאַיָּלִים. עֹפֶר – אַיָּל בָּחוּר.
הִנֵּה זֶה עוֹמֵד וְגוֹמֵר – סְבוּרָה הָיִיתִי לֵישֵׁב עֲגוּנָה עוֹד יָמִים רַבִּים, וְהִנֵּה הוּא הוֹדִיעַ, שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמֵצִיץ מִן חַלּוֹנוֹת הַשָּׁמַיִם, אֵת הֶעָשׂוּי לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" וְגוֹמֵר.
(י) עָנָה – לְשׁוֹן עֲנִיָּה וּלְשׁוֹן צַעֲקַת קוֹל רָם. וְזֶה בִּנְיַן אָב לְכֻלָּם: "וְעָנוּ הַלְוִיִּם" (דברים כז,יד עיין שם).
וְאָמַר לִי – עַל יְדֵי מֹשֶׁה.
קוּמִי לָךְ – "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" (שמות ג,יז).
(יא) הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר – אֵין עַכְשָׁיו טֹרַח בַּדֶּרֶךְ. סְתָו – חֹרֶף, תַּרְגּוּם "חֹרֶף" (בראשית ח,כב) "סִתְוָא".
(יב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ – קָרְבוּ יְמֵי הַחַמָּה, שֶׁהָאִילָנוֹת מוֹצִיאִין פְּרָחִים, וְהוֹלְכֵי דְּרָכִים מִתְעַנְּגִים לִרְאוֹתָם.
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ – שֶׁהָעוֹפוֹת נוֹתְנִין זֶמֶר וְקוֹל עָרֵב לְהוֹלְכֵי דְּרָכִים.
וְקוֹל הַתּוֹר – כְּמַשְׁמָעוֹ: תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה. דֶּרֶךְ הָעוֹפוֹת לִהְיוֹת מְשׁוֹרְרִים וּמְצַפְצְפִים בִּימֵי נִיסָן.
(יג) הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ – כְּמַשְׁמָעוֹ.
וְהַגְּפָנִים סְמָדַר – כְּשֶׁנּוֹפֵל הַפֶּרַח, וְהָעֲנָבִים מֻבְדָּלִים זֶה מִזֶּה וְנִכָּרִים כָּל עֲנָבָה לְעַצְמָהּ, קְרוּיָה סְמָדַר. כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה, לְפִי פְּשׁוּטוֹ, לְשׁוֹן חִבַּת פִּתּוּי, שֶׁבָּחוּר מְרַצֶּה אֶת אֲרוּסָתוֹ לֵילֵךְ אַחֲרָיו; כֵּן עָשָׂה לִי דּוֹדִי.
(י-יג) עָנָה דוֹדִי – עַל יְדֵי מֹשֶׁה.
וְאָמַר לִי – עַל יְדֵי אַהֲרֹן.
קוּמִי לָךְ – זָרְזִי עַצְמֵךְ; "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ" (שמות יא,ב).
כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר – אֵלּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה דִּלַּגְתִּים, לִמְנוֹתָם מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק.
הַגֶּשֶׁם – שֶׁהוּא טַרְחוּתוֹ שֶׁל סְתָו, חָלַף וְהָלַךְ לוֹ. כְּלוֹמַר, שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנָה שֶׁל קְשִׁי הַשִּׁעְבּוּד נִגְזְרוּ עֲלֵיכֶם וְהָלְכוּ לָהֶם. מִשֶּׁנּוֹלְדָה מִרְיָם הִקְשׁוּ הַמִּצְרִים שִׁעְבּוּד עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְכָךְ נִקְרֵאת "מִרְיָם", עַל שֶׁמֵּרְרוּם.
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ – הֲרֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מוּכָנִים לָכֶם לְכָל צָרְכֵיכֶם.
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ – שֶׁאַתֶּם עֲתִידִים לוֹמַר שִׁירָה עַל הַיָּם.
וְקוֹל הַתּוֹר – קוֹל הַתַּיָּר הַגָּדוֹל. דָּבָר אַחֵר: קוֹל הַתּוֹר – קוֹל שֶׁהִגִּיעַ זְמַן יְצִיאַתְכֶם מִמִּצְרַיִם.
הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַּגֶּיהָ – הִגִּיעַ זְמַן שֶׁל בִּכּוּרִים לִקְרֹב, שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ.
וְהַגְּפָנִים סְמָדַר – קָרֵב זְמַן נִסְכֵּי הַיַּיִן. דָּבָר אַחֵר: כְּשֵׁרִים שֶׁבָּכֶם חָנְטוּ וְהֵנֵצוּ לְפָנַי מַעֲשִׂים טוֹבִים, וְהֵרִיחוּ רֵיחַ טוֹב.
קוּמִי לָכְי. – כְּתִיב יוֹ"ד יְתֵרָה; קוּמִי לָךְ לְקַבֵּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
דָּבָר אַחֵר: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ – אֵלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּלוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה. וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ – אֵלּוּ הַנִּשְׁאָרִים מֵהֶם, עָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִתְקַבְּלוּ. כָּךְ נִדְרַשׁ בִּפְסִיקְתָּא.
(יד) יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע – זֶה נֶאֱמַר עַל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁרָדַף פַּרְעֹה אַחֲרֵיהֶם, וְהִשִׂיגָם חוֹנִים עַל הַיָּם, וְאֵין מָקוֹם לָנוּס לִפְנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיָּם, וְלֹא לְהִפָּנוֹת מִפְּנֵי חַיּוֹת רָעוֹת. לְמָה הָיוּ דּוֹמִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה? לְיוֹנָה שֶׁבּוֹרַחַת מִפְּנֵי הַנֵּץ, וְנִכְנְסָה בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים, וְהָיָה הַנָּחָשׁ נוֹשֵׁף בָּהּ. תִּכָּנֵס לִפְנִים, הֲרֵי הַנָּחָשׁ; תֵּצֵא לַחוּץ, הֲרֵי הַנֵּץ. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, אֶת כִּשְׁרוֹן פְּעֻלָּתֵךְ, לְמִי אַתְּ פּוֹנָה בְּעֵת צָרָה.
הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ – "וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שמות יד,י).
בְּחַגְוֵי – בִּנְקִיקֵי. וְהוּא לְשׁוֹן שֶׁבֶר, וְדוֹמֶה לוֹ: "יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ" (תהלים קז,כז); "וְהָיְתָה אַדְמַת יְהוּדָה לְמִצְרַיִם לְחָגָּא" (ישעיהו יט,יז). וּכְשֶׁהֵן רַבִּים – קוֹרֵא לָהֶן 'חַגְוֵי'; וְכֵן: 'קָצֶה' – "קַצְוֵי" (ישעיהו כו,טו); וְכֵן: "וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם" (שמ"ב י,ד).
הַמַּדְרֵגָה – אישקֿילונ"ש [eschelons = חווקים (של סולם), מדרגות[2]] בְּלַעַז. כְּשֶׁעוֹשִׂין חָרִיץ סְבִיבוֹת הַמִּגְדָלִים וְשׁוֹפְכִים הֶעָפָר לְמַעְלָה לְהַגְבִּיהַּ הַתֵּל סָבִיב, עוֹשִׂין אוֹתוֹ מַדְרֵגוֹת מַדְרֵגוֹת, זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.
בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה – פְּעָמִים שֶׁיֵשׁ בָּהֶן חוֹרִים, וְנִכְנָסִים שָׁם שְׁרָצִים וְעוֹפוֹת.
(טו) אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים – שָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת קוֹלָם, צִוָּה אֶת הַיָּם וּשְׁטָפָם. זֶהוּ 'אֶחֱזוּ לָנוּ הַשּׁוּעָלִים הַלָּלוּ', הַקְּטַנִּים עִם הַגְּדוֹלִים; שֶׁאַף הַקְּטַנִּים הָיוּ מְחַבְּלִים אֶת הַכְּרָמִים בְּעוֹד כְּרָמֵינוּ סְמָדַר, שֶׁהָעֲנָבִים דַּקִּים. כְּשֶׁהָיְתָה בַּת יִשְׂרָאֵל יוֹלֶדֶת זָכָר, וְהִיא טוֹמַנְתּוֹ, וְהָיוּ הַמִּצְרִים נִכְנָסִים לְבָתֵּיהֶם וּמְחַפְּשִׂין אֶת הַזְּכָרִים, וְהַתִּינוֹק טָמוּן, וְהוּא בֶּן שָׁנָה אוֹ בֶּן שְׁנָתַיִם. וְהֵן מְבִיאִין תִּינוֹקוֹת מִבֵּית מִצְרִי, וְתִינוֹק מִצְרִי מְדַבֵּר, וְתִינוֹק יִשְׂרָאֵל עוֹנֵהוּ מִמָּקוֹם שֶׁטָּמוּן שָׁם, וְהָיוּ תּוֹפְשִׂין וּמַשְׁלִיכִין אוֹתוֹ לַיְּאוֹר. וְלָמָּה קָרָא אוֹתָם 'שׁוּעָלִים'? מָה הַשּׁוּעָל הַזֶּה מַבִּיט לִפְנוֹת לַאֲחוֹרָיו לִבְרֹחַ, אַף מִצְרִים מַבִּיטִים לַאֲחוֹרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
שֻׁעָלִים קְטַנִּים – כְּתִיב חָסֵר וָי"ו, עַל שֵׁם שֶׁהָיָה נִפְרָע מֵהֶם בְּמַיִם, שֶׁנִּמְדְּדוּ בְּשָׁעֳלוֹ שֶׁל מָקוֹם (ראו ישעיהו מ,יב).
(טז) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ – הוּא כָּל צְרָכָיו תָּבַע מִמֶּנִּי, וְלֹא צִוָּה אֶלָּא לִי: "עֲשׂוּ פֶּסַח, קַדְּשׁוּ בְּכוֹרוֹת, עֲשׂוּ מִשְׁכָּן, הַקְרִיבוּ עוֹלוֹת", וְלֹא תָּבַע מֵאֻמָּה אַחֶרֶת.
וַאֲנִי לוֹ – כָּל צְרָכַי תָּבַעְתִּי מִמֶּנּוּ, וְלֹא מֵאֱלֹהִים אֲחֵרִים.
הָרֹעֶה – אֶת צֹאנוֹ.
בַּשּׁוֹשַׁנִּים – בְּמִרְעֶה טוֹב וְנוֹחַ וְיָפֶה.
(טז) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם – מוּסָב לַמִּקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ: "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ" (פסוק טז), עַד זְמַן שֶׁגָּרַם הֶעָוֹן, וּשְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ כְּחֹם הַיּוֹם וְגָבַר הַשָּׁרָב.
וְנָסוּ הַצְּלָלִים – חָטָאנוּ בָּעֵגֶל, חָטָאנוּ בַּמְרַגְּלִים. וְנָסוּ הַצְּלָלִים – זְכֻיּוֹת הַמְּגִנּוֹת עָלֵינוּ; פָּרַקְתִּי עֻלּוֹ.
סֹב דְּמֵה לְךָ דוֹדִי – גָּרַמְתִּי לוֹ לְהִסְתַּלֵּק מֵעָלַי עַל הָרִים הַמֻּפְלָגִים מִמֶּנִּי.
בָתֶר – לְשׁוֹן חֲלֻקָּה וְהַפְלָגָה.