רי"ף על הש"ס/שבת/דף סא עמוד א

הלכות רב אלפס

הבא לאוכל אוכל הוא. ומכל אלו נלמוד שהלכה כרב ושמואל, הילכך הלכה נמי כרב חסדא, דקא יליף מיניה דחולב אדם עז ביום טוב לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה. והכי חזינן לרב האיי גאון ז"ל כדפסיקנא, ולית בה ספיקא.

גרסינן בפרק אף על פי (כתובות ס, א): תניא, רבי מרינוס אומר: גונח יונק חלב בשבת, מאי טעמא? מפרק כלאחר יד הוא, ובמקום צער לא גזרו ביה רבנן. אמר רב יוסף: הלכה כר' מרינוס. תניא, נחום איש גליא אומר: צנור שעלו בו קשקשים ממעכן ברגלו בצנעה בשבת ואינו חושש, מאי טעמא? מתקן כלאחר יד הוא, ובמקום פסידא לא גזרו ביה רבנן. אמר רב יוסף: הלכה כנחום איש גליא.

ואי קשיא לך ההוא דגרסינן בפרק חרש שנשא פקחת (יבמות קיד, א), אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקין מבהמה טהורה ביום טוב, ואמרינן: היכי דמי? אי דאיכא סכנה, אפילו בשבת נמי שרי, ואי דליכא סכנה, אפילו ביום טוב נמי אסור. ומפרקינן: לא צריכא דאיכא צערא, וקסבר מפרק כלאחר יד הוא, שבת דאיסור סקילה הוא – גזרו ביה רבנן, יום טוב דאינו אלא בלאו – לא גזרו ביה רבנן. דשמעת מינה דגונח אע"ג דאית ליה צערא אסור ליה ליינק מבהמה בשבת? ההיא לא קשיא מידי, ההוא מימרא אליבא דאבא שאול הוא, ולית הלכתא כותיה, דהא פסק רב יוסף הלכתא כר' מרינוס דאמר אפילו בשבת במקום צערא לא גזרו ביה רבנן. וחזינן מאן דקא מוקים לה כר' מרינוס בצערא דאית ביה סכנה, כי היכי דלא תיקשי ליה האי דאבא שאול. והאי פירוקא לאו מעליא הוא, דאי הכי [ד]הא דר' מרינוס צערא דאית ביה סכנתא הוא, מאי איריא מפרק כלאחר יד? אפילו מלאכה גמורה גבי סכנה שריא. ועוד, האי דקאמר: במקום צערא לא גזרו ביה רבנן, במקום סכנה איבעיא ליה למימר. ועוד, תינח גבי בני אדם דאית בהו סכנה; גבי צנור דקתני "מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזרו ביה רבנן", התם מאי סכנה איכא? הלכך ליתא להאי פירוקא.

גופא: כבשין שסחטן, אמר רב: לגופן מותר, למימיהן פטור אבל אסור. שלקות, בין לגופן בין למימיהן מותר. ושמואל אמר: אחד כבשין ואחד שלקות, לגופן מותר, למימיהן פטור אבל אסור. ור' יוחנן אמר: אחד כבשין ואחד שלקות, לגופן מותר, למימיהן חייב חטאת. ולית הלכתא כר' יוחנן לעניין חיוב חטאת, דהוה ליה רב ושמואל בחדא שיטתא, וליכא חיוב חטאת אלא בזיתים וענבים, דהוה ליה ר' יוחנן יחיד ואין דבריו של אחד במקום שנים; ועוד, הא תנא דבי מנשה מסייע להו, דאמר: דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד. ומסתברא לן דהלכתא כותיה דשמואל בהא מילתא, דקאי ר' יוחנן כותיה לענין איסור, וליכא ביניהו פלוגתא אלא לעניין חיוב חטאת:

אמר ר' חייא בר אשי אמר רב: דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד, וכן תאנא דבי מנשה: דבר תורה אינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד, ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד. איבעיא להו: עד מפי עד לעניין בכור מהו?רב אסי אסר, ורב אשי שרי. אמר ליה רב אסי לרב אשי: והא תאנא דבי מנשה, אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד? אמר ליה: תני לעדות שהאשה כשרה לה, כי הא דתניא (בכורות לה:) ר' שמעון בן קפוסאי אומר: בכור ביד כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו, רשב"ג אומר: אפילו בנו ובתו. ודוקא בנו ובתו, אבל אשתו לא, מאי טעמא? אשתו כגופו דמיא. רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור, קרי עליה מרימר: יימר שרי בוכרא. והלכתא עד מפי עד כשר בבכור. פירוש: בכור בהמה, כלומר: אם יבא עד מפי עד ויאמר כי מום זה שנפל בבכור זה אינו בידי אדם, מתירין אותו להאכל מיד במומו על פיו:

חלות דבש שריסקן וכו': כי אתא רב אושעיא מנהרדעא אייתי מתניתא בידיה: זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין, ור' אלעזר ור' שמעון מתירין. ופסק בעל הלכות משמיה דרב צמח בר פלטוי ריש מתיבתא כר' אלעזר ור' שמעון:

מתני'

כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין, שהדחתן בחמין זו היא גמר מלאכתן:

גמ'

כל שבא בחמין וכו'. מאי היא? כגון תרנגולתיה דר' אבא. פירוש, שהיתת מלוחה ביותר,

רבנו ניסים (הר"ן)

גרסי' בכתובות (דף ס א) גונח שיש לו חולי בריאה והחלב טוב לו סמוך לחליבתו:

כלאחר יד: כיון שבפיו הוא יונק:

ואי קשיא לך ההיא דגרסינן בפרק חרש (דף קיד א) וכו' כדאיתא בהלכות: ואי קשיא היכי שרינן הכא למעבד איהו גופיה אף על גב דליכא סכנה אמאי לא אמרינן שיעשה על ידי נכרי דקיימא לן בכל דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה י"ל הכא א"א על ידי נכרי כדקי"ל דרפואת החלב היא כשהוא רותח כדאמרי' במרובה (דף פ א) מעשה בחסיד שהיה גונח מלבו ושאלו הרופאין ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח והרמב"ן ז"ל כתב בספר תורת האדם דמשום הכי שרינן מפני שהוא שבות הנעשה בשינוי שלא כדרך המלאכות:

ממעכן ברגלו בצנעא בשבת: כדי שיהו מי המטר ניגרים היטב ולא ידלוף הבית וא"ת הא דאמרינן הכא ממעכן בצנעא לימא פליגי אמאי דאמרינן לקמן [דף קמו ב] כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור י"ל התם הוא דאסור גבי שוטחן בחמה לפי שהרואה שהוא שוטחן בחמה יחשוב שכבסן בשבת ולפיכך אסור אפילו בחדרי חדרים אבל הכא הרואה שממעכן יחשוב שהוא מותר דמתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא שרי ואפשר דלאו דוקא בצנעא דאי לא אפשר בצנעא אפילו בפרהסיא נמי שרינן מיהו כל היכא דמצי למעבד בצנעא טפי מעלי:

ובמקום פסידא לא גזור רבנן: וא"ת א"כ למה אסרו לכבות דליקה בשבת והא מלאכה שאינה צריכה לגופה היא שלא לפחמים הוא צריך אלא להצלת ביתו ולא מיתסר אלא מדרבנן דודאי כבוי דליקה מיתסר אפילו לר"ש דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ואפי' על ידי נכרי נמי דתנן בפ' כל כתבי (דף קכא א) נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ומוקמינן לה כר"ש י"ל שאני כבוי דכיון דאם היה צריך לגופו היה אסור מן התורה ואין הכל בקיאין לחלוק בין מלאכה הצריכה לגופה לשאינה צריכה מש"ה אסרי רבנן אפי' במקום פסידא ואפילו ע"י נכרי נמי אסרו לפי שמתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית ליה ע"י נכרי אתי לכבויי איהו גופי' אי נמי שאני הכי שהוא שבות כלאחר יד שממעכין ברגליו וחמיר טפי משבות דשבת הנעשה כדרכו דהיינו על ידי נכרי:

כבשין: ירק חי שכובשין אותו בחומץ:

לגופן: אם לאכול הכבשין סחטן ממשקה הצף עליהן והנבלע בה:

מותר: לכתחלה דלאו מפרק הוא הואיל דלאו למשקה הוא צריך:

למימיהן פטור אבל אסור: לפי שאינו חייב אלא על דריכת זיתים וענבים בלבד וכדאמרינן לקמן אבל שאר פירות היוצא מהן לא חשיב משקה להתחייב עליו ודאמר למימיהן פטור אבל אסור וכן חייב חטאת לר' יוחנן בסוחט לתוך הקערה דאילו לתוך הקדרה שרי דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי וכדאמרינן לעיל:

וקי"ל כשמואל דאמר אחד כבשים ואחד שלקות לגופן מותר למימיהן פטור אבל אסור וכדאיתא בהלכות:

לעדות אשה: לומר לה מת בעלך:

לעדות בכור: ביד כהן שנתנו לו ישראל שלם ואירע בו מום ואמרי' בבכורות (דף לה א) דנחשדו הכהנים להטיל מום בבכורות ואין נאמן לומר מום זה נפל מאליו וצריך להביא ראיה:

לעדות שהאשה כשרה לה: והא נמי אשה כשרה לה ומסקנא דעד מפי עד כשר לבכור:

פיסקא חלות דבש שריסקן וכו' אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן: (וא"ת) מאי קמ"ל ברייתא טפי ממתני' דאי ממתני' הוה אמינא התם הוא דמעיקרא אוכל ולבסוף אוכל אבל הכא דמעיקרא אוכל ולבסוף משקה לא קמ"ל:

מתני' כל שבא בחמין מלפני השבת: שנתבשל מלפני השבת:

שורין אותו בחמין בשבת: כדי שיהא נימוח:

וכל שלא בא בחמין: כגון בשר יבש אוכלין אותו חי ע"י הדחק:

מדיחין אותו: ולא אמרי' זהו בשולו אבל לא שורין:

חוץ ממליח הישן: של שנה שעברה:

וקולייס האספנין:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט