משנה מקוואות ז ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ז · משנה ו | >>
מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, ירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא.
רבי יהודה אומר, אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור.
הטביל בו את הסגוס והעלהו, מקצתו נוגע במים, טהור.
הכר והכסת של עור, כיון שהגביה שפתותיהם מן המים, המים שבתוכן שאוביןיג.
כיצד יעשה, מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם.
מִקוָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרבָּעִים סְאָה מְכֻוָּנוֹת, יָרְדוּ שְׁנַיִם וְטָבְלוּ זֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן טָהוֹר וְהַשֵּׁנִי טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיוּ רַגלָיו שֶׁל רִאשׁוֹן נוֹגְעוֹת בַּמַּיִם, אַף הַשֵּׁנִי טָהוֹר. הִטבִּיל בּוֹ אֶת הַסְּגוֹס וְהֶעֱלָהוּ, מִקצָתוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּיִם, טָהוֹר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁלְּעוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגבִּיהַּ שִׂפתוֹתֵיהֶם מִן הַמַּיִם, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָן שְׁאוּבִין. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מַטבִּילָן וּמַעֲלֶה אוֹתָם דֶּרֶך שׁוּלֵיהֶם.
מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות -
- ירדו שנים וטבלו זה אחר זה -
- הראשון - טהור,
- והשני - טמא.
- רבי יהודה אומר:
- אם היו רגלים של ראשון נוגעות במים - אף השני טהור.
- הטביל בו את הסגוס והעלהו -
- מקצתו נוגע במים - טהור.
- ירדו שנים וטבלו זה אחר זה -
- הכר והכסת של עור -
- כיון שהגביה שפתותיהם מן המים - המים שבתוכן שאובין.
- כיצד יעשה?
- מטבילן - ומעלה אותן דרך שוליהן.
מבואר הוא שאם היה במקווה ארבעים סאה מכוונות וטבל בו איש, הנה ארבעים סאה יחסרו להתלחלח גופו במים, ולכן אותו אשר יטבול אחריו איננו טהור.
רבי יהודה אומר, שאם היו רגליו עומדות במים הנה יהיו המים אשר עליו מחוברות במקווה. וכבר ביארו בגמרא (חגיגה דף יט.) ואמרו "מחלוקת במעלות דרבנן, אבל לעניין טומאה וטהרה, דברי הכל טמא". ומעלות דרבנן הם הנזכרות בחגיגה (שם), באמרם שהטהור לחולין יצטרך טבילה למעשר וכן הטהור למעשר יצטרך טבילה לתרומה.
וסגוס - "אל-בריגוס", ויתלו בו מים רבים.
ואם הטבילו באלו הארבעים סאה המצומצמות ונשאר קצהו במים, הנה נחשוב המים אשר בו כמחוברות לאשר במקווה, והאיש אשר יטבול בו אחר זה טהור כל עוד שיעמוד קצת הבורגוס במים.
וכן אם הטבילו כר וכסת של עור בזה המקווה, ויצטרך שיעלום בזויותיהם ופיהם למטה עד שלא ישאר בהם מים שאובין ויפסלו את המקווה להיותו מארבעים סאה מכוונות, שאם הגיע ממנו שלושה לוגין לגבוהות בזה הכר או הכסת ואחר העלהו ושפכם במקווה נפסל כפי מה שהתבאר.
ואין הלכה כרבי יהודה:
סגוס. בגד עב של צמר:
מקצתו נוגע במים טהור. ואין המים המתמצין נחשבין כשאובין כל זמן שלא העלה לגמרי מן המים:
וטהור. המקוה: המים שבתוכו שאובין. וחוזרין ופוסלין את המקוה בשלשת לוגין שהיו בו ארבעים סאה מכוונות ונתחסר שהגביה שפתותיהן מן ומהמים:
תניא בתוספ' (ספ"ה) הטביל בו יורה גדולה הרי זו טמאה מפני שמים מקלחין כיצד הוא עושה מורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה הקופץ למקוה הרי זה מגונה הטובל פעמים במקוה הרי זה מגונה האומר לחבירו כבוש ידך עלי במקוה הרי זה מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. פי' מפני שהמים (מחלקין) ונעשים מים שבתוכה שאובין:
השני טמא - דודאי חסר שיעור המקוה בטבילתו של ראשון:
אף השני טהור - דאמרינן גוד אחית, והוי כאילו המים שהעלה הראשון בגופו הן מחוברין למי מקוה ולא נחסר משיעורו כלום. ופירשו בגמרא דחגיגה [דף י"ט] דלא טיהר רבי יהודה אלא במעלות דרבנן, כגון שהיה טהור לחולין וטבל להיות טהור למעשר, או שהיה טהור למעשר וטבל להיות טהור לתרומה. אבל לעלות מטומאה גמורה לטהרה, דברי הכל טמא. ואין הלכה כר' יהודה:
סגוס - בגד צמר עב, וקורין לו בערבי אלבורנו"ס, ובולע מים הרבה:
מקצתו נוגע במים טהור - ובמקוה שיש בו מ' סאה מצומצמות איירי, וטבל בו אדם לאחר שהטביל בו את הסגוס, טהור האיש הטובל אע"פ שנחסר שיעור מקוה בטבילת הסגוס, מאחר שמקצת הסגוס נוגע במים. ור' יהודה היא דסבירא ליה אמרינן גוד אחית יב:
המים שבתוכן שאובים - וחוזרים ופוסלים את המקוה בשלשה לוגים. שהרי לא היו בו אלא ארבעים סאה מכוונות ונתחסר כשהגביה שפתותיהן מן המים:
ומעלה אותם דרך שוליהם - כדי שלא יפלו המים שבתוכן למקוה ויפסלו כל מימיו יד:
מכוונות. לא פחות ולא יותר. רש"י פ"ב דגיטין דף טז:
אף השני טהור. פי' הר"ב דאמרי' גוד אחית וכו' ואין הלכה כר' יהודה. וכבר הקשיתי לשאול במשנה ב פ"ג. דהתם פסק דאמרינן גוד אחית וכתבתי שם שכן דעת הרמב"ם. אלא דהכא פסק דלא כר"י. מטעם אחר. וכתבתי ג"כ שהטור פוסק גם בהך דהכא כר' יהודה:
הטביל בו [את] הסגוס כו'. כתב הר"ב דר"י היא דס"ל דאמרינן גוד אחית וכלו' ואין הלכה כמותו. ולעיל פ"ג כתבתי דהטור ואף הרמב"ם פסקו להך דסגוס:
המים שבתוכן שאובין. שהרי צריך שיבואו בהם המים. כדתנן פ"י משנה ב:
ומעלה אותם דרך שוליהם. לשון הר"ב כדי שלא יפלו המים שבתוכן למקוה כו'. דהשתא כשמעלה אותן דרך שוליהן. המים שבאו לתוכן לא מפסלו משום שאובין כשנופלים למקוה. לפי שכשעדיין הכלי במקוה לא נשאבו וכשמעלהו ונתהפך דרך שוליו. תו לא מקרו מים שבתוכן שאינן מתקבלין בתוכו:
(יב) (על הברטנורא) כלומר, ואין הלכה כמותו. והר"מ פסק להך דסגוס:
(יג) (על המשנה) שאובין. שהרי צריך שיבואו בהם המים:
(יד) (על הברטנורא) לפי שכשהכלי במקוה לא נשאבו, וכשמעלהו ונתהפך דרך שוליו תו לא מיקרי מים שבתוכו, שאינן מתקבלין בתוכו:
ר' יהודה אומר וכו': ועיין במ"ש בספ"ח דטהרות בשם הר"ן ז"ל:
אף השני טהור: דאמרינן גוד אחית אבל גוד אסיק כגון אם הטביל מחטין וצנורייאות בראשו של ראשון בעודו במים או כגון שלש גומות בנחל העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם ומחברתם לית ליה לר' יהודה דמטביל בעליונה אלא בתחתונה וכן נמי לא עלתה טבילה למחטין וצנורייאות ור"מ פליג עליה בתוספתא דאמרי' נמי גוד אסיק כמו שכתבתי לעיל פ' שני סי' ב' ורבנן אפי' גוד אחית לית להו. וכתב הר"ש ז"ל ובר"פ שני דגיטין משמע טעמא דרבנן דמתני' משום דטופח להטפיח אינו חבור ע"כ:
והעלהו מקצתו: כך צ"ל. וכתוב בבית יוסף יורה דעה סימן ר"א דף רמ"ט עמוד ג' וא"ת כיון שפסק הרמב"ם ז"ל כת"ק דשני טמא אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים היאך פסק בהטביל בו סגוס עבה והגביהו אם היה מקצת הסגוס נוגע במים הטובל באחרונה טהור שהרי כולם מעורבין ומ"ש מרגליו של ראשון נוגעות במים תירץ הריב"ש ז"ל בתשובה שהסגוס עבה הוא בולע את המים ואינו כמו האדם שאין המים בלועים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו וכיון שטופח להטפיח שעל גופו אינו חבור הרי נחסרו המים אבל הסגוס העבה הוא בולע הרבה מן המים ולזה כשקצתו הוא במים הרי הוא כאילו כל המים הבלועין בבגד בקצתו שלמעלה נוגעין במים בקצתו שבתוך המים והרי כל המים מעורבין למקוה ע"כ:
יכין
והשני טמא: מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון:
אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור: דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]:
הטביל בו: במקוה מ' סאה מצומצמת:
את הסגוס: בגד עב:
טהור: הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב:
הכר והכסת של עור: שהטבילן במקוה מצומצמת:
מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם: ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת