רמב"ם על יבמות יד

{

יבמות פרק ידעריכה


משנה אעריכה

אמרו נשתטה לא יוציא - ואפילו היא יודעת לשמור גיטה, וטעם זה לפי שהיא בקלות דעתה תפקיר עצמה לזנות ולכך לא יגרשנה.

ואל תפשע באלו המשניות כולם בעיקר שהקדמתי לך, והוא כשהנשואין גמורין והגרושין אינן גמורין מפני כך אינו מקיים, אלא הדין הוא שלא יוציא עולמית:

תחילת משנה בנוסח הרמבםעריכה

רבי יוחנן בן נורי אין הפרש אצלו בין אשה שנתחרשה לאיש שנתחרש לא יוציא, ולכך שאל בתמיהה על זה ההפרש שעשו חכמים בין איש לאשה. ואמרו טעם בזה.

ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:

משנה בעריכה

רוצה לומר אף נושא פקחת ונתחרשה כיוצא בה, לפי שכמו שנשואי הפיקחת נשואין גמורין, כך כשמשיא האב את בתו החירשת נשואין גמורין ואף על פי שהיא חרשת, לפי שהיא בדעת אביה נתקדשה ולא בדעתה, וכמו שזו יוצאה בגט כך זו יוצאה בגט. וזה אמת:

משנה געריכה

העיקרים אשר יתבארו בהם טעם אלו המשניות הנקדמות כולם שלשה עיקרים:

  • האחד מהם, שהחרש והחרשת מייבמים ולא חולצים.
  • והשני, שהחירש כשכנס אינו מוציא לעולם, לפי שהנשואין גמורין לפי שהוא ראוי ליבם כמו שאמרנו, וגרושיו גרועין מפני שהוא חירש, וכבר ידעת שהחירש והחירשת נשואיהן גרועין, וגרושי החירש כמו כן גרועין.
  • והעיקר השלישי כי האדם כשיש לו אשה ויש בנשואיה חסרון כגון שתהיה חירשת, ונפלה אחותה לפניו לייבום, הדין נותן בזה שתיאסר עליו אשתו ויבמתו, לפי שהן שתי אחיות שנשתתפו בקניינו אחר שאין נשואי אשתו גמורין, שאילו היו נשואין גמורין תהיה אחותה יוצאה משום אחות אשה. ולפיכך מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה. ואם החליצה נמנעת ממנו כגון שיהיה חירש, תהיה אשת אחיו אסורה לעולם:

משנה דעריכה

( ראו משנה ג' )