רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג ה

הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר זמנים · הלכות מגילה וחנוכה · פרק שלישי · הלכה ה | >>
מפרשים על הרמב"ם: כסף משנה מגיד משנהשלימות: 0% משנה למלךשלימות: 0% לחם משנהשלימות: 0%

לשון הרמב"ם · מפרשי הרמב"ם

נושאי כלים על הלכה זו: באתר הִיבּרוּ-בּוּקְס, באתר על התורה


רמב"םעריכה

דפוסעריכה

בכל יום ויום משמונת הימים אלו גומרין את ההלל ומברך לפניו אקב"ו לגמור את ההלל בין יחיד בין צבור. אע"פ שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים מברך עליו אק"ב וצונו כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב. שכל ודאי של דבריהם מברכין עליו אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק כגון מעשר דמאי אין מברכין עליו. ולמה מברכין על יו"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הספק כדי שלא יזלזלו בו.

מפרשי הרמב"םעריכה

השגות הראב"דעריכה

  • ולמה מברכין על יו"ט שני והם לא תקנוהו אלא מפני הפסק כדי שלא יזלזלו בו - אמר אברהם: זה הטעם לאביי (שבת כג.), אבל רבא חלק עליו ואמר שאין הטעם לדמאי אלא מפני שרוב עם הארץ מעשרין הם- אבל ספק אחר, אפילו דרבנן, מברכין.


כעת קיים בוויקיטקסט רק את פירוש הכסף משנה על הרמב"ם בשלמותו. חילקנו אותו לפרקים ולא לפי ההלכות הבודדות של הרמב"ם. יתר מפרשי הרמב"ם חסרים לנו בוויקיטקסט כרגע. מוזמנים להעלות את החומר אם הוא קיים בידכם. ראו בקטגוריה:מפרשי רמב"ם. תודה.



שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


בכל יום ויום משמונת הימים האלו, גומרין את ההלל; ומברך לפניו, ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לגמור את ההלל--בין יחיד, בין ציבור: אף על פי שקריאת ההלל מצוה מדברי סופרים, מברך עליה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו, כדרך שמברך על המגילה ועל העירוב--שכל ודאי של דבריהם, מברכין עליו. אבל דבר שהוא מדבריהם ועיקר עשייתן לו מפני הספק, כגון מעשר דמאי--אין מברכין עליו; ולמה מברכין על יום טוב שני, והם לא תיקנוהו אלא מפני הספק--כדי שלא יזלזלו בו.


מגיד משנהעריכה

  • בכל יום ויום וכו' - פ"ב ממסכת ערכין (י.) א"ר שמעון בן יהוצדק ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל: אלו הן שמונת ימי חנוכה, וכתבוה כאן בהלכות.
  • אע"פ שקריעת שקריאת ההלל וכו' - זה ידוע שמברכין על ההלל, ובפ' במה מדליקין (שבת כג.) שאלו גבי ברכת חנוכה היכן ציוונו? רב אויא אמר: מלא תסור, רנב"י אמר: 'שאל אביך ויגדך'. והקשה רב עמרם על מה שאמרו שמברכים על של דבריהם, מדתנן: הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו ומברכין עליו ומזמנין עליו ומפרישין אותו ערום ובין השמשות- ואי אמרת בדרבנן בעי ברכה, היכי מברך והא בעיניה והיה מחניך קדוש? ותירץ אביי: ודאי דדבריהם בעי ברכה, ספק דדבריהם- לא בעי ברכה. והקשו על תירוץ זה: והא יו"ט שני דספק דדבריהם הוא וקא מברכינן? ותירצו: התם כי היכי דלא ליזלזלו ביה. ורבא תירץ על קושיית הדמאי ואמר רבא: רוב עמי הארץ מעשרים הן. ודעת רבינו והגאונים ז"ל לפרש דרבא לא פליג אהי טעמא דאביי, דהא בהדיא אמרינן בברכות (כא.) ספק קרא ק"ש, ספק לא קרא, אינו חוזר וקורא ק"ש. מ"ט? ק"ש דרבנן- אלמא כל ספק דדבריהם לא בעי למיהדר וברוכי. אלא טעמא דרבא, דכיוון דתקינו רבנן וגזרו על הדמאי כמצווה של דבריהם ממש הוו להו לתקוני בברכה, אלא משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן עבוד רבנן היכרא דלא לימרו כדאורייתא דמי להו לרבנן. ומכאן למדו הגאונים ז"ל לספק מילה שאין מברכין עליה, וזה כדעת הרמב"ן ז"ל. אבל הר"א ז"ל סבור דרבא פליג אדאביי, ולרבא כל ספק - אפילו בדרבנן- בעי ברכה, וכן כתוב בהשגות, וקבלת הגאונים תכריע.

הגהות מיימוניותעריכה

[ג] מהר"ם נהג לומר "לקרוא את ההלל" בכל פעם, מטעם: דאם ידלג וישכח אות אחת נמצא שלא גמר את ההלל ע"כ



ראה גם: השגות הראב"ד