רמב"ן על בראשית לו יב

| רמב"ן על בראשיתפרק ל"ו • פסוק י"ב |
ב • ג • ו • ז • ט • יב • כ • כב • כד • כה • כו • לא • לה • לח • מ • מג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית ל"ו, י"ב:

וְתִמְנַ֣ע ׀ הָיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן־עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶאֱלִיפַ֖ז אֶת־עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו׃


"ותמנע היתה פילגש" - מפני שלא הקפיד בכל האחרים להודיע שם האם, דרשו רבותינו (בראשית רבה פב יד) כי זה "להודיע גדולתו של אברהם אבינו, כמה היו תאבים להדבק בזרעו, שהרי תמנע זו בת אלופים היתה שנאמר ואחות לוטן תמנע, אמרה איני זוכה להנשא לך הלואי ואהיה פילגש", כמו שכתב רש"י.

ויתכן כי בני אליפז החמשה היו ידועים לו, כי הולידם מנשיו; ועמלק, בעבור היותו בן פלגש, לא היה לו שם באחיו, והיה נכלל עם בני עשו בעבור היותו מזרעו. והוצרך הכתוב לומר כי אמו פלונית, אשר הוא נודע לה, ילדתו לאליפז, אבל איננו בכלל בני עשו, ולא יושב עמהם בהר שעיר, כי בבני הגבירות יקרא לו זרע ולא בבן הפילגש, כי לא יירש בן אמה עם בניו, כמו שעשה אביו.

והנה, אנחנו נצטוינו בבני עשו שלא נתעב אותם (דברים כג ח) ולא נקח את ארצם (דברים ב ה), והם כל בניו הידועים לו היושבים בשעיר, כי הם הנקראים "אדום" על שמו; אבל בן הפילגש אינו בכלל בני עשו, ולא עמהם בארצם, ונצטוינו בו בהפך לתעב אותו ולמחות את שמו.

וכתב רש"י עוד: "ובדברי הימים א א לו מונה תמנע בבניו של אליפז, מלמד שבא על אשתו של שעיר החורי ויצאה תמנע מביניהם, וכשגדלה היתה פילגשו, וזהו (בראשית לו כב): "ואחות לוטן תמנע", ולא מנאה מבני שעיר, שהיתה אחותו מן האם ולא מן האב". ואין דעתי סובלת זה, כי היה ראוי לומר בדברי הימים "ותמנע בתו", ולמה ימנה האשה בבנים? אולי לא יקפיד הכתוב בכך בדבר הידוע, כי מצינו שם ב(דברי הימים א ה כט): "ובני עמרם אהרן ומשה ומרים ובני אהרן נדב ואביהוא וגומר". ואם כן, ראוי שנאמר כי תמנע זאת היא בת אליפז אשר ילדה לו אשת שעיר החורי אחרי מות אישה, והיתה אחות לוטן מן האם, ונשאה אליפז לפילגש, שהגוי מותר בבתו.

או נאמר על דעת רבותינו, כי תמנע הנזכר בדברי הימים הוא תמנע האלוף הנזכר למטה (בפסוק מ), שנמנה שם מבני אליפז כאשר נמנה קרח, והוא בן אהליבמה, כי שניהם היו ממזרים נולדו מאחד ונמנים עם בני האחר, כי רחוק שימנה האשה בין הבנים בתוכם.

ועל דרך הפשט, יש לחשוב בו כי תמנע פילגש אליפז, אחרי לידתה את עמלק, ילדה בן ותקש בלדתה ותמת ותקרא את שמו תמנע בעבור הזכיר שמה, ואביו אליפז קרא לו קרח, ולא הזכיר הכתוב הבן הזה לתמנע אמו כדי שלא יאריך, כי הכונה היתה למנות עמלק בפני עצמו. אבל בני אליפז שבעה היו, ומנה הכתוב האלופים דרך מעלתם. על כן הקדים קנז וקרח לגעתם.

ואני עוד סובר בכתוב הזה, מה שאמרו רבותינו בשלשים ושתים מדות (מדה יא) שהאגדה נדרשת, אמרו: סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק, שנאמר (דברי הימים ב ל יח) כי מרבית העם וכו', וגם רודפי הפשט יאמרו כן בפסוקים אחרים, וכן זה יאמר "בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע", וחזר ואמר "היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק" ולא הזכיר שם הפילגש. והאמת, שהיא אחות לוטן תמנע, והיא הסבה שלא הזכיר שמה, כי לא רצה לאמר שני פעמים "ותמנע" לזכר ולנקבה.

והנה בני אליפז שבעה, והם האלופים הנזכרים לו, אבל החליפו שם זה הקטן בעבור היות שמו כשם הפילגש שלא יחשב כבנה וקראוהו "קרח" בעלותו למעלת אלוף.

ורבי אברהם אמר כי קרח בן אהליבמה אשת עשו הוא נמנה פעמים, כי הוא הקטן מבני אהליבמה וגדלתו עדה. וכן בני מיכל בת שאול כדברי רבותינו (סנהדרין יט). ועל דעת הזו יהיה פירוש הכתוב בדברי הימים כי תמנע ילדה עמלק, שיהיה שיעורו "ולתמנע עמלק", וחסרו הלמ"ד, כדרך (שמואל ב ד ב): "ושני שרי גדודים היו בן שאול", לבן שאול. והנכון מה שחשבתי בו.

וטעם "אלה בני עדה" על הרוב, כי עמלק איננו בנה. וכן (בראשית לה כו): "אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם", אינו על בנימין.