רמב"ם על מקוואות ז
<< · רמב"ם · על מקוואות · ז · >>
ראו גם נוסח המשנה מקואות ז רמבם
מקואות פרק ז
עריכהכפור - הוא מה שיקפא מן המים בעת צאתו [מעבים] וירד דק.
וגליד - מה שיקפא מן המים על פני הארץ, ועל פני המים.
וטיט הנרוק - טיט הרקיק הרבה כמו הרוק.
ואשר העידו בו אנשי מידבא אמת. ואמנם הנה מעקבים רבי עקיבא מצד שהם העשוי לפנים, לא שהוא יחשוב זה:
המים בין טמאים בין טהורים - רוצה לומר מים שאובין.
מי כבשים - המימות אשר יכבשו בהן המכובשין, כמו המים אשר יכבוש בהם הזיתים והקפריס.
ומי שלקות - המים אשר ישלקו בהם השלקות.
והתמד - שמרי יין אם יושם עליהם מים ויחומץ ממנו, או מהשתנות הענבים קודם שיתחמצו, לפי שהם אם יתחמצו אחר זמן ישוב כמו מי פירות.
וכבר בארנו שקרטוב חלק מארבעה וששים מלוג, וששלושה לוגין מים שאובין פוסלים את המקווה אם היה פחות מארבעים סאה.
ומורייס - הוא ה"מור"., ואמר שהוא כעניין מים.
אין מעלין - דומה לאמרו בתחילת הפרק שיש שם דברים שאין מעלין ולא פוסלין:
כבר ביארנו פעמים רבות שמוחל הוא המים השחורים אשר יגרו מן הזיתים.
וכבר קדם שמי פירות לא יפסלו את המקווה בשלושה לוגין, וכן שאר המשקין, ולכן לא יפסול היין ומי הזיתים המקווה אלא בשנוי מראה. ואפילו היה במקווה מאה סאין על דרך משל, ונפל בו מעט מיין או מי פירות ושינה מראהו, נפסל עד שישוב אל מראהו. ואפילו היה המקווה מעשרים סאה ונפל בו יין או מי פירות ולא נשתנה מראהו, הנה נשאר מראהו בעניינו שלא נפסל, ולא יחשוב גם כן באחד ועשרים סאה אבל בעשרים סאה כמו שהיה כפי מה שקדם שהם לא מעלין ולא פוסלין. ושמור זה:
זה מבואר, לא יצטרך ביאור:
רבי יוחנן אומר, כאשר מראה הכל מראה המים והם שלושה לוגין הנה יפסלו את המקווה, ואף על פי שבקצת שלושה לוגין יש חלב אשר לא יפסול בשלושה לוגין להיותו משאר המשקין כמו שקדם.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:
מבואר הוא שאם היה במקווה ארבעים סאה מכוונות וטבל בו איש, הנה ארבעים סאה יחסרו להתלחלח גופו במים, ולכן אותו אשר יטבול אחריו איננו טהור.
רבי יהודה אומר, שאם היו רגליו עומדות במים הנה יהיו המים אשר עליו מחוברות במקווה. וכבר ביארו בגמרא (חגיגה דף יט.) ואמרו "מחלוקת במעלות דרבנן, אבל לעניין טומאה וטהרה, דברי הכל טמא". ומעלות דרבנן הם הנזכרות בחגיגה (שם), באמרם שהטהור לחולין יצטרך טבילה למעשר וכן הטהור למעשר יצטרך טבילה לתרומה.
וסגוס - "אל-בריגוס", ויתלו בו מים רבים.
ואם הטבילו באלו הארבעים סאה המצומצמות ונשאר קצהו במים, הנה נחשוב המים אשר בו כמחוברות לאשר במקווה, והאיש אשר יטבול בו אחר זה טהור כל עוד שיעמוד קצת הבורגוס במים.
וכן אם הטבילו כר וכסת של עור בזה המקווה, ויצטרך שיעלום בזויותיהם ופיהם למטה עד שלא ישאר בהם מים שאובין ויפסלו את המקווה להיותו מארבעים סאה מכוונות, שאם הגיע ממנו שלושה לוגין לגבוהות בזה הכר או הכסת ואחר העלהו ושפכם במקווה נפסל כפי מה שהתבאר.
ואין הלכה כרבי יהודה:
המיטה היא רבת הגובה, וזה המקווה קטן לפי שהוא ארבעים סאה מכוונות, בהיות בלתי אפשר שיכלול המים למטה ויצופו עליה עד שיטבעו רגליה בבוץ הנקפא אשר במקווה, הנה הוא טהור, לפי שאלה הרגלים אשר יטבעו בבוץ לא יגיעו בבוץ עד שיטהרם המים, והוא אמרו מפני שהמים מקדמין.
וביאור מרודדין - שטוחים על פני ארץ, תרגום "וירקעו"(שמות לט, ג) "ורדידו".
כדי שיתפחו - שיגבהו ויעלו, רוצה לומר שהוא ילחוץ המים מכל צד בחבילי עצים וקנים, אשר יקבצו המים במקום אחד ויתהוו וישוב אליו גובה ויטבול בו.
ואחר אמר, שאם הניע המים בידו עד שישאו גלים, ועבר מהם גל על זה המחט ועל דרך משל אשר על מעלות המקווה, הנה נטהרה זאת המחט. וכפי זה תקיש:
משנה מקוואות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב