רש"י מנוקד על המקרא/ספר במדבר/כז

(א) לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף – לָמָּה נֶאֱמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר בֶּן מְנַשֶּׁה? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: יוֹסֵף חִבֵּב אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי" וְגוֹמֵר (בראשית נ,כה), וּבְנוֹתָיו חִבְּבוּ אֶת הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה" (להלן פסוק ד). וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁהָיוּ כֻּלָּם צַדִּיקִים; שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּעֲשָׂיו וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו סְתוּמִים, וּפֵרֵט לְךָ הַכָּתוּב בְּאֶחָד מֵהֶם לְיַחֲסוֹ לְשֶׁבַח, הֲרֵי זֶה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק; וְאִם יִחֲסוֹ לִגְנַאי, כְּגוֹן: "בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע" (מל"ב כה,כה), בְּיָדוּעַ שֶׁכָּל הַנִּזְכָּרִים עִמּוֹ רְשָׁעִים הָיוּ (ספרי קלג).
מַחְלָה נֹעָה וְגוֹמֵר – וּלְהַלָּן (לו,יא) הוּא אוֹמֵר: "וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה"? מַגִּיד שֶׁכֻּלָּן שְׁקוּלוֹת זוֹ כְּזוֹ, לְפִיכָךְ שִׁנָּה אֶת סִדְרָן.

(ב) לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר – מַגִּיד שֶׁלֹּא עָמְדוּ לִפְנֵיהֶם אֶלָּא בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים אַחַר שֶׁמֵּת אַהֲרֹן (ספרי שם).
לִפְנֵי מֹשֶׁה – וְאַחַר כָּךְ לִפְנֵי אֶלְעָזָר? אֶפְשָׁר אִם מֹשֶׁה לֹא יָדַע, אֶלְעָזָר יוֹדֵעַ? אֶלָּא סָרֵס הַמִּקְרָא וְדָרְשֵׁהוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אַבָּא חָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הָיוּ יוֹשְׁבִים, וְעָמְדוּ לִפְנֵי כֻּלָּם (ספרי שם).

(ג) וְהוּא לֹא הָיָה וְגוֹמֵר – לְפִי שֶׁהָיוּ בָּאוֹת לוֹמַר בְּחֶטְאוֹ מֵת, נִזְקְקוּ לוֹמַר: לֹא בְּחֵטְא מִתְלוֹנְנִים וְלֹא בַּעֲדַת קֹרַח, שֶׁהִצּוּ עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּחֶטְאוֹ לְבַדּוֹ מֵת וְלֹא הֶחֱטִיא אֶת אֲחֵרִים עִמּוֹ (ספרי שם). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הָיָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִן הַמַּעְפִּילִים הָיָה (שבת צ"ו ע"ב-צ"ז ע"א).

(ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ – [אִם] אָנוּ בִּמְקוֹם בֵּן עוֹמְדוֹת, [יִתְּנוּ לָנוּ יְרֻשָּׁתֵנוּ;] וְאִם אֵין הַנְּקֵבוֹת חֲשׁוּבוֹת זֶרַע, תִּתְיַבֵּם אִמֵּנוּ לַיָּבָם (תנחומא; ב"ב קי"ט ע"ב).
כִּי אֵין לוֹ בֵּן – הָא אִם הָיָה לוֹ בֵּן, לֹא הָיוּ תּוֹבְעוֹת כְּלוּם מַגִּיד שֶׁחַכְמָנִיּוֹת הָיוּ (ספרי קלג).

(ה) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן – נִתְעַלְּמָה הֲלָכָה מִמֶּנּוּ. וְכָאן נִפְרַע עַל שֶׁנָּטַל עֲטָרָה לוֹמַר: "וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי" (דברים א,יז; תנחומא ח; סנהדרין ח' ע"א). דָּבָר אַחֵר: רְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשָׁה זוֹ לְהִכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן (ספרי קלג; סנהדרין שם).

(ז) כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ, "יָאוּת", [כְּלוֹמַר:] כָּךְ כְּתוּבָה פָּרָשָׁה זוֹ לְפָנַי בַּמָּרוֹם (ספרי קלד). מַגִּיד שֶׁרָאֲתָה עֵינָן מַה שֶּׁלֹּא רָאֲתָה עֵינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת – יָפֶה תָּבְעוּ; אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹדֶה לִדְבָרָיו (שם).
נָתֹן תִּתֵּן – שְׁנֵי חֲלָקִים: חֵלֶק אֲבִיהֶן, שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְחֶלְקוֹ עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי חֵפֶר (ב"ב קי"ח ע"ב).
וְהַעֲבַרְתָּ – לְשׁוֹן עֶבְרָה הוּא, בְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ (ב"ב קט"ז ע"א). דָּבָר אַחֵר: עַל שֵׁם שֶׁהַבַּת מַעֲבֶרֶת נַחֲלָה מִשֵּׁבֶט לְשֵׁבֶט, שֶׁבְּנָהּ וּבַעְלָהּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ; שֶׁ"לֹּא תִסֹּב נַחֲלָה" (להלן לו,ז) לֹא נִצְטַוָּה אֶלָּא לְאוֹתוֹ הַדּוֹר בִּלְבָד (ב"ב ק"כ ע"א). וְכֵן: "וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ" (להלן פסוק ח); בְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר "וּנְתַתֶּם" (להלן פסוקים ט-יא), וּבַבַּת הוּא אוֹמֵר "וְהַעֲבַרְתֶּם" (ספרי שם; תנחומא ט; ב"ב קמ"ז ע"א).

(יא) לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ – וְאֵין מִשְׁפָּחָה קְרוּיָה אֶלָּא מִצַּד הָאָב (ספרי קלד; ב"ב ק"ט ע"ב).

(יב) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים – לָמָּה נִסְמְכָה לְכָאן? כֵּיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם" (לעיל פסוק ז), אָמַר: אוֹתִי צִוָּה הַמָּקוֹם לְהַנְחִיל? שֶׁמָּא הֻתְּרָה הַגְּזֵרָה וְאֶכָּנֵס לָאָרֶץ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גְּזֵרָתִי בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת (תנחומא ט). דָּבָר אַחֵר: כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס מֹשֶׁה לְנַחֲלַת בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שָׂמַח וְאָמַר: כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁהֻתַּר נִדְרִי. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁגָּזַר עַל בְּנוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְפֶתַח פַּלָּטִין שֶׁלּוֹ. נִכְנַס לַשַּׁעַר, וְהוּא אַחֲרָיו. לֶחָצֵר, וְהוּא אַחֲרָיו. לַטְּרַקְלִין, וְהוּא אַחֲרָיו. כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהִכָּנֵס לַקִּיטוֹן, אָמַר לוֹ: בְּנִי, מִכָּאן וָאֵילַךְ אַתָּה אָסוּר לְהִכָּנֵס (ספרי קלד).

(יג) כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ – מִכָּאן שֶׁנִּתְאַוָּה מֹשֶׁה לְמִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (ספרי קלו). דָּבָר אַחֵר: אֵין אַתָּה טוֹב מִמֶּנּוּ (תנחומא פינחס ט). "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם" (דברים לב,נא): הָא אִם קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנְכֶם לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם. בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתַב מִיתָתָם כָּתַב סֻרְחוֹנָם, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר לָמוּת בַּמִּדְבָּר בַּעֲוֹן שֶׁלֹא הֶאֱמִינוּ; לְכָךְ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיִּכָּתֵב סֻרְחָנוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: אַף הוּא מִן הַמַּמְרִים הָיָה. מָשָׁל לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלּוֹקוֹת בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה וְאַחַת אָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְכוּלֵּיהּ‏[1] (יומא פ"ו ע"ב). אַף כָּאן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר מִיתָתָן הִזְכִּיר סֻרְחוֹנָן, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיְתָה בָהֶם אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד (ספרי קלז).

(יד) הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ – הֵם לְבַדָּם, אֵין בָּהֶם עָוֹן אַחֵר. דָּבָר אַחֵר: הֵם שֶׁהִמְרוּ בְּמָרָה, הֵם הָיוּ שֶׁהִמְרוּ בְּיַם סוּף, הֵם עַצְמָם שֶׁהִמְרוּ בְּמִדְבַּר צִן.

(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' וְגוֹמֵר – לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים: כְּשֶׁנִּפְטָרִים מִן הָעוֹלָם, מַנִּיחִים צָרְכָּן וְעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי צִבּוּר (ספרי קלח).
לֵאמֹר – אָמַר לוֹ: הֲשִׁיבֵנִי אִם אַתָּה מְמַנֶּה לָהֶם פַּרְנָס אִם לָאו (שם).

(טז) יִפְקֹד ה' – כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה שֶׁאָמַר לוֹ הַמָּקוֹם: תֵּן נַחֲלַת צְלָפְחָד לִבְנוֹתָיו, אָמַר: הִגִּיעַ שָׁעָה שֶׁאֶתְבַּע צְרָכַי, שֶׁיִּירְשׁוּ בָּנַי אֶת גְּדֻלָּתִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא כָּךְ עָלְתָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי; כְּדַאי הוּא יְהוֹשֻׁעַ לִטֹּל שְׂכַר שִׁמּוּשׁוֹ, שֶׁלֹּא מָשׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה: "נוֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ" (משלי כז,יח; תנחומא יא; ספרי קמ).
אֱלֹהֵי הָרוּחֹת – לָמָּה נֶאֱמַר? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי לְפָנֶיךָ דַּעְתּוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה. מַנֵּה עֲלֵיהֶם מַנְהִיג שֶׁיְּהֵא סוֹבֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי דַעְתּוֹ (תנחומא י).

