משנה יבמות יד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יד · משנה ג | >>
שני אחים חרשים, נשואים לשתי אחיות חרשות, או לשתי אחיות פיקחות, או לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פיקחת, או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פיקחים, או לשני אחין חרשיןז, או לשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום.
ואם היו נכריות, יכנסו, ואם רצו להוציא יוציאו.
משנה מנוקדת
שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים,
- נְשׂוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת,
- אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת,
- אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת,
- אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת נְשׂוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים,
- אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין חֵרְשִׁין,
- אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ,
- הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.
- וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת,
- יִכְנְסוּ;
- וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא, יוֹצִיאוּ:
נוסח הרמב"ם
שני אחים חירשים - נשואים
- לשתי אחיות - פיקחות,
- או לשתי אחיות - חירשות,
- או לשתי אחיות - אחת חירשת, ואחת פיקחת,
- וכן שתי אחיות חירשות - נשואות
- לשני אחים - פיקחים,
- או לשני אחין - חירשין,
- או לשני אחין - אחד פיקח, ואחד חירש,
- הרי אלו פטורין - מן החליצה, ומן הייבום.
- אם היו נוכריות - יכנוסו,
- ואם רצו להוציא - יוציאו.
פירוש הרמב"ם
העיקרים אשר יתבארו בהם טעם אלו המשניות הנקדמות כולם שלושה עיקרים:
- האחד מהם, שהחרש והחרשת מייבמים ולא חולצים.
- והשני, שהחירש כשכנס אינו מוציא לעולם, לפי שהנשואין גמורין לפי שהוא ראוי ליבם כמו שאמרנו, וגרושיו גרועין מפני שהוא חירש, וכבר ידעת שהחירש והחירשת נשואיהן גרועין, וגרושי החירש כמו כן גרועין.
- והעיקר השלישי כי האדם כשיש לו אשה ויש בנשואיה חסרון כגון שתהיה חירשת, ונפלה אחותה לפניו לייבום, הדין נותן בזה שתיאסר עליו אשתו ויבמתו, לפי שהן שתי אחיות שנשתתפו בקניינו אחר שאין נשואי אשתו גמורין, שאילו היו נשואין גמורין תהיה אחותה יוצאה משום אחות אשה. ולפיכך מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה. ואם החליצה נמנעת ממנו כגון שיהיה חירש, תהיה אשת אחיו אסורה לעולם:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הרי אלו פטורות - דהואיל ושניהן חרשים או שתיהן חרשות, כקדושי זו כך קדושי זו, ואתו קדושין דאשתו אע"פ שאינן גמורים ומפקעי זיקת יבמתו שהרי אינה זיקה גמורה:
יכנסו - שאין חליצה בחרש וחרשת, שאינן בואמר ואמרה. ח ואח"כ אם רצו להוציא יוציא בגט, דאתי גט ברמיזה ומפקע נשואין דידיה וזיקת אחיו דהואי ברמיזה ט:
פירוש תוספות יום טוב
לשתי אחיות. עיין מ"ש ברפ"ג:
או לשני אחים חרשים. היינו רישא שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות חרשות. אלא דתני כולי גוונא בדידיה ובדידה. ועיין משנה י' פרק דלעיל:
יכנסו. כתב הר"ב שאינן בואמר ואמרה ואע"ג דקריאה אינה מעכבת. כדתנן פרק י"ב משנה ג' מפרש התם בגמרא [כדפירש הר"ב במשנה ד' פרק י"ב דמנחות] כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו:
ואם רצו להוציא יוציאו. ל' הר"ב דאתי גט ברמיזה ומפקע נשואין דידיה וזיקת אחיו דהואי ברמיזה וכן ל' רש"י וה"ק דמפקע נישואין דידיה שהיו מכח זיקת אחיו דהויא ברמיזה אבל זיקה עצמה אין גט דוחה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) לשני כו'. היינו רישא ב' אחים חרשים כו' לב' אחיות חרשות, אלא דתני כולי גווני בדידיה ובדידה:
(ח) (על הברטנורא) ואע"ג דקריאה אינה מעכבת כדתנן בפי"ב מ"ג כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו:
(ט) (על הברטנורא) רש"י וה"ק דמפקע נשואין דידה שהיו מכח זיקת אחיו דהויא ברמיזה אבל זיקה עצמה אין גט דוחה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שני אחים חרשי' וכו': ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו פקחת נשואה לאחיו חרש צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום ע"כ:
או לשני אחים וכו': איתה למתני' פ' מי שאחזו (גיטין ד' ע"א.) וכולה מתני' עד ואת אשת אחיו בחליצה. ביד פ"ז דהל' יבום סימן ט"ז י"ז י"ח:
שני אחים פקחים וכו': ירוש' צרתה מהו נשמעינה מן הדא בתו חרשת נשואה לאחיו פקח צרתה חולצת ולא מתיבמת:
תפארת ישראל
יכין
או לשני אחים חרשין: היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה:
הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום: דמפני שקדושי זו מד"ס, וזיקה של זו מד"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה:
ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו: אח"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע"ג דבדיעבד בל"ז סגי כלעיל [פי"ב מ"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת