רמב"ן על שמות כ יד
| רמב"ן על שמות • פרק כ' • פסוק י"ד | >>
• ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • כ • כא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק׃
"וכל העם רואים את הקולות ויאמרו אל משה" - דעת המפרשים שהיה זה אחר מתן תורה והוא שאמר (דברים ה כ-כב) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו וגו' ואין כן דעתי בעבור שאמר בכאן ואל ידבר עמנו אלהים ולא אמר "עוד" ומשה אמר בכאן אל תיראו ושם נאמר (שם ה כה) הטיבו כל אשר דברו ועוד כי בכאן לא ספר שיפחדו רק מן הקולות והלפידים ומן ההר שהוא עשן ושם פחדו מדבור השכינה שאמרו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (שם ה כג) ועוד כי בכאן (בפסוק כא) אמר ומשה נגש אל הערפל ולא אמר שבא בתוכו והנכון בעיני בפרשה ובסדור הענין כי וכל העם רואים ויאמרו אל משה היה קודם מתן תורה ומתחלה הזכיר כסדר כל דברי האלהים מה שצוה למשה בהגבלת ההר ואזהרת העם ועשרת הדברות ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו את הקולות ואת הלפידים נעו לאחור ועמדו מרחוק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה והסדר בדברים כי בבקר היו קולות וברקים וקול שופר חזק (לעיל יט טז) ועדין לא ירדה שכינה כענין ורוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' (מלכים א יט יא) וחרדו העם במחנה במקום תחנותם (לעיל יט טז) ומשה חזק לבם והוציאם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית ההר (שם יז) ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ומתיצבים ירד ה' על ההר באש (שם יח) ויעל עשנו עד לב השמים חשך ענן וערפל (דברים ד יא) וחרד ההר עצמו ונזדעזע (לעיל יט יח) כאשר יעשו ברעש הנקרא "זלזלה" או יותר מכן וכן כתוב (תהלים קיד ד) ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן ואיננו משל כאשר איננו משל הים ראה וינס הירדן יסב לאחור (שם ג) ונתחזק קול השופר מאד (לעיל יט יט) אז ראו העם וינועו לאחור ויעמדו מרחוק (כאן) יותר מן הגבול ואז אמרו אליו כלם שלא ידבר עמהם האלהים כלל פן ימותו כי במראה נהפכו ציריהם עליהם ולא עצרו כח (דניאל י טז) ואם ישמעו הדבור ימותו ומשה חזקם ואמר להם אל תיראו (פסוק כ) ושמעו אליו ויעמוד העם מרחוק במעמדם (פסוק כא) כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול ומשה נגש אל הערפל (שם) לא בא בתוכו ואז דבר אלהים עשרת הדברות ואחר עשרת הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים למשה כי רצה לבאר כסדר המצות והמשפטים אבל במשנה תורה (דברים ה כ) הזכיר משה כי אחרי הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו כי שערנו בנפשותינו שלא נוכל עוד לסבול משא דבר ה' אלהים כי חשבו שירצה האלהים לדבר אליהם כל המצוות ולכך אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו (שם כד) והקב"ה הודה לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו כי כן היה החפץ לפניו שלא ישמיעם רק עשרת הדברות והיראה ישרה לפניו
"וינועו" - על דעת רבותינו (במכילתא כאן) אין נוע בכאן אלא זיע וכן הוא אומר (ישעיהו כד כ) נוע תנוע ארץ כשכור ואם כן יאמר כי נזדעזעו ומפחדם חזרו עוד לאחור ועמדו מרחוק ועל דעת בעלי הפשט וינועו שנעו ממקומם לאחוריהם ועמדו מרחוק מלשון נע ונד תהיה בארץ (בראשית ד ב) וכן ויניעם במדבר (במדבר לב יג)