(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם – לֹא כְּדֶרֶךְ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם וּמְשַׁלְּחִין אֶת חֵילוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה; אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי, שֶׁנִּלְחַמְתִּי בְּסִיחוֹן וְעוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַל תִּירָא אֹתוֹ" (במדבר כא,לד), וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה" וְגוֹמֵר (יהושע ה,יג). וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר: "כִּי הוּא יוֹצֵא וּבָא לִפְנֵיהֶם" (שמ"א יח,טז), יוֹצֵא בָּרֹאשׁ וְנִכְנָס בָּרֹאשׁ (ספרי קלט).
וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם – בִּזְכֻיּוֹתָיו (שם).
וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם – בִּזְכֻיּוֹתָיו (שם). דָּבָר אַחֵר: וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם, שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה לוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לִי, שֶׁאֵינִי מַכְנִיסָן לָאָרֶץ (מדרש תנחומא ואתחנן ה).

(יח) קַח לְךָ – קָחֶנּוּ בִּדְבָרִים: אַשְׁרֶיךָ שֶׁזָּכִיתָ לְהַנְהִיג בָּנָיו שֶׁל מָקוֹם (ספרי צב).
לְךָ – אֶת שֶׁבָּדוּק לְךָ, אֶת זֶה שֶׁאַתָּה מַכִּיר (ספרי קמ).
אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ – כַּאֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ, שֶׁיּוּכַל לַהֲלֹךְ כְּנֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד (שם).
וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו – תֵּן לוֹ מְתֻרְגְּמָן שֶׁיִּדְרֹשׁ בְּחַיֶּיךָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ עָלָיו: לֹא הָיָה לוֹ לְהָרִים רֹאשׁ בִּימֵי מֹשֶׁה (שם).

(יט) וְצִוִּיתָה אֹתוֹ – עַל יִשְׂרָאֵל: דַּע שֶׁטַּרְחָנִין הֵם, סַרְבָנִים הֵם; עַל מְנָת שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיךָ (ספרי צב; שמ"ר ז,ג).

(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו – זֶה קֵרוּן עוֹר פָּנִים.
מֵהוֹדְךָ – וְלֹא כָּל הוֹדְךָ. נִמְצֵאנוּ לְמֵדִין: פְּנֵי מֹשֶׁה כַּחַמָּה, פְּנֵי יְהוֹשֻׁעַ כַּלְּבָנָה (ספרי קמ; ב"ב ע"ה ע"א).
לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ כָּבוֹד וְיִרְאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁנּוֹהֲגִין בְּךָ.

(כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד – הֲרֵי שְׁאֵלָתְךָ שֶׁשָּׁאַלְתָּ, שֶׁאֵין הַכָּבוֹד הַזֶּה זָז מִבֵּית אָבִיךָ; שֶׁאַף יְהוֹשֻׁעַ יְהֵא צָרִיךְ לְאֶלְעָזָר (תנחומא יא).
וְשָׁאַל לוֹ – כְּשֶׁיִּצְטָרֵךְ לָצֵאת לְמִלְחָמָה (יומא ע"ג ע"ב; סנהדרין ט"ז ע"א).
עַל פִּיו – שֶׁל אֶלְעָזָר.
וְכָל הָעֵדָה – סַנְהֶדְרִין (יומא שם; סנהדרין שם).

(כב) וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ – לְקָחוֹ בִּדְבָרִים, וְהוֹדִיעוֹ מַתַּן שְׂכַר פַּרְנְסֵי יִשְׂרָאֵל לָעוֹלָם הַבָּא (ספרי קמא).

(כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו – בְּעַיִן יָפָה, יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּצְטַוָּה; שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: "וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ" (לעיל פסוק יח); וְהוּא עָשָׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וַעֲשָׂאוֹ כִּכְלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וּמִלְּאוֹ חָכְמָתוֹ בְּעַיִן יָפָה (ספרי שם).
כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' – אַף לְעִנְיַן הַהוֹד, נָתַן מֵהוֹדוֹ עָלָיו.

הערותעריכה

  1. ^ אָמְרָה לָהֶן אוֹתָהּ שֶׁאָכְלָה פַּגֵּי שְׁבִיעִית: בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, הוֹדִיעוּ עַל מָה הִיא לוֹקָה, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: עַל מָה שֶׁזּוֹ לוֹקָה זוֹ לוֹקָה. הֵבִיאוּ פַּגֵּי שְׁבִיעִית וְתָלוּ בְּצַוָּארָהּ, וְהָיוּ מַכְרִיזִין לְפָנֶיהָ וְאוֹמְרִין: עַל עִסְקֵי שְׁבִיעִית הִיא לוֹקָה.