עיקר תוי"ט על מקוואות ז
משנה מקוואות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) ולא פוסלין. פירוש, ואין צריך לומר שאין פוסלין. ואם תאמר, כיון דחשיב להו מיא דמעלין, מאי טעמא לא פסלי בשאובין. היינו טעטא, דמקוה מים הוא דאתקש למעין, מה מעין בידי שמים, אף מקוה כו', אבל שאר משקין לא אתקיש. הר"א:
(ב) (על המשנה) הנרוק. אפילו נרוק אינו פוסל טור.
(ג) (על המשנה) והעידו כו'. ואמנם מה שהיה חולק על ר"ע הוא במשא ומתן של הדין ועל צד הויכוח, לא שיסבור כך. הר"מ בנוסחת ארץ ישראל:
(ד) (על הברטנורא) הר"מ. ועדיין לא פירשו מהו שלקות. וכתב הר"ש מי כו' שנכבשו בהן פירות וירקות או נשלקו:
(ה) (על הברטנורא) ולא נחסר ממנו כי אם אחד ממ"א לפי חשבון. ובסוף פרק הערל אמרינן דכשר עד רובו. אבל ביותר מרוב, לא, כיון דלא חזי לטבילה כלל, דמקוה מים כתיב. אבל מים, אפילו ביותר מרובו. הר"ש והרא"ש:
(ו) (על הברטנורא) והרי המים כשרים כשהיו. והיינו דתני בריש פרקין יש דברים דלא מעלין ולא פוסלין. הר"מ:
(ז) (על המשנה) כשר. מפני שאין בהם מגוף הדבר המשנה את מראיו. הר"א:
(ח) (על המשנה) ומוחל. ואפילו למאן דאמר דאינו משקה, דכל שאין עושין הימנו מקוה פוסל בשינוי מראה. גמרא:
(ט) (על המשנה) פסול. משום דמתחזי כמקוה של שאר משקין, ומקוה מים כתיב. הר"א:
(י) (על הברטנורא) וקשה, הא אפשר בהמשכה לר' יהושע בפרק ב' משנה ז'. ונראה לי, דמתניתין אליבא דכולי עלמא נסבה. ועתוי"ט:
.אין פירוש למשנה זו
(יא) (על המשנה) לא פסלוהו. והוא שלא שינו מראה המקוה. הרא"ש:
(יב) (על הברטנורא) כלומר, ואין הלכה כמותו. והר"מ פסק להך דסגוס:
(יג) (על המשנה) שאובין. שהרי צריך שיבואו בהם המים:
(יד) (על הברטנורא) לפי שכשהכלי במקוה לא נשאבו, וכשמעלהו ונתהפך דרך שוליו תו לא מיקרי מים שבתוכו, שאינן מתקבלין בתוכו:
(טו) (על הברטנורא) כלומר בטיט לבדו, אבל כשהמים צפים על גביו מטבילין בו:
(טז) (על הברטנורא) וקשה, דמכל מקום מאי מהני, הא אז לא היתה המטה כולה במים ואנן כולה בבת אחת בעינן. ולשון הרא"ש, קדמו המים ונגעו ברגלי כו', ואותן המים מחוברים למקוה, הלכך לא הוי חציצה, כדתנן סוף פרק ח' האוחז באדם כו' אם הדיח ידיו טהורים:
(יז) (על הברטנורא) כדילפינן בספרא. ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) וקשה, דא"כ מאי אפילו, הא דוקא עצים וקנים. אבל לשון הר"ש, לא מיבעיא אבנים אלא אפילו עצים וקנים שהמים ביניהם לא חשיב הפסק ומצטרפין המים שביניהם לארבעים סאה. ובלבד שלא יחלקו כל המקוה, שאע"פ שהמים שבין הנצרים מחברן אין זה חיבור כו' [וכל שכן באבנים]. ועתוי"ט:
(יט) (על המשנה) שיתפחו. כלומר, שיעלו כמין תפוח ויהיו עמוקים מצד אחד וטובל בהם. הר"ש:
(כ) (על הברטנורא) ולא הוי כמהוה מקוה על ידי דבר המקבל טומאה. מידי דהוי אטובל את הכלי בידיו בתוך המקוה, שאם הדיחן, טהורים. דהכא נמי עיקר המקוה במקומו והגל לא נתלש לגמרי. ועתוי"ט: