רש"י מנוקד על המקרא/ספר איכה/ג
(א) אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי – הָיָה מִתְאוֹנֵן יִרְמְיָה לוֹמַר: אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי, אֲשֶׁר רָאָה עֹנִי מִכָּל הַנְּבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ עַל חֻרְבַּן הַבַּיִת; שֶׁבִּימֵיהֶם לֹא נֶחֱרַב הַבַּיִת, כִּי אִם בְּיָמַי.
בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ – שֶׁל רוֹדֶה וּמַכֶּה, הוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
(ג) אַךְ בִּי יָשֻׁב – אֲנִי לְבַדִּי לוֹקֶה תָּמִיד, כִּי כָּל תְּשׁוּבוֹת מַכּוֹתָיו עָלַי.
(ד) בִּלָּה בְשָׂרִי – כְּמוֹ "לְבוּל עֵץ" (ישעיהו מד,יט). דָּבָר אַחֵר: בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי, כְּמוֹ: "וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה" (ישעיהו נא,ו); כְּלוֹמַר: שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן, וְלֹא הָיָה לָהֶם כַּר וָכֶסֶת, וּבִלָּה בְּשָׂרָם כְּשֶׁהֵם גּוֹלִים.
(ה) וַיַּקַּף – הִקִּיפַנִי.
רֹאשׁ וּתְלָאָה – כְּמוֹ 'רֹאשׁ וְלַעֲנָה'. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: רֹאשׁ, זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר בְּגָלוּת יְהוֹיָכִין; וּתְלָאָה, נְבוּזַרְאֲדָן, שֶׁגָּמַר הַמַּכָּה בִּימֵי צִדְקִיָּהוּ וְהֶלְאַנִי.
(ז) גָּדַר בַּעֲדִי – עָשָׂה חוֹמָה לְנֶגְדִּי לִהְיוֹת כָּלוּא.
וְלֹא אֵצֵא – הוֹשִׁיב סְבִיבוֹתַי מַחֲנוֹת וּגְיָסוֹת שֶׁל אוֹרְבִים.
הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי – עָשָׂה לְרַגְלַי נְחֻשְׁתַּיִם כְּבֵדִים שֶׁלֹא אוּכַל לֵילֵךְ, פיריי"ש [ferjes = שרשראות ברזל, אזיקים] בְּלַעַז.
(ח) שָׂתַם תְּפִלָּתִי – סָתַם חַלּוֹנוֹת הָרָקִיעַ בְּפָנֶיהָ.
(ט) נְתִיבוֹתַי עִוָּה – אִם בָּאתִי לָצֵאת, אֵינִי יוֹצְאָה בַּדְּרָכִים הַסְּלוּלִים, בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים; וָאֵצֵא דֶרֶךְ עֲקַלָּתוֹן.
(י) דֹּב אֹרֵב הוּא לִי – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶהְפַּךְ לִי לְדֹב אוֹרֵב.
(יא) דְּרָכַי סוֹרֵר – לְשׁוֹן סִירִים, קוֹצִים: סוֹרֵר – קוֹוֵץ אוֹתָם, מְפַזֵּר קוֹצִים בִּדְרָכַי.
וַיְפַשְּׁחֵנִי – לְשׁוֹן פִּסּוּק הָרַגְלַיִם, שֶׁהָעוֹבֵר עַל הַדְּרָכִים שֶׁאֵין מֻפְנִים צָרִיךְ לְהַרְחִיב צְעָדָיו. וְיֵשׁ דֻּגְמָא בִּלְשׁוֹן גְּמָרָא: "הַאי מַאן דְּפָשַׁח דִּיקְלָא" (מו"ק י' ע"ב; ב"ב נ"ד ע"א).
(יב) וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא – הֶעֱמִידַנִי כְּנֶגֶד חִצָּיו לִירוֹת בִּי, כַּמַּטָּרָא, אשיניי"ל [aseneil = סימן, שלט] בְּלַעַז.
(יג) בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ – חִצִּים שֶׁנּוֹתְנִין בְּתוֹךְ אַשְׁפָּה שֶׁקּוֹרִין קויבר"א [cuivre = תלי, אשפה (לחיצים)[1]].
(טז) וַיַּגְרֵס – וַיְשַׁבֵּר; וְדֻגְמָתוֹ: "גָּרְסָה נַפְשִׁי" (תהלים קיט,כ), וְכֵן: "גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל" (ויקרא ב,יד).
בֶּחָצָץ – אֲבָנִים דַּקִּים שֶׁבְּתוֹךְ הֶעָפָר; שֶׁהָיוּ הַגּוֹלִים לָשִׁין עִסָּתָן בְּתוֹךְ הַגּוּמוֹת שֶׁחוֹפְרִים בַּקַּרְקַע, וְהֶחָצָץ נִכְנָס לְתוֹכָהּ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיחֶזְקֵאל: "עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה" (יחזקאל יב,ג), לִשְׁתּוֹת בּוֹ וְלָלוּשׁ בְּתוֹכוֹ חֲרָרָה קְטַנָּה, כְּדֵי שֶׁיִּלְמְדוּ הֵם וְיַעֲשׂוּ כֵן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת" שם כד,כד); וְהֵם הָיוּ מְשַׂחֲקִים עָלָיו וְלֹא עָשׂוּ כֵן, לְסוֹף נִשְׁתַּבְּרוּ שִׁנֵּיהֶם.
הִכְפִּישַׁנִי – כָּפָה אוֹתִי בָּאֵפֶר כִּכְלִי הַכָּפוּי עַל פִּיו, אדינטי"ר [adenter = להפיל אפיים ארצה] בְּלַעַז. וְיֵשׁ דּוֹמֶה בַּמִּשְׁנָה: "פִּישׁוֹן הַגַּמָּל – בְּמִדָּה כְּפוּשָׁה מָדַד"[2] (יבמות ק"ז ע"ב).
(יח) וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי – אָמַרְתִּי בְּלִבִּי בְּרֹב צָרוֹתַי: אָבַד עוֹלָמִי וְסִבְרִי.
(יט) וּמְרוּדִי – קונפליינ"ט [conpleint = צעקה, תלונה] בְּלַעַז.
(כ) זָכוֹר תִּזְכּוֹר – נַפְשִׁי אֶת עָנְיִי וּמְרוּדִי, וְתָשׁוֹחַ עָלַי. כָּךְ הוּא פְּשׁוּטוֹ לְפִי עִנְיַן שִׁיטַת הַמִּקְרָא. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: זָכוֹר תִּזְכּוֹר – יָדַעְתִּי שֶׁסּוֹפְךָ לִזְכֹּר אֶת הֶעָשׂוּי לִי, אֲבָל תָּשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי לְהַמְתִּין עַד זְמַן הַזְּכִירָה. וּמִכָּאן יִסַּד הַפַּיָּט: "בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ לְךָ לִזְכּוֹר, אֲבָל תָּשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי עַד שֶׁתִּזְכּוֹר".
(כא) זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי – אַחַר שֶׁאָמַר לִי לִבִּי: "אָבְדָה תוֹחַלְתִּי מֵה'" (פסוק יח), אָשִׁיב זֹאת אֶל לִבִּי וְאוֹחִיל עוֹד; וּמָה הוּא זֹאת שֶׁאָשִׁיב אֶל לִבִּי? "חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ" (פסוק כב) וְכָל הָעִנְיָן, עַד "מַה יִתְאוֹנֵן" וְגוֹמֵר (פסוק לט).
(כב) כִּי לֹא תָמְנוּ – כְּמוֹ 'כִּי לֹא תַמּוּ'. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים כִּי לֹא תָמְנוּ – כְּמוֹ "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ" (במדבר יז,כח); חַסְדֵי ה' הֵם אֲשֶׁר לֹא תָמְנוּ, וְלֹא כָלִינוּ בַּעֲוֹנֵינוּ.
(כג) חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים – מִתְחַדְּשִׁים הֵם חֲסָדֶיךָ מִיּוֹם אֶל יוֹם.
רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ – גְּדוֹלָה הִיא הַבְטָחָתְךָ, וְדָבָר גָּדוֹל הוּא לְהַאֲמִין בְּךָ שֶׁתְּקַיֵּם וְתִשְׁמֹר מַה שֶּׁהִבְטַחְתָּ לָנוּ.
(כד) חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי – ה' מְנָת חֶלְקִי, וְדִין הוּא שֶׁאוֹחִיל לוֹ.
(כו) טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם – וָי"ו שֶׁל וְיָחִיל יְתֵרָה, כְּמוֹ וָי"ו שֶׁל "וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו,כד): טוֹב שֶׁיָּחִיל אָדָם וְיִדֹּם, וִיצַפֶּה לִתְשׁוּעַת ה'.
(כח) יֵשֵׁב בָּדָד – מִי שֶׁאֵרַע לוֹ אֵבֶל וְצָרָה, יֵשֵׁב גַּלְמוּד וִיצַפֶּה לְטוֹבָה.
וְיִדֹּם – לְשׁוֹן הַמְתָּנָה, כְּמוֹ "אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ דֹּמוּ" דִּיהוֹנָתָן (שמ"א יד,ט).
כִּי נָטַל עָלָיו – כִּי בַּעַל הַגְּזֵרוֹת נָשָׂא עָלָיו הַגְּזֵרָה זוֹ.
(לא) כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם אֲדֹנָי – לָכֵן טוֹב לִדֹּם.
(לב) כִּי אִם הוֹגָה – אִם הָאָדָם מֵבִיא עָלָיו יָגוֹן בִּשְׁבִיל עֲוֹנוֹ, וְאַחַר כָּךְ וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו.
הוֹגָה – "וַיַּגֶּה" (פסוק לג) – לְשׁוֹן תּוּגָה הֵם.
(לג) אכִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ וַיַּגֶּה בְּנֵי אִישׁ – מִלִּבּוֹ וּמֵרְצוֹנוֹ, כִּי הֶעָוֹן גּוֹרֵם.
(לד) לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו – מוּסָב עַל "כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ" (פסוק לג), לִהְיוֹת מְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו וְגוֹמֵר, וְלֹא "לְהַטּוֹת מִשְׁפַּט גָּבֶר" וְגוֹמֵר (פסוק לה) וְלֹא "לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ" (פסוק לו), כָּל אֵלֶה "ה' לֹא רָאָה" (שם); לֹא נִרְאָה לוֹ וְלֹא עָלְתָה לְפָנָיו בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן.
(לו) לֹא רָאָה – לֹא הֻכְשַׁר בְּעֵינָיו שֶׁיְּעַוְּתוּ בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה אָדָם בְּרִיבוֹ; כְּמוֹ: "מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ" וְגוֹמֵר (בראשית כ,י).
(לז-לח) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי וְגוֹמֵר, מִפִּי עֶלְיוֹן וְגוֹמֵר – וְאִם בָּאתִי לוֹמַר: "לֹא מִיָּדוֹ בָּאָה אֵלַי הָרָעָה הַזֹּאת, מִקְרֶה הִיא שֶׁהָיָה לִי" – אֵין זֹאת; כִּי אִם בֵּין רָעוֹת וּבֵין טוֹבוֹת, מִי זֹאת אָמַר וַתֶּהִי, אִם ה' לֹא צִוָּה וּמִפִּיו לֹא תֵּצֵא, הֵן רָעָה הֵן טוֹבָה?
(לט) אֲבָל מַה יֵּשׁ לְהִתְאוֹנֵן אָדָם חָי? גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו – כָּל אִישׁ וְאִישׁ יִתְאוֹנֵן עַל חֲטָאָיו, כִּי הֵם הַמְּבִיאִים עָלָיו הָרָעָה.
[מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא] – [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מִיּוֹם שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב" וְגוֹמֵר (דברים ל,טו), לֹא יָצָא רָעָה וְטוֹבָה מִפִּיו, אֶלָּא הָרָעָה בָּאָה מֵאֵלֶיהָ לָעוֹשֶׂה רַע וְהַטּוֹב לָעוֹשֶׂה טוֹב.] לְפִיכָךְ, מַה יִּתְאוֹנֵן? לָמָּה יִתְרַעֵם הָאָדָם, אִם לֹא עַל חֲטָאָיו?
(מא) נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם – כְּשֶׁאָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּינוּ אֶל הַשָּׁמַיִם, נִשָּׂא אַף לְבָבֵנוּ עִמָּהֶם לָשׁוּב, לְהָשִׁיב לְבָבֵנוּ לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר: אֶל כַּפָּיִם – אֶל הָעֲנָנִים, אֶל שָׁמַיִם, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: "וְהִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה" (מל"א יח,מד); וְכֵן: "עַל כַּפַּיִם כִּסָּה אוֹר" (איוב לו,לב). וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ: נִשָּׂא לְבָבֵנוּ בֶּאֱמֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּאָדָם הָרוֹחֵץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּיו שֶׁמַּשְׁלִיךְ מִיָּדָיו כָּל טִנּוּף. כִּי מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחָם; וְהַמּוֹדֶה וְאֵינוֹ עוֹזֵב, כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ.
(מב) נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ – זֶה דַּרְכֵּנוּ עַל יְדֵי יֵצֶר הָרָע.
אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ – וּלְךָ הָיָה נָאֶה הַסְּלִיחָה, כִּי כֵן דַּרְכֶּךָ.
(מג) סַכּוֹתָה בָאַף – חָצַצְתָּ אֶת הָאַף לִהְיוֹת מְחִיצָה בֵּינְךָ וּבֵינֵינוּ, וַתִּרְדְּפֵנוּ בּוֹ.
(מה) סְחִי וּמָאוֹס – הוּא נִיעַ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה: "כִּיחוֹ וְנִיעוֹ", שֶׁנִּסָּח מִתּוֹךְ הָרֵיאָה וְיוֹצֵא דֶּרֶךְ הַגָּרוֹן.
תְּשִׂימֵנוּ – לְשׁוֹן הֹוֶה הוּא.
(מז) פַּחַד וָפַחַת – כְּשֶׁנַּסְנוּ מִפְּנֵי הַפַּחַד נָפַלְנוּ אֶל הַפַּחַת, שׁוּחָה.
הַשֵּׁאת – לְשׁוֹן שְׁאִיָּה, כְּמוֹ 'הַשְּׁאֵת'.
(מט) מֵאֵין הֲפֻגוֹת – מֵאֵין חֲלִיפִין וְהַעֲבָרָה.
(נא) עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי – יִרְמְיָה מִמִּשְׁפַּחַת כֹּהֲנִים הָיָה, וְאָמַר: עֵינִי בְּדִמְעָה עוֹלְלָה וְנִוְּלָה פָּנַי עֲלֵי נַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי.
עוֹלְלָה – לְשׁוֹן נִוּוּל, כְּמוֹ: "וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי" (איוב טז,טו).
מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי – מִשְׁפַּחְתִּי יֵשׁ לָהּ לִבְכּוֹת מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת הָעִיר, שֶׁהָיְתָה נִבְחֶרֶת לִקְדֻשָּׁה וְלַעֲבוֹדַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל יִשְׂרָאֵל.
(נג) צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי – בְּבֵית הַכֶּלֶא.
צָמְתוּ – אָסְרוּ, כְּמוֹ "צֹמֶת הַגִּידִין" (חולין פ"ד מ"ו); "מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ" (שה"ש ד,א), אישטריינירינ"ט [estreinirent = לחצו, כבלו].
וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי – עַל פִּי הַבְּאֵר. כָּךְ עָשׂוּ לְדָנִיֵּאל, וְיִרְמְיָה רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.
צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי – וְאַף עַל פִּי שֶׁצָּמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי, שֶׁאֵינִי יָכוֹל לַעֲלוֹת מִתּוֹכוֹ, לֹא שָׁתוּ לִבָּם גַּם לָזֹאת עַד שֶׁיִּדּוּ אֶבֶן בִּי.
(נד) צָפוּ מַיִם וְגוֹמֵר – שֶׁבִּזְמַן שֶׁבָּא אָדָם בַּמַּיִם עַד מָתְנָיו, עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה; אֲבָל אִם צָפוּ הַמַּיִם עַל רֹאשׁוֹ, אָז אוֹמֵר: "אָבְדָה תִקְוָתִי". אֲבָל אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא "קָרָאתִי" וְגוֹמֵר (פסוק נה).
צָפוּ מַיִם – הָאֻמּוֹת.
(נז) קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָ – כָּךְ הָיִיתָ רָגִיל בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים, לִקְרַב אֵלַי בְּיוֹם קָרְאִי.
(נח) רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי – בַּיָּמִים שֶׁעָבְרוּ.
(נט) רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי – בַּצָּרָה הַזֹּאת, שֶׁעִוְּתוּ בִּי אוֹיְבַי.
שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי – כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ כְּבָר.
(סה) מְגִנַּת לֵב – שֶׁבֶר לֵב, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר: "אֲמַגֶּנְךָ יִשְׂרָאֵל" (הושע יא,ח); "אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ" (בראשית יד,כ). דָּבָר אַחֵר: מְגִנַּת לֵב – אֹטֶם הַלֵּב; צָרָה וַאֲנָחָה אֲשֶׁר הִיא כְּמָגֵן כְּנֶגֶד לִבָּם. וְהַמְּפָרְשׁוֹ בִּלְשׁוֹן תּוּגָה וְ'יָגוֹן' טוֹעֶה, שֶׁאֵין נוּ"ן נוֹפֶלֶת בּוֹ; שֶׁהַנּוּ"ן בְּ'יָגוֹן' אֵינָהּ שֹׁרֶשׁ, אֶלָּא כְּגוֹן נוּ"ן שֶׁל 'הָמוֹן' – מִגִּזְרַת "הָמוּ גוֹיִם" (תהלים מו,ז), וּכְגוֹן נוּ"ן שֶׁל 'קָלוֹן' מִגִּזְרַת "נִקְלֶה" (שמ"א יח,כג), וּכְנוּ"ן שֶׁל 'צִיּוֹן' מִגִּזְרַת "צִיָּה" (ישעיהו מא,יח); וְכֵן נוּ"ן שֶׁל 'שִׁבְרוֹן' מִגִּזְרַת "שֶׁבֶר" [וּכְגוֹן נוּ"ן שֶׁל "שִׁמָּמוֹן", "שִׁגָּעוֹן" (נִרְאֶה לִי שֶׁכֵּן צָרִיךְ לִקְרֹא וְקַל לְהָבִין)].
תַּאֲלָתְךָ – לְשׁוֹן "נוֹאֲלוּ שָׂרֵי צֹעַן" (ישעיהו יט,יג).
הערות
עריכה- ^ בלי קשר עם המלה cuivre האחרת ("נחושת"). ואולי נעלמה מהשפה החדשה דווקא בגלל דמיון זה.
- ^ בְּמִדָּה כְּפוּיָה מָדַד, לְשֹׁון אוֹנָאָה, כְּמוֹדֵד בְּשׁוּלֵי הַמִּדָּה. וַחֲבֵרוֹ מָצָאתִי בְּתוֹסֶפְתָּא דָּאֳהָלוֹת (פ"ו ה"ג): "קְדֵרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה" כּוּלֵּיהּ "הָיְתָה כְּפוּשָׁה", לְשֹׁון הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר; שֶׁהָיָה מַפְסִיד נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁלָּהּ. (רש"י)