רמב"ן על שמות כה הקדמה

פרק הקודם * רמב"ן על שמות פרק כה (הקדמה) * לפרק עצמו

כאשר דבר ה' עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד, וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים, כאשר התנה עמהם מתחלה: "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה" (שמות יט ה), ואמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שם ו). והנה הם קדושים, ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם. ולכן צוה תחילה על דבר המשכן, שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל.

והנה עיקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה, שהוא הארון, כמו שאמר: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת" (שמות כה כב). על כן הקדים הארון והכפרת בכאן, כי הוא מוקדם במעלה. וסמך לארון השלחן והמנורה, שהם כלים כמוהו, ויורו על עניין המשכן שבעבורם נעשה. אבל משה הקדים בפרשת ויקהל "את המשכן את אהלו ואת מכסהו" (שמות לה יא), וכן עשה בצלאל (שמות לו ח), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה:

וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם: "וישכן כבוד ה' על הר סיני" (שמות כד טז), וכתיב: "הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו" (דברים ה כ), כן כתוב במשכן: "וכבוד ה' מלא את המשכן" (שמות מ לד). והזכיר במשכן שני פעמים "וכבוד ה' מלא את המשכן" (ובפסוק שאחריו), כנגד "את כבודו ואת גדלו". והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבוא משה, היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני, וכמו שאמר במתן תורה: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה" (דברים ד לו), כך במשכן כתיב: "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו" (במדבר ז פט).

ונכפל "וידבר אליו", להגיד מה שאמרו בקבלה, שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת, ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום, ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך "ודבריו שמעת מתוך האש" (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב. וכן אמר הכתוב: "אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם... ונקדש בכבודי" (שמות כט מב-מג), כי שם יהיה בית מועד לדיבור, ונקדש בכבודי.

והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם, יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפילתו בבית המקדש: "ה' אלהי ישראל" (מלכים א ח כג), כמו שאמר בהר סיני: "ויראו את אלהי ישראל" (שמות כד י). והוסיף שם לפרש "ה'", לעניין שרמזנו שם למעלה, כי אלהי ישראל יושב הכרובים, כמו שאמר: "וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה" (יחזקאל י יט-כ). ואמר דוד: "ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה'" (דברי הימים א כח יח). וכן יזכיר תמיד בבית המקדש "לשם ה'" (מלכים א ה יט), "לשמך" (מלכים א ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם: "ואתה תשמע השמים" (מלכים א ח לב) במדת רחמים, וכתיב: "והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים" (מלכים א ח מד-מה). ובביאור אמר: "כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (דברי הימים ב ו יח). וכתיב על הארון: "להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו" (שמואל ב ו ב), ובדברי הימים: "להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם", כי ה' יושב הכרובים: